בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ב" זה חוב לבנק

3תגובות

שב"חית

על הקשר בין מדיניות החוץ האמריקאית לתריס החשמלי שבשכונת מגורים חדשה ברמאללה. ובמלים אחרות: איך מנציחים אשליה

"היא רוצה בית", מספרים שלטי החוצות המעוטרים בתמונת זוג צעיר, חייכן ומערבי ואופטימי למראה, ומעטרים את רחובות רמאללה. כל שנשאר לעשות הוא לקפוץ לסניף בנק פלסטין הסמוך ולבקש הלוואה לדיור. פשוט? כך זה נראה בארבע-חמש השנים האחרונות כשהבנקים - בהוראת הרשות הפלסטינית - יצאו במערכה אגרסיבית לעידוד אנשים ללוות כספים כדי לממש את חלומותיהם הצרכניים: מבית ועד לטלוויזיה עם מסך פלזמה בוהק, ממכונית חדשה ועד לרהיטים וריצוף חדיש מאיטליה. רשות המטבע הפלסטינית חייבה בנקים להקצות חלק מההון שלהם להלוואות. ארגוני פיתוח מערביים, אמריקאיים בעיקר, צצו ובפיהם הבשורה: קחו משכנתא. ואנשים השתכנעו.

עכשיו, הנושא הראשון שמופיע בשיחות החולין הוא לא הפשיטות של צה"ל בכפר קדום, שבתשעת החודשים האחרונים הצטרף לגל ההפגנות הקבועות נגד גזל אדמות לטובת ישראלים-יהודים. אפילו לא האסירים הפלסטינים ובראשם שובתי הרעב, שהעיתונות הפלסטינית מקצה לגורלם מקום נכבד. לא. הנושא הבוער והמעיק הוא החובות של כל משפחה לבנקים, הפחד מעיקולים, מהסתבכויות משפטיות, מאובדן הכסף שכבר הושקע בדירה שעוד לא נבנתה.

בסאם זכארנה, ראש איגוד עובדי המגזר הציבורי, הודיע ביום חמישי שעבר כי משכורות מארס לא ישולמו במועדן. התמיכה הכספית שהבטיחו מדינות שונות, כולל ערביות, כפיצוי על סנדול הכלכלה הפלסטינית בידי השליט הזר, שוב לא ניתנה במלואה. רשות המטבע הפלסטינית הזדרזה אמנם לפרסם הנחיה לבנקים: אל תנכו מחשבונותיהם של עובדי המגזר הציבורי את תשלומיהם השונים, בטרם ישולמו המשכורות. אבל רבים דואגים בכל זאת. הם נכנסו להלוואות ולמסעות צריכה על סמך הבטחה בסיסית של יציבות תעסוקתית. השנה האחרונה הוכיחה שהרשות שוב ושוב נזקקת לאמצעי המפוקפק של הלנת שכר קולקטיבית.

ב-2008 הכל נראה עדיין ורדרד. ממשלה יציבה בגדה המערבית, ראש ממשלה עם ראש פיננסי, תמיכה בינלאומית ורצועת עזה שטבעה בשכחה. אז נוסדה חברה פלסטינית להלוואות ולמשכנתאות נוחות, שראשי התיבות של שמה באנגלית יצרו את המלה הערבית אמל: תקווה. על היווסדה של החברה בישר באפריל 2008 לא אחר מאשר הנשיא של אחת מהסוכנויות של הממשל האמריקאי, Overseas Private Investment Corporation (OPIC), שמשימתה, כהגדרתה: "גיוס הון פרטי כדי לעזור ולפתור אתגרי התפתחות חשובים בארצות פחות מפותחות, ותוך כדי כך - לקדם את מדיניות החוץ של ארצות הברית". OPIC העניקה ערבויות של עד 250 מיליון דולר למיזם. קרן ההשקעות הפלסטינית, התאגיד הפיננסי הבינלאומי - החבר בקבוצת הבנק העולמי - ובנק פלסטין הקצו 75 מיליון דולר, כל אחד. המחלקה לפיתוח בינלאומי של הממלכה הבריטית התחייבה לספק עד 20 מיליון דולר לתמיכה ב"תקווה". בנו בית היום, שלמו עליו במשך 25 שנה.

ב-2011 הלוו הבנקים הפלסטינים לתושבים הפלסטינים של הגדה המערבית 2.396 מיליארד דולר, לפי חישובי הכלכלן רג'א ח'אלדי. כמיליארד דולר יותר מהסכום שהלוו הבנקים ב-2006 (ב-2011 הלוו הבנקים לרשות הפלסטינית כ-1.2 מיליארד דולר לעומת כחצי מיליארד ב-2006). שיעור הצמיחה הריאלית בתוצר הלאומי לנפש, מסביר ח'אלדי, הוא כ-2% לשנה: פחות משישית משיעור הגידול בחוב הפרטי.

פ' הוא כבר לא חלק מזוג צעיר, אבל גם הוא רצה בית. דירה, יותר נכון. הרכוש הראשון שלו בפלסטין מאז 1948, כשהצבא הכובש הניס את משפחתו מכפר הולדתו והוא בן תשע. לארץ הוא שב מגלות ממושכת רק עם הקמת הרשות הפלסטינית ב-1994. לפני כשנה קנה פ' בית באחת משכונות המגורים החדשות שנבנות בשנים האחרונות בשוליה הצפוניים של רמאללה, במסגרת מיזמי בנייה והלוואות. גאה בחדר העבודה שלו ובנוף ההררי, ומעוצבן על האי-עמידה בלוח הזמנים, הוא הצביע על תריס המרפסת: בלא רצועה, ומופעל במתג חשמלי בלבד. "אמרתי למהנדסים" הוא סיפר לי: "מה הטמטום הזה? אתם באמת חושבים שאנחנו במציאות נורמלית, יציבה, שהחשמל תמיד עובד ויעבוד, שלא יהיו יותר פלישות צבאיות ישראליות שהדבר הראשון שקורה בהן הוא ניתוק אספקת החשמל?".

זהו בדיוק העניין: כמו התריס החשמלי, גם תוכנית ההלוואות שעיצבה הרשות בהשראה אמריקאית נשענת על אשליה של יציבות. בה בעת, ההתפתות הראשונית לאשליה גורמת לאנשים לחשוש מפגיעה באשליה, כלומר מפגיעה בסטטוס קוו. והסטטוס קוו, למי שאוהב לשכוח, הוא מעטפת של שליטה ישראלית, מובלעות של כביכול-ריבונות פלסטינית, השתלטות דוהרת על אדמות שמחוץ למובלעות, איסור על הפלסטינים לפתח את השטח הענק - C - שמחוץ למובלעות. אנשים פרטיים שזקוקים לדיור, בעלי עסקים קטנים שחרדים להשקעותיהם, בעלי חברות גדולות ששואפים לעוד רווח, הבנקים, עמותות פיתוח זרות ומקומיות, קציני ביטחון פלסטיניים, ראשי הרשות ומשקיעים אמריקאיים: לכולם יש עניין שהבלון יישאר מנופח זמן ממושך ככל שאפשר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו