בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

96:24 לנבחרת הפלסטינית

צה"ל בישר על קיצורים מרחיקי לכת בתקופות המעצר של פלסטינים. אבל יש מי שעדיין לא מרוצים ודורשים להשוותן לתקופות המעצר של חשודים יהודים

11תגובות

הבה נדמיין אחד עשר ילדים ונערים פלסטינים, מתחת לגיל 18, שמפגינים עם דגלי פלסטין וכרוזים בכניסה הצפון-מערבית של התנחלות אריאל בתביעה לחזור ולפתוח לכל את הכביש הישן המוביל לסלפית. בואו נניח לרגע שהנערים והנערות לא יותקפו בידי האריאלים, כי הרי אין זו התנחלות חמומת מוח, היא רק חמומת קרקע. בכל זאת, לפי התחיקה הצבאית, הנערים כולם עברו עבירות ביטחון על פי "צו בדבר איסור פעולות הסתה ותעמולה עוינת" שעליו חתם אלוף פיקוד מרכז עוזי נרקיס באוגוסט 1967, "משמרת של עשרה אנשים או יותר שנתקהלו במקום למטרה מדינית או לעניין היכול להתפרש כמדיני", הנפת דגל, חלוקת דברי "הסתה" - כולם כלולים בצו הנ"ל, שעדיין תקף. בין אם הם בני 13 או 17 וחצי - את מפגינינו המדומיינים אפשר לעצור מיד לחקירה לשמונה ימים בלי שיובאו לביקורת שיפוטית (צבאית). נערים יהודים באותו גיל, שישחיתו עצים באדמות אחד הכפרים הפלסטינים שבמחוז סלפית, מה אתם? אף על פי שהם חיים בשכנות לילדים הפלסטינים, חל עליהם דין אחר: המשפט הישראלי. מכוח חוק הנוער, אם חיילים ושוטרים יטרחו בכלל להופיע בזמן ההשחתה, את הקטנים מגיל 14 מותר לעצור עד 12 שעות ואת בני ה-14 ויותר מותר לעצור עד 24 שעות. אז, אם מבקשים להאריך את מעצרם, יש לפנות לשופט.

התחיקה הצבאית הישראלית אינה מבחינה בין פלסטיני קטין לבגיר מבחינת תקופות המעצר לפני משפט. משני עברי קו הגיל 18 מותרים שמונה ימי מעצר ראשוני כשמדובר בפלסטיני. ארץ אחת ושתי תחיקות לה. יש מי שהכפילות הזאת סותרת בעיניהם את ההיגיון האנושי, המקצועי והאתי. ב-2010 הוגשו שתי עתירות לבג"ץ נגד האפליה הלאומית המבנית הזו (שאינה חריגה, לצערנו): עו"ד לילה מרגלית ייצגה את האגודה לזכויות האזרח, "יש דין" והוועד הישראלי נגד עינויים. עורכי הדין סמדר בן נתן ואביגדור פלדמן ייצגו את משרד האסירים הפלסטיני. העותרים דרשו להשוות את תקופות המעצר של חשודים פלסטינים בגדה לאלה של ישראלים.

בצירוף מקרים נדיר (כרגיל) התברר מתשובתה של פרקליטות המדינה לעתירה בינואר 2011 כי "התקבלה לאחרונה החלטה לבצע שינויים מרחיקי לכת בתקופות המעצר הקבועות בצו בדבר הוראות הביטחון, וזאת על דעת צה"ל, משטרת ישראל ושירות הביטחון הכללי" ("שב"חית", "הארץ", 16.1.2011). השינויים "מרחיקי הלכת" התגלמו בתיקון לחקיקה הצבאית שעליו חתם אלוף פיקוד המרכז דאז, אבי מזרחי, ב-2 בפברואר, 2012, שנכנסים לתוקפם בהדרגה החל ב-1 במארס ועד 1 באוגוסט 2012. התיקון מקצר את תקופות המעצר, אבל אינו משווה אותן. האי-שוויון מוסבר בקשיים שנובעים מעצם טיבו של "שטח הנתון בתפיסה לוחמתית גם אם ארוכת שנים". למשל, ה"פנאטיות" של הנחקרים הפלסטינים, שפועלים "ממניעים לאומניים ואידיאולוגיים" ולכן "חקירתם קשה יותר". האי-שוויון מוסבר גם בשיקולים תקציביים. קיצור תקופות המעצר של חשודים פלסטינים מחייב את המערכת להקצות יותר שופטים ותובעים צבאיים, חיילים, כוחות ליווי של העצירים. תאריך ביצוע התיקון חופף את תהליך הוספת התקנים.

התיקון שעליו חתם מזרחי לא כולל הבחנה בין קטינים לבגירים. הוא מקצר את המעצר הראשוני על עבירות ביטחון משמונה ימים לארבעה, אבל גם מאפשר לשב"כ לבקש ולקבל עוד 48 שעות ואז עוד 48 שעות בלא ביקורת של שופט. מרגלית, בשם כל העותרים, קבעה שהתיקון עדיין "אינו מרפא את פגם אי-החוקיות החמור הטמון" בתחיקה הצבאית. לפיכך, תהליך הדיון בבג"ץ נמשך.

אוסף התמונות הבינלאומי של מדינת ישראל

ב-25 באפריל, הרכב של בית המשפט העליון, שבראשו עמדה עדנה ארבל, הורה למדינה לשקול מחדש שלושה נושאים: תקופת המעצר של קטינים פלסטינים; מעצר עד תום ההליכים: (התיקון בצו קיצר תקופה זו משנתיים לשנה וחצי, לעומת תשעה חודשים מקסימום לישראלים); והגדרת עבירות הביטחון, שהיא, כפי שכתבה מרגלית בתשובה לתיקונים "...עדיין חובקת עולם. היא כוללת עשרות סעיפים, המתייחסים למעשים כגון קיום תהלוכה או אסיפה ללא רישיון, הפרת צו שטח צבאי סגור, הנפת דגל ללא היתר, הדפסת 'חומר שיש לו משמעות מדינית' ללא רשיון מהמפקד הצבאי... ]התהייה שהועלתה בעתירה הראשונית[ עומדת בעינה: האם עמדת המשיבים היא שבעוד שיש להביא עצור ישראלי, המתגורר באזור והחשוד ברצח, בפני שופט בתוך 24 שעות, ניתן להצדיק תקופה אפריורית של ארבעה ימים כשמדובר בפלסטיני, החשוד בהפרת צו שטח צבאי סגור או בהשתתפות בהפגנה ללא היתר?".

מעניין שבית המשפט לא ביקש מהמדינה לשקול מחדש הוא תקופת המעצר הראשוני, שעדיין מושתת על הפלסטיני (96 שעות לפחות לעומת 24). האם אפשר להסיק שבית המשפט מקבל את הסבר המדינה למהותו של האי-שוויון פה? וכך הסביר עו"ד ענר הלמן מפרקליטות המדינה: "מכיוון שמטרת המעצר הראשוני הינה לגבש חומר ראיות ראשוני, אין מנוס מקביעה כי יש מקום לאפשר לעצור אדם במעצר ראשוני פרק זמן סביר הדרוש לגיבוש חומר הראיות הנ"ל, וזאת לפני הבאתו לפני שופט". לדעת מרגלית, הטיעון שמעצר מיועד ל"גיבוש חומר ראיות" הוא פסול מיסודו. הרי כדי שלא יהיה שרירותי, כתבה, מעצר נועד מלכתחילה להתבסס על קיומו של חשד סביר.

בג"ץ ביקש לקבל מהמדינה את תוצאות העיון מחדש בנושאים המוזכרים עד 1 בדצמבר 2012. העותרים לא מוותרים בינתיים על עתירתם. והמדינה? עוד בתשובתה הראשונה משנה שעברה היא מציינת את האמת הבסיסית: "בשל מצב הביטחון הרגיש באיו"ש, הרי שיכול להיווצר מצב של התלקחות ביטחונית או מבצע צבאי דחוף רחב היקף, אזי בתוך ימים בודדים יש לעצור מאות רבות של אנשים".

למשל: מאות קבוצות של פלסטינים בלתי חמושים מפגינים בו-זמנית בכניסה לכל ההתנחלויות. איך נרתיע אותם מלהפגין, אם לא נוכל להגדיר את הפגנתם פשע ואותם כחשודים-מראש, שיש לעצור אותם כדי לגבש את חומר הראיות נגדם?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו