בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסכם נתניהו-מופז

המבצע באיראן נדחה, הסבירות גדלה

הסכם נתניהו-מופז אתמול שובר את שיא הציניות, שמוחזק בידי מולוטוב וריבנטרופ, וכמותו גם הוא עלול להיות מבשר המלחמה. הפעם באיראן

37תגובות

בממשלת האחדות של 1984-90 התקיים "פורום ראשי הממשלה" – שמעון פרס, תחילה כראש ממשלה מכהן ואחר כך כמשנה לראש הממשלה ושר החוץ (או האוצר); יצחק שמיר, תחילה כראש ממשלה לשעבר ולעתיד ואחר כך כמכהן; ויצחק רבין, כראש ממשלה לשעבר ושר ביטחון מכהן. בהתייעצויות השלישייה, אמנם לא תמיד פה אחד, הוכשרה הקרקע לכל ההחלטות החשובות – הנסיגה לדרום לבנון, עסקת ג'יבריל, הטיפול בפרשת פולארד, קו 300, איראן-קונטראס, ביטול ה"לביא", היחסים עם ירדן (הסכם לונדון), ההתמודדות עם האינתיפאדה.

הסכם נתניהו-מופז אתמול שובר את שיא הציניות, שהוחזק מאז אוגוסט 1939 בידי השותפים להסכם מולוטוב-ריבנטרופ. הוא מאפשר לנתניהו לשנות את שמו הפרטי ל"קומבינימין" ומזכיר שההתקרבות האחרונה של מופז למונח "אמין" היתה במבצע אנטבה. אבל הוא גם מכונן מחדש את פורום ראשי הממשלה, ושוב בהרכב משולש: אחד מכהן (נתניהו), אחד שהיה (אהוד ברק) ואחד שלא יהיה (מופז). ברק, כמו רבין ששמר על תיק הביטחון הן תחת פרס והן תחת שמיר, השיג את היעד שקבעה מודעת הבחירות שלו רק בתחילת השבוע: להישאר שר הביטחון. בתחילת השבוע, כשהיה היחיד שהצטרף למשפחה המצומצמת בעלייה לקברו של בן-ציון נתניהו, תפס למעשה את תקן אחיו הבכור של ראש הממשלה. ושלא כמו בשנות ה-80', עתירות הסוגיות, הפעם על סדר-היום הביטחוני של השלישייה רק נושא אחד: איראן.

אמנם בהנחה שבנובמבר ייבחר ברק אובמה לנשיאות בשנית, גם העניין הפלסטיני עשוי – ומבחינת נתניהו עלול – לחזור למרכז הזירה. ישראלי בכיר המזדמן תכופות למדי לבית הלבן התרשם שזהו החריג הרגשי היחיד במערך השכלתני הקריר של אובמה; עם המצוקה הפלסטינית הוא מזדהה. אבל אגף זה של נתניהו מכוסה, עד לבחירות נובמבר 2012. בנדיבותו, יופקד מופז על המגעים עם אבו-מאזן, תחילה כאבי "תוכנית מופז" המהפכנית שהעלתה אבק ואחר-כך בתפקיד שר החוץ, עם התפטרותו המאולצת של אביגדור ליברמן מהממשלה ולפי נוסחת איוש התיקים המתפנים. מופז יטוס לשיחות עם הילרי קלינטון, אולי גם אובמה יעניק לו זמן איכות, הוא יקבל קצת כבוד וייתן תמורתו שותפות באחריות, ונתניהו יוכל להשהות כל מהלך שיפריע לו בתוך הליכוד.

אשר לאיראן, מופז הסתייג עד כה מהפזיזות ההרפתקנית המיוחסת לברק ולנתניהו, אלא שזה היה מזמן, לפני 24 שעות. בינתיים הוא איבד את ה"או", במעבר מהאופוזיציה לפוזיציה. את היתרון היחסי שלו, כיחיד בילידי איראן בהנהגה הישראלית, כבר מימש בשנים קודמות, בשיחות עם איראנים בקול ישראל בפרסית. אז הזהיר את טהראן מתוצאות התקפה על ישראל – בין השאר הבטיח לחוס על האוכלוסייה, כשישראל תצא להפצצת גמול – והביע תמיכה בעיצומים כלכליים; אבל זה היה בתקופת ממשלות קודמות, לוחמניות פחות.

אי–פי

דליה איציק, שרצתה להתחנף למופז באחד מדיוני הסיעה בראשותו, תמהה בקול רם מדוע אין פונים אליו בדרגתו הצבאית, רב אלוף (מיל.), למען יתפעל ממנה הדור החדש ששכח או שלא ידע. איציק מחשיבה מאוד דרגות כאלה: היא חותמת על מכתבים בתואר "לשעבר ממלאת-מקום נשיא המדינה". במקרה של מופז, יש בכך טעם מסוים, אם כי לא זה שאליו כיוונה איציק, הרגל של איש-צבא להצדיע לרמה הממונה. בהיותו רמטכ"ל, ציית לממונים עליו – יותר לשר הביטחון יצחק מרדכי ולראש הממשלה אריאל שרון מאשר לנתניהו, לברק ולשר הביטחון פואד בן אליעזר – ובהיותו שר הביטחון ציית לשרון. עכשיו יהיה שותף לדיונים הפנימיים ויוכל להירשם כאחד מול שניים בהצבעות הגורליות. אם ההרפתקה תצליח, מופז היה שם; ואם תיכשל – הוא הרי התריע וניסה בכוחו הדל למנוע אותה.

צירוף מופז, עם אבי דיכטר כיו"ר ועדת החוץ והביטחון, מעניק לנתניהו ולברק אפוד-מגן מפני ההתנגדות למהלך האיראני בדרג הפוליטי. דחיית הבחירות מונעת את פרישתם של השרים דן מרידור ובני בגין, מובילי ההתנגדות לקו נתניהו-ברק במסגרת הבלתי-רשמית של השמינייה. משה (בוגי) יעלון, שהתרחק מתיק הביטחון ואיבד למופז את מעמדו כממלא-מקום בפועל של נתניהו בהיעדרו, הצטרף לאחר היסוס ראשוני למרידור ולבגין ועכשיו עשוי להחריף את התנגדותו, אבל עם "קדימה" בממשלה, המאבק הפנימי הוכרע, אם גם בנקודות.

זה תנאי חיוני אם כי לא מספיק: אובמה עדיין מתנגד. שר ההגנה ליאון פאנטה שב ואמר בסוף השבוע שעבר, בראיון טלוויזיה, שנתניהו וברק קיבלו מאובמה וממנו מסרים ברורים בעניין זה. רעיון-העיוועים של תזמון ההתקפה לחודשים ספטמבר-אוקטובר, הן כהודעה מראש להגנה האווירית באיראן להתכונן לקבל את פניהם של צוותי-האוויר הישראליים, והן כהתגרות באובמה ערב הבחירות שלו, ירד מהפרק עם דחיית הבחירות בישראל וצירוף מופז. אבל זו רק הרחבה של לוח-הזמנים האפשרי. למתנגדי מבצע טרם זמנו יש סיבה לאנחת רווחה בטווח המיידי, ולהבעת דאגה בטווח של חודשים עד שנה, בתאריך-יעד של אביב 2013. תומכיו יוכלו לטעון שחיזוק הממשלה והאיום הגלום בו יסייע לעמדת המיקוח של המעצמות בשיחות עם איראן, המתחדשות בעוד שבועיים בבגדאד.

ההברקה של הסכם נתניהו-מופז הושאלה כנראה מטיסות ביבי-טורס: הרשמה לממשלה על בסיס מקום פנוי. יוסי פלד ומתן וילנאי יוצאים, רוחמה אברהם – הפוליטיקאית החזקה ביותר בקדימה – ועוד מישהו, מהרשימה הארוכה של חברי-הכנסת שתמיכתם במופז נקנתה בהבטחת-שר, נכנסים. לא פחות חשוב: ועדת ביקורת המדינה מאבדת את יושב-הראש שלה, רוני בר-און. כשמבקר המדינה יגיש דו"ח קשה על אסון הכרמל, על קבלת-ההחלטות לקראת ה"מרמרה" ובכל עניין אחר, לא יימצא גורם פוליטי שיתבע מנתניהו ומשריו דין וחשבון.

 

הדיל של מופז ונתניהו - סיקור נרחב:

פצצת האטום הפוליטית שהטילו החבר'ה מסיירת מטכ"ל (יוסי ורטר) || הדילברוקר: שובו של נתן אשל (ברק רביד) || המפלגות החרדיות: מלשון המאזניים לשותפות זניחות (יאיר אטינגר) || מופז - חמורו של משיח (אורי משגב)


 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו