זכרייה זביידי כדוגמה ליהירות הישראלית

הרשות הפלסטינית מפגינה משילות ומבצעת מעצרים של מי שנחשבו בעבר למבוקשים בכירים. בי-ם מעדיפים להתעלם ולהתעטף בסיסמת ה"אין פרטנר"

אבי יששכרוף
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אבי יששכרוף

אין כמעט ישראלי או פלסטיני שלא מכיר את שמו של זכריה זביידי. מי שנחשב למפקד גדודי חללי אל-אקצה בג'נין וניצל לא פעם מניסיונות של צה"ל והשב"כ לעצור אותו או לפגוע בו, הפך לסמל המאבק בכיבוש, לעיקשות ואפילו לגבורה בקרב הפלסטינים, ובעיקר בקרב תושבי מחנה הפליטים של ג'נין.

בעיני הישראלים מדובר בסוג של טרוריסט- סלבריטאי: התקשורת אימצה אותו בתור המחבל המועדף עליה, אולי בשל העברית השגורה בפיו ואולי בשל קשריו עם הצד הישראלי, לרבות קשר קרוב עם טלי פחימה. לא פעם גם לי יצא לראיין אותו - אם כמבוקש ומאוחר יותר כאחד ממנהלי "תיאטרון החירות" הפועל במחנה הפליטים של העיר וכחברו של השחקן ג'וליאנו מר שנרצח בשנה שעברה.

על אף היותו סוג של ידוען בשני הצדדים, ניתן לנחש שמעטים הישראלים שמודעים לעובדה שהאיש נמצא זה חודש במעצר בכלא של הרשות בדרום הגדה. סיבות מעצרו אינן ברורות. הרשות הפלסטינית ודובריה השונים מסרבים להתייחס לסוגיה בתוקף. לא נראה גם שארגוני זכויות האדם בצד הפלסטיני או הישראלי מתעניינים יותר מדיי.

זבייידי אינו לבדו. יחד עמו עצרה הרשות הפלסטינית בשבועות האחרונים יותר מ-70 בני אדם באזור ג'נין, חלקם הקטן פעילים של הג'יהאד האסלאמי, רובם מהפתח. כך גם באזור שכם. עשרות פלסטינים נעצרו, כמעט כולם למרבה הפלא, דווקא חברי מנגנוני הביטחון של הרשות, חמושים, שנחשבו בעבר לבכירי המבוקשים באזור שכם. באורח מפתיע (או שלא) בג'נין ובשכם לא נרשמו הפגנות מחאה, אפילו לא זריקות אבנים נגד אנשי "משמר הנשיאות" שמבצעים רבים מן המעצרים. אולי אפילו להיפך. על אף הפגיעה לכאורה בסמלי האינתיפאדה, רבים מהעצורים נחשבים בעיני התושבים כאלה שגרמו להידרדרות במצב הפנימי בערי צפון הגדה בשנות האינתיפאדה השנייה.

שוטרים פלסטינים ברמאללהצילום: טס שפלן

ואולי מה שפחות מפתיע, היא ההתעלמות המוחלטת כמעט בצד הישראלי מהאופן שבו הרשות הפלסטינית בפעם המי יודע כמה בשנים האחרונות, מפגינה משילות ועוצמה. מה לעשות, הרבה יותר נוח למדינת ישראל להתייחס לרשות כחלשה, רקובה ומושחתת, שאינה יכולה "להילחם באמת" בטרור ובתשתיותיו. בשנים האחרונות נשמעה בישראל הטענה שהרשות אמנם נלחמת בחמאס והג'יהאד אך לא עושה די כדי לנקות את הפתח מפעיליו הסוררים. והנה, בשבועות האחרונים גם הטענה הזו מתגלה כלא מדויקת. הרשות מפעילה יד ברזל נגד אנשיה שלה, חברי פתח, קצינים במנגנוני המודיעין, ובישראל זה לא מעניין אף אחד. אפשר להיות בטוחים שבימין ימשיכו להתעטף בסיסמת ה"אין פרטנר" כדי שלא לעלות על הדעת חלילה את האפשרות של הסדר מדיני מול הפלסטינים.

האבסורד הוא שהפעילות הזו של מנגנוני הרשות מתורגמת בממשלת ישראל, להיעדר תחושת דחיפות. שום דבר לא בוער עם הפלסטינים, המצב הביטחוני טוב מאי פעם, אז מדוע למהר? למה להקפיא התנחלויות או ליזום מהלך מדיני מקיף? ביום ראשון חשף אמיר אורן ב"הארץ" את דבר קיומן של פגישות התייעצות בין בנימין נתניהו לבין קבוצה של מומחים לענייני המזרח התיכון, פרופסורים ואנשי מודיעין בעבר שעוקבים אחר המתרחש באזור. המומחים התריעו בפני ראש הממשלה כי החלטת ממשלתו לבנות כ-850 יחידות דיור, בהעדר התקדמות מדינית, תכרסם קשות בתמיכת הציבור הפלסטיני במנהיגותם של נשיא הרשות מחמוד עבאס (אבו-מאזן) וראש ממשלתה סלאם פיאד ותחליש את מנגנוני הריסון מפני פרוץ האלימות. אזהרה אחרת עסקה באפשרות של פגיעת מתנחלים במסגד שעלולה להצית אינתיפאדה שלישית. הרושם של כמה ממשתתפי הפגישה הייתה שנתניהו פשוט לא התעניין. אפשר להבין אותו. מה זה כבר אינתיפאדה שלישית בהשוואה למה שצפוי לו מפינוים של חמישה מבנים בשכונת האולפנה בבית אל?

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ