השב"כ לא התנגד, אך כניסת הרופא לישראל סורבה

משרד הפנים לא אישר כניסת רופא פלסטיני-בריטי שהוזמן להעביר, בהתנדבות, השתלמות לטיפול במחלות עיניים בקרב חולי סוכרת

עמירה הס
עמירה הס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמירה הס
עמירה הס

משרד הפנים אסר ביום שני על כניסתו לארץ של רופא עיניים פלסטיני-בריטי, שמעביר בהתנדבות השתלמויות לטיפול במחלות עיניים בקרב חולי סוכרת. ביום רביעי, יומיים לאחר שנמנעה כניסתו, ובעקבות שאלת "הארץ" לסיבת הסירוב, חזר בו משרד הפנים ומסר שהרופא מורשה להיכנס. אתמול הגיע לבסוף לירושלים.

ביום שני הגיע ד"ר עלי דבאר, בן 57, פלסטיני בעל אזרחות בריטית, רופא עיניים בכיר העובד בבית חולים בכוויית, למעבר הגבול בגשר אלנבי עם אשתו סנאא. הוא הראה לבקרית הגבולות את ההזמנה הרשמית מבית החולים אוגוסטה ויקטוריה בירושלים - שם אמור היה להעביר את החלק השלישי של ההשתלמות לרופאים בטיפול במחלות עיניים ומניעת עיוורון אצל חולי סוכרת. את שני חלקיה הראשונים של ההשתלמות העביר בנובמבר ובדצמבר 2011 - ונכנס ללא כל בעיה, כפי שנכנס לישראל במשך 13 השנים האחרונות, לעתים אף פעמיים בשנה או יותר.

בקרית הגבולות החתימה אשרת כניסה לשבועיים בדרכונה של אשתו, והפנתה אותו לתשאול, שהוא הסיק כי היה אצל חוקרי שב"כ, למרות שאיש לא הציג עצמו ככזה. כפי שסיפר דבאר ל"הארץ" בשיחת טלפון מעמאן, הוא נשאל בין השאר על ביקורו המקצועי בעזה לאחר מתקפת 2008-2009, נשאל אם בנו היה אף הוא בגדה המערבית (כן, פעמיים, כנגן ויולה במחנות קיץ למוסיקאים צעירים של הקונסרבטוריון על שם אדוארד סעיד), נדרש לתת את כתובות האי-מייל שלו ומספרי הטלפון, ונשאל אם הוא חבר בארגון כלשהו. בתום כשלוש שעות וחצי (שכמחציתן היו המתנה), אמרה לו החוקרת שמבחינה ביטחונית אין כל בעיה.

ד"ר דבאר, אתמול במזרח ירושלים. יזם "מרפאת עיניים ניידת" לחולים בעזה ובגדה שאינם יכולים להגיע לרופאצילום: אמיל סלמן

דבאר הוחזר לאשנבי ביקורת הגבולות, ושם, לדבריו, צעיר אחד אמר לו כי לא יוכל להיכנס משום שהיה במשט לעזה. דבאר אמר לו שהמידע שבידיו מוטעה. עוד שתי בקריות גבול הופיעו ואמרו לו שהוא מסורב כניסה. הוא דרש לדבר עם האחראי של משרד הפנים במעבר ולשמוע מהי הסיבה לסירוב. לדבריו, גם במשרד הראשי במעבר לא אמרו לו מה הסיבה. דרכונו לא הוחתם בחותמת "מסורב", ונאמר לו, בתשובה לשאלתו, שהוא רשאי לנסות להיכנס דרך המעבר הצפוני בבית שאן. ביום שלישי ניסה דבאר את מזלו שם, אך שם החתימו את דרכונו ב"מסורב", והוא חזר לעמאן.

ביום רביעי, בתשובה לשאלת "הארץ" לסיבת הסירוב, נמסר ממשרד הפנים כי הוא "סורב כניסה בהמלצת גורמי הביטחון". שעות ספורות לאחר מכן הודיע ל"הארץ" דובר השב"כ כי "שב"כ לא המליץ לסרב כניסתו של הנדון". אחרי בדיקה חוזרת נמסר ממשרד הפנים כי "בידי אנשי רשות האוכלוסין היה מידע שהצדיק את סירוב כניסתו של הנ"ל. עם זאת, לאור הנסיבות בגינן הוא מגיע לישראל, אנו מוכנים לבחון בשנית את בקשתו ולאשר כניסתו בכפוף לתנאים". מקור במשרד אמר, עם זאת, ל"הארץ", אתמול כי "אין סיבה למנוע את כניסתו", ושהוא "בוודאות" יכול לחזור למעבר הגבול כדי להיכנס ארצה. דבאר חזר למעבר גשר אלנבי וקיבל אשרת כניסה לשלושה חודשים. עם זאת, בשל האיחור לא ברור אם יוכל להעביר כמתוכנן את ההשתלמות, שהיתה אמורה להתחיל כבר ביום שלישי השבוע.

ד"ר דבאר, שהוא גם הומיאופת והתמחה בטיפול בבעיות עיניים באמצעות דיקור, הקים את "עיוני, מרפאת העיניים הניידת" לחולי סוכרת פלסטינים ברצועת עזה ובגדה. כיועץ לאונרוו"א, טיפל בחולים בכמה מחנות פליטים בגדה. באתר של "עיוני" כתוב כי מתוך 66 רופאי עיניים בגדה ו-12 שהתמחו בתחומים שונים, אף לא אחד התמחה בטיפול בחולי סוכרת. לפי הערכות, כ-14% מהפלסטינים בגדה חולים בסוכרת, ודבאר אומר שאחד מהגורמים לתפוצת המחלה היא המתח התמידי שבו חי הציבור הפלסטיני, בצל הכיבוש. המרפאה הניידת נועדה להגיע לחולים שבשל מגבלות התנועה הקיימות בגדה המערבית מתקשים או נרתעים מלבוא לטיפול. הזמנתו לאוגוסטה ויקטוריה היא חלק מפעולה כוללת של בית החולים להגברת המודעות ושיפור הטיפול והמניעה של סוכרת וסיבוכיה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ