ישראל וחמאס לא מעוניינות בהתנגשות ממושכת

יש להניח שבאמצעות תיווך תושג בימים הקרובים הפסקת אש, עד להתלקחות הבאה. ולמרות זאת, להסלמה הפעם נוספו מרכיבים חדשים

עמוס הראל
עמוס הראל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמוס הראל
עמוס הראל

בסרט הזה כבר היינו, אי אלו פעמים. התרעה מודיעינית על פיגוע מתוכנן מובילה להתנקשות ישראלית במתכננים; הפלסטינים מגיבים בירי רקטות לשטח ישראל ואילו חיל האוויר פוגע בחלק מחוליות הירי בדרכן לשיגור. מאזן הביניים, בשבת בצהרים, אחרי פחות מ-24 שעות של התכתשות: 12 הרוגים פלסטינים, שמונה פצועים בצד הישראלי (שלושה מהם מפגיעה ישירה) ויותר מ-60 קטיושות ורקטות קסאם שנחתו בשטח ישראל.

גם הסוף, כנראה, ידוע מראש: כיוון שלא לישראל ובוודאי לא לחמאס, אין כרגע אינטרס בהתנגשות ממושכת העלולה להידרדר לכניסה קרקעית של כוחות צה"ל לרצועת עזה, יושקעו בימים הקרובים מאמצים גדולים בתיווך עקיף בין הצדדים. המגעים יולידו לבסוף עוד הבנה בלתי רשמית על הפסקת אש חלקית. החיים, בנגב ובעזה, יחזרו פחות או יותר למסלולם, עד להתלקחות הבאה. התרחיש הזה יוצא לפועל אחת לכמה חודשים מאז סיום מבצע "עופרת יצוקה" בינואר 2009. ובכל זאת, בשנה האחרונה, נוספו כמה מרכיבים חדשים בתמונה.

הראשון, והחשוב שבהם, הוא השינוי במצרים. מאז הפלת משטר מובארק בקהיר וקריסת שאריות השליטה המצרית בסיני, הפך חצי האי לחצר האחורית של ארגוני הטרור מעזה. היתרונות ברורים: חופש פעולה מבצעי, גבול ארוך ובלתי מוגן של ישראל החשוף להתקפות פתע וגם - יכולת הכחשה (גם אתמול טענו "ועדות ההתנגדות" כי כלל לא עסקו בהכנות לפיגוע מסיני). יתרה מזאת, הכנסת המצרים למשוואה מסבכת מאוד את מרחב התמרון הישראלי. צה"ל אינו יכול לנקוט פעולת סיכול מוקדמת בתוך השטח המצרי – ואם ישראל תידרש בכל זאת להכנסת כוח קרקעי לרצועה היא תסתכן בהחרפת היחסים, המתוחים ממילא, עם קהיר.

מתאבלים בעזה לאחר החיסולצילום: אי-אף-פי

עשו לנו לייק וקבלו חדשות ופרשנויות ישירות לפייסבוק שלכם

המרכיב השני הוא מערכת "כיפת ברזל". מאז נפרשה לראשונה באופן מבצעי, באפריל אשתקד, הצליחה מערכת היירוט לצמצם משמעותית את נזקי הרקטות. על-פי דיווחים ראשונים, יורטו אתמול והבוקר כ-20 רקטות מתוך כששים שנורו מהרצועה. אלה נתונים מרשימים, המוכיחים כי יכולת היירוט המבצעית של "כיפת ברזל" מוסיפה להיות גבוהה, חרף הביקורת מצד מתנגדיה (צריך לזכור כי "כיפת ברזל" משגרת טילים רק לעבר רקטות שמסלולן מעיד כי ינחתו בלב אזורים מאוכלסים). מצד שני, ייתכן שהמסה הגדולה של הרקטות המשוגרת מהרצועה מעידה על ניסיון פלסטיני לעקוף את ה"כיפה" באמצעות מטחים מסיביים ככל האפשר.

המרכיב השלישי הוא עסקת שליט. פחות מחמישה חודשים אחרי השלמת השלב הראשון של העסקה, מצטברות עדויות על חזרתם לטרור של כמה מהאסירים המשוחררים. בגדה המערבית כבר נעצרו ארבעה פלסטינים ששוחררו בעסקה בשל חשד לתכנון פיגועים. בתקרית ביום חמישי, שבה הרג חייל צה"ל פלסטיני שדקר ופצע אותו ליד חברון, היה מעורב משוחרר נוסף. ואילו אתמול, לצד מנהיג "ועדות ההתנגדות" נהרג אסיר לשעבר נוסף, שישראל שחררה ב-2006. התקריות הללו מלמדות שני דברים: האחד – שחלק לא מבוטל מהמשוחררים חוזר לטרור (בידי השב"כ ישנו מידע מודיעיני על משוחררים נוספים העוסקים בכך). השני – שישראל, כפי שהצהירה מראש, אינה מספקת חסינות למשוחררים ומי מהם שחוזר למעגל הטרור, מסתכן בפגיעה.

Read this article in English:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ