בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השב"ח שהופקר

"אינני זוכרת כלום", ענתה השוטרת

אתמול החל שלב ההוכחות במשפט השוטרים המואשמים בהפקרת אבו ג'ריבאן. כשנשאל אח ביה"ח כיצד הוא שוחרר, השיב: "מה אתה רוצה שאעשה?"

87תגובות

שלוש שנים וחצי לאחר ששוטרים השליכו לצד הדרך את עומר אבו ג'ריבאן, שוהה בלתי חוקי פלסטיני כשהוא פצוע, מבולבל ויחף עד שהתייבש למוות, החל אתמול בבית המשפט השלום בירושלים שלב ההוכחות במשפטם של שני השוטרים האחראים למעשה.

אבו ג'ריבאן, תושב רצועת עזה, גנב ב-2008 רכב והתהפך עמו בכביש 6. לאחר שאושפז בבית החולים שיבא עם שברים ופגיעות נוירולוגיות, הוא שוחרר מבולבל, נכה ומחובר לקטטר. בבית המעצר שבמחנה עופר לא נמצא לו מקום, והוא הושאר בצד הדרך, בכביש 45. כעבור יומיים נמצאה גופתו.

כתב האישום הוגש במארס 2009. לדין עומדים ברוך פרץ, שהיה קצין תורן במשטרת רחובות באותו לילה. בין הצדדים יש מחלוקת אם פרץ נתן את ההוראה להשליך את השב"ח, העביר אותה הלאה ממפקדיו, או אישר אותה בדיעבד. יחד אתו נאשם גם אסף יקותיאלי, השוטר שנסע בניידת והשליך אותו בפועל. השניים מואשמים בגרימת מוות ברשלנות.

העדה המרכזית בדיון אתמול היתה ליבת כאווי, שהיתה בזמנו שוטרת שח"מ וכיום שוטרת סיור מן המניין במשטרת רחובות. כאווי נהגה בניידת בליל האירוע. היא נחקרה באזהרה אך לא נכללה בכתב האישום. לאחר מכן קיבלה חסינות ממח"ש כדי להעיד נגד עמיתיה.

עם זאת, עדותה של כאווי לא שפכה אור על הנסיבות שהובילו להשלכת השב"ח. בין השאר, ענתה במלים "לא זוכרת" לשאלות מי תידרך את השוטרים, האם הם שוחחו עם אבו ג'ריבאן, מי היה אחראי על הניידת, מדוע נסעו לאן שנסעו, מי נתן את הפקודה, עם מי היא דיברה באותו לילה, מה המרחקים אותם נסעו ואיפה עצרה את הרכב כדי להוריד את השב"ח. בשלב מסוים אף ענתה שאינה זוכרת מתי התגייסה למשטרה. כאווי העידה עוד כי במהלך הערב הועלה והורד אבו ג'ריבאן ארבע פעמים מניידת המשטרה, ובכל אחד מהפעמים לא שמה לב אם הועלה בכוח או מרצונו.

בחלקים שכן זכרה, מסרה גרסה סותרת למה שטענה בחקירה. כך למשל, ב-2008 טענה שאבו ג'ריבאן הורד במקום מואר, אך אתמול טענה שמדובר במקום חשוך. לגבי המקום בו השליכו אותו היא אמרה כי "לא זוכרת מי אמר לי לעצור, אני חושבת שהכביש מוביל לכיוון רמאללה, אבל אין לי מושג. במקום אין מדרכה, לא נראה שעוברים שם אנשים". בתשובה לשאלה מה חשבה שיקרה, ענתה כי "אולי מישהו יראה אותו. אולי בני משפחה. זה האזור שלו. עוד כמה שעות יהיה אור, אולי ימצאו אותו ויעזרו לו".

באי כוח הנאשמים, עו"ד זכרי שנקולובסקי ועו"ד צדוק חוגי, ניסו לגרור את הדיון לאחריות בית החולים שיבא. השופט חיים לי-רן סירב לכך בטענה שהוא אינו יושב "כוועדת חקירה, אלא שופט במשפט פלילי".

עם זאת, מהעדויות שנשמעו עולים סימני שאלה נוספים לגבי מידת התבונה בשחרור אבו ג'ריבאן משיבא. האח האחראי במחלקה האורתופדית, איגור בלייבר, העיד כי אבו ג'ריבאן נקלט אצלם 24 שעות לפני שחרורו, בדי לבחון אם יש צורך בהתערבות כירורגית בשבר באגן. משהוחלט שאין צורך, הוחלט לשחררו. עם זאת, לא נעשתה הערכה נוירולוגית עדכנית של הפגיעה במוחו בעקבות התאונה, וכלל לא נבדק אם מבחינה זאת הוא כשיר לשחרור. לגבי השאלה כיצד שוחרר מבית החולים ללא נעלים השיב: "מה אתה רוצה שאני אעשה?".

מוחמד סבאח / בצלם

כמו כן, התגלעו חילוקי דעות משמעותיים בין בלייבר לבין שני שוטרי הסיור שלקחו את אבו ג'ריבאן  לתחנת רחובות. לדבריו, הוסבר לשוטרים איך צריך להתנהג איתו, וכמו כן הובהר להם להיזהר שלא ידרוך על הרגל. לעומת זאת טוענים השוטרים שהשיחה לא היתה ולא נבראה.

המשפט יימשך בשבוע הבא עם עדות שרשרת הפיקוד המשטרתית, ויעסוק בסוגיה מי נתן את ההוראה או האישור להשליך את אבו ג'ריבאן אל מותו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו