בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הצלב האדום: רופאים בכלא סובלים מכפל נאמנות

בעקבות שביתת העצירים המינהליים ובשל חשש לחיי שישה מהם, בא לישראל האחראי על הבריאות בבתי הכלא בארגון. לדבריו, מדובר בבעיה אוניברסלית

15תגובות

בתום שבועות ארוכים הסתיימה ביום שני השבוע שביתת הרעב של העצירים המינהליים הפלסטינים בבתי הכלא בישראל. יומיים קודם לכן, ובשל החשש הגובר לחיי העצירים, שלח הצלב האדום לישראל את אחד מרופאיו הבכירים - ד"ר ראיד אבו ראבי, ראש המחלקה הרפואית בארגון האחראית על בריאות בבתי הכלא. "באתי ברגע מכריע", אמר השבוע ל"הארץ", "כשחשבתי שהיה עלינו להבהיר לכל צד שהמצב מידרדר".

ד"ר אבו ראבי, אזרח שווייץ, בא לישראל בשבת שעברה, חמישה ימים לאחר שארגונו פרסם הודעה חריגה, ובה ביקש משב"ס לאשפז שישה משובתי הרעב בבית חולים אזרחי "ללא דיחוי" וגם לאפשר לעצירים להיפגש עם קרוביהם. שתי הבקשות לא מולאו לפני שהסתיימה השביתה. כנהוג בצלב האדום, ההודעה עצמה פורסמה אחרי ששתי הבקשות הועלו כבר בפגישות סגורות. כשהגיע, נפגש אבו ראבי עם נציגי שירות בתי הסוהר והסתדרות הרופאים (הר"י) אך גם עם שובתי הרעב, בני משפחה ונציגי הרשות הפלסטינית שאחראים על האסירים.

אבו ראבי, יליד שכם ואיש הצלב האדום זה 18 שנה סירב להגיב להערת "הארץ", כי בקרב עורכי דין שליוו את שובתי הרעב שררה תחושה שהרשויות הישראליות מוכנות הפעם לקחת את הסיכון שאחד משובתי הרעב ימות. "יש לזכור שאנחנו לא ידענו מה הצדדים - הפלסטיני והישראלי - דנים בינם לבין עצמם", אמר אבו ראבי. "ישנה ועדה, פגישות יומיות, זהו סוג של מו"מ ואנחנו איננו רוצים להיות חלק ממנו. אנחנו דחפנו את שני הצדדים לכבד את ההיבט ההומניטרי ולא להביא לאובדן חיים".

שביתות רעב של אסירים אינן תופעה חדשה, אבל הן מתרחבות בתקופה האחרונה. אבו ראבי אמר בסיפוק שלא רק שביתת הרעב בישראל הסתיימה ללא קורבנות בנפש - אלא גם כל השביתות שהתקיימו מתחילת השנה: נוסף לשביתת רעב כבת שבועיים של כ-6,000 אסירים בקירגיזסטאן, שבתו רעב השנה 399 אסירים בשמונה מדינות שונות.

מוטי מילרוד

לדבריו, רשויות כליאה למדו להכיר בקיומה של בעיה בין כותלי הכלא ואיך לנהל את המשברים. אבו ראבי זוקף זאת גם לזכות ההדרכות שנותן הצלב האדום והקווים המנחים שניסח הארגון עם רשויות כליאה שונות. אבו ראבי, שמתוקף תפקידו מכיר מקרוב את המצב בבתי כלא ב-82 מדינות - וכן מעביר הדרכות והשתלמויות ומתמצא ברקע לכל שביתת רעב - אומר שהבעיות בבתי הכלא הן אוניברסליות. אחת הבעיות המרכזיות, הוא אומר, היא כפל הנאמנויות של רופאים במתקני כליאה: מצד אחד הם מחויבים מבחינה אתית לחולה, ומצד שני למעסיקם - בית הסוהר. בישראל, לא משרד הבריאות הוא זה שממנה את הצוותים הרפואיים, כי אם המשרד לביטחון הפנים. הליך דומה נהוג גם בארצות אחרות שבהן הגופים הממנים הם משרדי המשפטים או הפנים. אולם באירופה, אומר אבו ראבי, יש מגמה של שינוי: בצרפת כבר כפופים הצוותים הרפואיים למשרד הבריאות, מה שמבטיח נאמנות לאתיקה הרפואית ולזכויות העציר, יותר מאשר לתפישות של ביטחון ושיטור. בארצות אחרות, דוגמת ספרד ואנגליה תהליך השינוי נמצא בעיצומו. לדבריו, הצלב האדום אף מלווה כמה ממדינות ערב בתהליך דומה.

המתח בין שתי הנאמנויות עלול להחריף בזמן שביתת רעב בכלא. "אנחנו (בצלב האדום) יודעים ששביתת רעב היא אקט פוליטי", אומר אבו ראבי. "אבל ההשלכות שלה הן בריאותיות. איננו עומדים לצד שובתי הרעב ואיננו נגדם, אנחנו עומדים לצד החולה".

"הצהרת מלטה", שנוסחה ב-1991 ונערכה שוב ב-2006, קובעת קווים מנחים ברורים להתנהגות רופאים בעת שביתות רעב בבתי כלא. לדברי אבו ראבי, ניסוח ההצהרה היה יוזמה של הסתדרות הרופאים הבריטית לאחר שביתת הרעב של אסירים אירים ב-1980, ושהסתיימה במותם של עשרה. הצהרת מלטה, שמכירה בזכותו של עציר לשבות רעב, קובעת בין השאר שאין לבצע הזנה בכפייה של העציר ושאין להתנות מתן טיפול רפואי (שמבקש העציר) בהפסקת שביתת הרעב. "רופאים בעלי כפל נאמנויות", נכתב בהצהרה "כפופים לאותם עקרונות אתיים כרופאים אחרים, כלומר, מחויבותם הראשונית היא למטופל".

"הסתדרות הרופאים בישראל", אומר אבו ראבי ומצטט הודעה של הסתדרות הרופאים העולמית בעניין זה, "אישרה בשתי הזדמנויות שהיא תומכת בהצהרת מלטה ומייעצת לרופאיה לכבד אותה. יש מדינות שאינן מכירות אפילו את הצהרת מלטה. עד עתה, לפי מה שראינו, כמעט הכל (ביחס הרפואי לשובתי הרעב, ע"ה) יושם בהתאם להצהרה". אבו ראבי לא פירט מהו "הכמעט", והדגיש שהוא מחויב לעקרונות חיסיון בהתאם לעיקרון הניטרליות של הצלב האדום.

אי–פי

אבו ראבי מזדהה עם מצוקת הרופאים הרואים את שובת הרעב כל יום, כשהוא נחלש והולך. "זה עול שמעיק על כל רופא, בכל העולם", אמר. "אתה הרופא, אתה מייעץ לו, אבל אינך יכול לשנות דבר. אני משוכנע שאין רופא שאינו רואה בעציר - פציינט, בייחוד בעת שביתת רעב. אבל זה קשה והוא אינו יודע מה לעשות. ההחלטה אינה בידיו. שוחחתי עם רופאים ברחבי העולם. הרופא לא מסוגל לישון בלילה. הוא לא יודע מה לעשות: אם אבקש ממנו לאכול, (העציר) יתרגז. אם אסכים אתו, ישתמע שאני מקבל את דרישתו הפוליטית. אנחנו לא רק באים לדבר על העצירים, אלא גם מעוניינים לחלוק את ניסיוננו עם הרופאים שנמצאים בלחץ עצום. אנחנו גם בעד הרופאים שמטפלים בשובתי הרעב".

בפגישות עם שובתי הרעב, רופאי הצלב האדום מבררים גם אם אין אף גורם שכופה עליהם לשבות, ושזו החלטה חופשית שלהם. "בכל מקרה מי ששובת 77 ימים - זה לא יכול להיות בכפייה", הדגיש אבו ראבי. כשעצירים משתחררים, נציגי הצלב האדום שבים אליהם ומבררים שוב אם שבתו מרצונם החופשי. כך, מכל שביתת רעב, אומר אבו ראבי, אנחנו מרחיבים את הידע וההבנה, כדי לנהוג טוב יותר בשביתת הרעב הבאה של אסירים בכל מקום בעולם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו