בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דו"ח המבקר על המשט

רגע לפני איראן, הדו"ח מדליק את כל הנורות האדומות

אפשר לטעון שהדיון בהתנהלות הקלוקלת במרמרה ובמל"ל מיותר. אך התמונה עגומה של תהליך קבלת ההחלטות עלולה להתברר כחשובה ביותר אם תתקוף ישראל באיראן

39תגובות

שני הדו"חות שמפרסם היום מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, על פרשת המשט הטורקי ועל המועצה לביטחון לאומי, מציגים יחדיו תמונה עגומה של תהליכי קבלת ההחלטות בצמרת הישראלית. ייתכן שהעובדה שפרשת המשט אירעה מזמן, במאי 2010, מקהה במקצת מהשפעתו של הדו"ח הראשון.

הרבה מים זרמו מאז ההשתלטות על המרמרה וראש הממשלה, בנימין נתניהו, עסוק כיום בדברים אחרים. אפשר, לכאורה, גם לטעון שכל הדיון בכך הוא עיסוק מיותר בפרוצדורה. ואילו בשאלת המל"ל, המבקר עצמו קובע שחל שיפור מהותי במעמד המועצה בשנים האחרונות. מה זה כל כך משנה אם מתברר שנתניהו, שר הביטחון אהוד ברק ומזכירו הצבאי של ראש הממשלה, האלוף יוחנן לוקר (הגיבור הסודי והמאכזב למדי של שני הדו"חות הללו) לא מקפידים על כל סעיף בחוק היבש של המל"ל או אינם טורחים לעמוד בנוהל הדיון הראוי בפרשת המרמרה?

דווקא מאוד משנה. שורה ארוכה של ועדות בדיקה וחקירה - אגרנט, כהן, וינוגרד - מונתה בישראל אחרי כישלונות טראומטיים, מיום הכיפורים, דרך לבנון הראשונה ועד לבנון השנייה (שתוצאותיה הסופיות מעורבות יותר). הוועדות השונות חשפו ליקויים מבניים ועקרוניים באופן שבו מכינים, מתכננים ומקבלים החלטות בישראל. המבקר אומר, ביושר, כי אינו יודע לומר אם הליך ראוי היה משפר את המצב בפרשת המרמרה. ועם זאת, הוא מפרק לגורמים את הדרך שבה נערכה ישראל למשט. מול הקביעה הזו מציג נתניהו גישה מקורית, הישר מבית מדרשם של פרקליטיו: ראשית, הוא טוען, ממש כמו צמרת הצבא לפניו, מי אמר בכלל שהטיפול במרמרה היה כישלון? ושנית, די היה במה שהכנו.

אבי אוחיון/לע"מ

ראש הממשלה שוגה כאן פעמיים: המשט היה כישלון מהדהד (הראייה טמונה הן בכך שהממשלה הפכה לחלוטין את מדיניות הסגר על עזה, מיד לאחר המרמרה והן בעוצמת הנזק ליחסים עם טורקיה, שלא שוקמו עד היום). שנית – ואף שזו כבר נשמעת קלישאה, חשוב מאוד לומר זאת – קיים כאן לכאורה תקדים מדאיג באשר לנושא מספר אחת: איראן. ברק דיבר רק לפני כשבועיים בשבחי ההליך הסדור המתקיים בשאלה האיראנית. אבל אם לשכת רה"מ מתנהלת כפי שעולה מהדו"חות, מדוע שנאמין שהמצב שונה בהכרח כשמדובר בטיפול באתרי הגרעין?

בפרשת המשט לעזה, מוצא לינדנשטראוס ליקויים מהותיים. ההנהגה הישראלית אמנם הכירה כבר בתחילת 2010 כי מדובר במשט חריג באופיו ובהשלכותיו, ואף טיפלה בכך בעשייה מרובה, אך זו לא היתה ממוקדת או מתואמת. נתניהו אמנם קיים פגישות מרובות עם בכירים אחרים, אולם כינס רק דיון אחד של השביעייה, שזומן "מעכשיו לעכשיו", בלא הכנה מוקדמת ובלא החלטות של ממש. בדיון כלל לא השתתפו אנשי המל"ל ונציגי משרד החוץ. צה"ל, מזכיר המבקר, כלל לא נערך לדפ"א (דרך הפעולה האפשרית) החמורה יותר באשר להתנהגות משתתפי המשט, למעט דיבורים לא מחייבים על היתכנות של שימוש בנשק חם, שהשמיעו השר ברק והרמטכ"ל אז, גבי אשכנזי.

השביעייה, באותו דיון מאולתר, מסתפקת בהרגעת הרמטכ"ל שצה"ל ערוך לכל תרחיש. אך כשאשכנזי פונה ב-13 במאי לקיים הליך היערכות מסודר בדרג המדיני, מתעלמים ממנו. ברק, שכרגיל אומר בדיונים הרבה דברים נכונים, בוחר מטעמיו להתמקד ב"מה" ולא ב"איך", ובעצם מותיר מראש את האחריות על הכישלון לדרג המבצעי.

הלאה: המל"ל נדחקת החוצה (משרד הביטחון אפילו אוסר על קציני צה"ל להופיע לדיון מוקדם במועצה) וממודרת באופן שיטתי מפורומים של קבלת ההחלטות. משרד החוץ שולי לגמרי בתהליך (אולי השר היה עסוק בשיפור היחסים באפריקה). תיעוד מסודר כלל לא קיים, משום שראש הממשלה מעדיף דיונים לא מחייבים ולא ממוסמכים. נתניהו, בתשובותיו למבקר רומז שכל זה לא חשוב, אבל זו דווקא התנהגותו שלו, והתנהלות המערכת כולה בטיפול בסיכול המשט מיוון לעזה כעבור שנה, שמספקת סתירה ברורה לדבריו. כשמדובר במשט היווני, לפתע כל הגופים עובדים בסינכרון מלא ובאורח פלא, המשט נמנע. אין כמו פוליטיקאי שנכווה, גם אם נתניהו וברק מסבירים בלהט למבקר שממרום מעמדם לא נדרשה התערבות מצדם בשאלה איך בדיוק יטפסו לוחמי הקומנדו הימי על האונייה.

הדו"ח על המל"ל אינו מעודד יותר. המבקר אומר שהמועצה תרמה באופן ניכר לתהליכי קבלת ההחלטות בנושאי חוץ וביטחון, אך מזהה פערים מהותיים בין הוראת חוק המל"ל להחלתו בפועל. בפועל, המועצה איננה ממלאת את ייעודה ואינה מהווה את גוף המטה המרכזי של רה"מ. בתחומים רבים כלל לא מתקיימת בצמרת עבודת מטה ואילו המזכיר הצבאי מרכז את התחום הביטחוני, על חשבון סמכויות שעל פי החוק היו צריכות להיות בידי המועצה. הרבה מכך נובע מרצונם של מערכת הביטחון ככלל והשר והמזכיר הצבאי בפרט, לשמור לעצמם מעמד בלעדי ליד אוזנו של ראש הממשלה. זהו מהלך מחושב – ונתניהו בתשובותיו מקדש את אותה התנהלות שנמצאה קלוקלת בפרשת המשט. אך מה שאינו נראה בוער כעת, עלול להתברר כחשוב ביותר אם תתקוף לבסוף ישראל באיראן, סוגייה שבלי ספק תעמוד אחר כך לבדיקתה של ועדת חקירה. אז, נתניהו ומקורביו לא יוכלו לומר (כפי שטען הרמטכ"ל ברק אחרי הטבח במערת המכפלה) שכל זה נפל עליהם כרעם ביום בהיר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו