בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפלסטינים נאבקים באדישות, לא בישראל

על אף הקיפאון המדיני ושביתת הרעב של האסירים בישראל, נראה שבגדה לא מעוניינים במחאה אלימה, אולם פוטנציאל ההתלקחות עדיין קיים

19תגובות

ביום שלישי ה-1 במאי ציינו ברמאללה את חג הפועלים. פקידי הרשות הפלסטינית לא עבדו באותו יום. בעיירה ביתוניא שממערב לרמאללה תוכננה בשעות הצהריים הפגנה סמוך למחסום הגובל עם מתקן הכליאה במחנה עופר. המארגנים תיכננו לצעוד לעבר בית הכלא, לאות הזדהות עם שביתת הרעב של כ-1,300 אסירים ביטחוניים בבתי הכלא בישראל. לכאורה, פוטנציאל ההתלקחות של אירוע מסוג זה גבוה, ובעבר אפשר היה אפילו לתארו כ"גבוה מאוד".

ניתן היה לצפות לקהל של כמה מאות, אולי אפילו אלפים, לנוכח המאבק שמנהלים האסירים נגד השלטונות הישראליים. אולם כחצי שעה לאחר תחילת ההפגנה נראו בשטח רק כמה עשרות אנשים, לא יותר. בחינה מדוקדקת של המשתתפים העלתה כי מדובר פחות או יותר באותם אנשים שלוקחים חלק כמעט בכל ההפגנות העממיות שהתקיימו באחרונה ברמאללה ובאזור. למעשה, בהפגנת הזדהות עם האסירים שנערכה אתמול מול כלא רמלה, נרשמה נוכחות גבוהה הרבה יותר של משתתפים.

קשה לומר אם ההימנעות היא תוצר של אדישות הרחוב הפלסטיני, או אולי דווקא של ייאוש לנוכח הכישלון המהדהד של האינתיפאדה השנייה, לצד תסכול הציבור אל מול הפיצול בין הפתח והחמאס, שסופו אינו נראה באופק. ייתכן גם שאחד ההסברים לחוסר ההשתתפות של ההמונים במפגני ההזדהות עם האסירים, נעוץ בעובדה שעד כה אסירי הפתח לא היו חלק משביתת הרעב. עד תחילת השבוע, בשביתה לקחו חלק רק אסירים של החמאס, הג'יהאד האסלאמי והחזיתות, בעוד שרוב האסירים בישראל הם אנשי הפתח. ייתכן שהצטרפות של עוד כמה אלפי אנשי פתח למאבק של שאר האסירים תשנה גם את התחושות ברחוב. הרי קשה לדמיין משפחות של אסירים יוצאות להפגין ברחובות, בעוד בניהן אינם נוטלים בכלל חלק בשביתה.

הלאות שמגלה הציבור בגדה מהפגנות ועימותים, מקורה בעיקר ב"צריבת התודעה" הלאומית הפלסטינית בעקבות האינתיפאדה השנייה. אין מדובר בצלקת שנותרה רק בעקבות פעולות הצבא הישראלי, כגון מבצע "חומת מגן", אלא גם ההתפרקות של החברה הפלסטינית בשנים שלאחר מכן: ההשתלטות של כנופיות חמושים על ערי הגדה, היעדר חוק וסדר, ההיחלשות של הרשות הפלסטינית ואווירת הכאוס הכללית שפגעה בכלכלה המקומית ובתחושת הביטחון האישית.

הדר כהן

אחד הפרשנים המוכרים בצד הפלסטיני סיפר ל"הארץ" כי אף פלסטיני אינו רוצה לחזור שוב למקום שבו היה לפני עשור. "לא רוצים לשמוע על אינתיפאדה שלישית. הציבור סבל כל כך מהאינתיפאדה השנייה, מדוע שיבקש לחזור לשם? אנשים אינם רוצים לראות את ילדיהם נהרגים שוב או נפצעים", הוא אומר. ואמנם, גם השבוע קשה היה שלא להתרשם מהיציבות הכלכלית היחסית, ובעיקר הביטחונית, בגדה. אמנם הבום הכלכלי שאפיין את 2008-2009 כבר נעלם לו, ובשנים האחרונות החליפה אותו האטה גדולה בצמיחה, אך תנופת הנדל"ן נשמרת ולא פחות חשוב - השקט נשמר. אין נוכחות של חמושים ברחובות וקשה שלא להתפעל מהשליטה היחסית שמוכיחה הרשות הפלסטינית בשטח.

בלילה שבין שלישי לרביעי מת מושל ג'נין, כדורא מוסא, לאחר שלקה בלבו בעקבות ירי על ביתו. לכאורה דווקא עדות להיחלשות כוחה של הרשות. אולם מדובר ככל הנראה בהשלכות של אירוע אחר שהתרחש שבועיים לפני כן, שהוכיח את נחישותה של הרשות לטפל במקרים של עבירה על החוק. באותו אירוע בצפון ג'נין, צרו שוטרים פלסטינים על בית שבו הסתתר עבריין נמלט, והרגו אותו לאחר שפתח באש לעברם. ההערכות הן שהיורים לעבר בית המושל הם בני משפחתו של העבריין ההרוג. ג'נין - גם לאחר מותו של המושל - ממשיכה לתת דוגמה לפירות השקט הביטחוני: בכל יום נכנסים לעיר אלפי ערבים מישראל, רובם למטרות מסחריות.

גם שיתוף הפעולה הביטחוני בגדה עם הצד הישראלי נשמר בקנאות: ביום שלישי נכנסו בטעות חמש חיילות לעיירה הפלסטינית סלפית, וכוחות הביטחון של הרשות הוציאו אותן משם בשלום. למחרת טעו בדרך שלושה חיילים ונכנסו לקלקיליה, וגם במקרה זה דאגו מנגנוני הביטחון להחזירם לצד הישראלי ללא פגע. במקביל ממשיכים כוחות הביטחון הפלסטיניים להעביר לידי צה"ל אמצעי לחימה שהשתייכו לארגוני הטרור, או כאלה שחיילי צה"ל איבדו בשטח.

גורם פלסטיני בכיר סיפר השבוע ל"הארץ" כי גופי המודיעין הפלסטיני עצרו באחרונה ברמאללה חוליה שתיכננה לחטוף חיילים או מתנחלים. כמו כן, על אף הרינונים בדבר פיוס בין הפתח והחמאס, מתברר כי המנגנונים המשיכו גם בחודשים האחרונים לפעול נגד החמאס והג'יהאד האיסלאמי ולעצור את אנשיהם. כל עוד הרשות והעומד בראשה, מחמוד עבאס (אבו-מאזן), מקפידים לשמור על השקט בשטח, קשה לראות את הרחוב יוצא להפגנות נגד הכיבוש הישראלי.

קשה לקבוע אם אכן לפיצול בין הפתח והחמאס יש חלק בהיעדר המעורבות של הציבור בהפגנות. חלק מהפרשנים טוענים כי אין לכך קשר, אולם אחרים טוענים כי הקרע משחק תפקיד מרכזי באדישות הציבורית. לדבריהם, לעימות בין שני הארגונים יש חלק בתחושת האכזבה והעייפות של הרחוב הפלסטיני ממאבקים חסרי טעם, בשעה שהמנהיגות הפוליטית שלו עסוקה בהתגוששות בין מפלגתית.

בכיר פלסטיני סיפר ל"הארץ" כי כל מאמצי התיווך בין שני הצדדים נעצרו, וכי הפיוס אינו ריאלי בשלב זה. בינתיים, החמאס ומשעל טרודים בכלל במלחמות פנימיות על השליטה בארגון. הציבור הפלסטיני ער לוויכוחים הפנימיים בחמאס, ונראה כי הדבר משפיע גם על המעמד הציבורי הנחלש של הארגון. בבחירות האחרונות לאגודות הסטודנטים של רוב האוניברסיטאות והמכללות בגדה, זכה הפתח לרוב של יותר מ-50%. החמאס אמנם זכה לתמיכה משמעותית, אך לא הצליח לנצח באף התמודדות.

ניתן למצוא לא מעט קווי דמיון בין המצב הנוכחי לזה ששרר בגדה במאי 2000, כמה חודשים לפני פרוץ האינתיפאדה: היעדר פתרון מדיני, המשך הבנייה בהתנחלויות, שביתת רעב של אסירים ותחושה שבצד הישראלי אין פרטנר. ההבדל המשמעותי הוא באופן שבו פועלת הרשות והתנגדותה הנחרצת לשימוש באלימות. ובכל זאת, על אף שיש בישראל מי שיטען כי השקט היחסי מוכיח שאת הסכסוך הזה יש לנהל ואין דרך לפתור אותו, יש לזכור כי פוטנציאל ההתלקחות עדיין כאן. פיגוע טרור יהודי, או אירוע אלים סביב הר הבית, וגם האדישות הפלסטינית עלולה להיעלם לה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו