בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם נתניהו באמת מאמין במדינה פלסטינית כפי שאמר בבר-אילן?

שלוש שנים חלפו מהנאום הידוע, אך דבר לא התקדם במגעים המדיניים. בישראל ובעולם תוהים אם הנאום ביטא החלטה אסטרטגית או דף מסרים שנכתב מן הפה אל החוץ

32תגובות

מעטים בישראל זוכרים וכנראה שאיש לא שם לב, אבל ביום חמישי שעבר, 14 ביוני, מלאו שלוש שנים לנאום בר-אילן שבו הכריז ראש הממשלה בנימין נתניהו בפעם הראשונה על נכונותו ל"לפתרון של מדינה פלסטינית מפורזת לצד המדינה היהודית".

רוב רובה של הקהילה הבינלאומית וחלקים גדולים בציבור הישראלי, שכבר שנים רבות מקבלים את פתרון שתי המדינות, לא ראו בכך בשורה חדשה. אולם, לנתניהו, שבמשך שנים התנגד למדינה פלסטינית - היתה זו התבטאות רבת משמעות.

נתניהו הגיע לנאום בר-אילן אחרי "הערכה מחדש" של הנושא הפלסטיני, שבסיומה הגיע פחות או יותר לאותה מסקנה כמו ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ושרת החוץ לשעבר ציפי לבני. בדרך הרגיז נתניהו את האמריקאים, עורר חשדנות אצל הפלסטינים והערבים וניסה לחדש את המשא ומתן מנקודה קשה בהרבה, שבה מתבצרים הפלסטינים בתנאיהם המוקדמים להקפאת הבנייה בהתנחלויות ולמשא ומתן על בסיס קווי 1967.

בשלוש השנים מאז נאום בר-אילן מתנהל ויכוח בוושינגטון, ברמאללה, בבירות אירופה וגם בירושלים על השאלה - האם נתניהו באמת התכוון למה שאמר? האם מדובר בהחלטה אסטרטגית ובמדיניות ממשלת ישראל או רק בדף מסרים לצורכי הסברה שנכתב כתוצאה מלחץ אמריקאי?

אבי אוחיון/לע"מ

גורמים משמאל ומימין הטוענים שנתניהו לא באמת מאמין במה שאמר בנאום, מצביעים על העובדה שעד היום לא התקבלה החלטת ממשלה שמאמצת רשמית את תוכן הנאום. באותה מידה לא שונה מצע הליכוד באופן שיכלול נכונות להקמת מדינה פלסטינית.

התבטאות של השר בני בגין לפני שלושה חודשים בכנס באוניברסיטה העברית הגדילה עוד יותר את סימני השאלה לגבי הרלוונטיות של הנאום. "זה לא מקרי שאין החלטת ממשלה כזו", אמר אז בגין לפי הקלטות שחשף העיתון "מקור ראשון". "אני אומר זאת בעקבות הנאום. זה לא הובא לדיון בממשלה ולא יובא לדיון בממשלה. אין זו עמדת הממשלה ולכן זה מאפשר לאדם כמוני להיות חבר בממשלה מתוך הבנה שאין מציאות כזו של שתי מדינות".

שר החינוך גדעון סער התבטא גם הוא בצורה שסותרת לחלוטין את הנאום. "ישראל חייבת להציב סימני שאלה באשר לנכונות להקמת מדינה פלסטינית", אמר באריאל בדצמבר 2011. "הקמת מדינה פלסטינית תהיה מהלך רב סכנות... לא נסכן את ביטחון ישראל על בסיס משאלות לב לא מציאותיות".

יועציו הקרובים של נתניהו שהיו שותפים לכתיבת הנאום דוחים את סימני השאלה. היה מי שהציע לנתניהו להביא את הנאום להצבעה בממשלה, הם טוענים, אך הוא לא ראה בכך צורך. "אין ספק שנאום בר-אילן היה שינוי כיוון מאוד משמעותי עבור נתניהו", אמר בכיר בלשכת ראש הממשלה. "הוא לא אמר את הדברים רק לצורכי הסברה. כל מילה שהוא אמר אז הוא עומד מאחוריה גם היום".

בסביבת נתניהו מצביעים על כך שבהתבטאויותיו מאז נאום בר-אילן - כמו נאום פתיחת מושב הקיץ של הכנסת ב-16 במאי 2011 וזה שבקונגרס האמריקאי שמונה ימים לאחר מכן - הוא זז עוד יותר לכיוון חלוקת הארץ. בכנסת דיבר נתניהו על נוכחות צבאית בלבד לאורך נהר הירדן ובקונגרס הצהיר שחלק מההתנחלויות יישארו מחוץ לגבולות ישראל.

בראשית אפריל, במסיבת העיתונאים החגיגית שכינס לרגל תחילת השנה הרביעית לכהונתו, המשיך נתניהו לנוע באותו כיוון והבהיר שהוא חושש מהפיכתה של ישראל למדינה דו-לאומית. לפני שלושה שבועות, בנאום במכון למחקרי ביטחון לאומי, חידד נתניהו את המסר. "הסדר שלום בינינו לבין הפלסטינים נחוץ לנו בראש ובראשונה כדי למנוע מדינה דו-לאומית וכדי לחזק את עתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית", אמר. "איננו רוצים את הפלסטינים כאזרחי מדינת ישראל".

חרף האבולוציה שעובר נתניהו בסוגיה הפלסטינית, התבטאויותיו אינן מתורגמות כמעט למעשים. נתניהו מבין שהיפרדות מהפלסטינים היא אינטרס ישראלי, אולם לעתים פועל ההפך, כמו בעניין הבנייה בהתנחלויות. גורם ישראלי שעמו מתייעץ נתניהו בעניין הפלסטיני הדגיש שהאחרון מבין את הנזק האסטרטגי שהקיפאון המדיני גורם לישראל, ורוצה לקדם את תהליך השלום אבל בתנאים שהופכים זאת לבלתי-ישים.

"יש נתק בין מה שביבי מבין מבחינה אנליטית בנוגע לנושא הפלסטיני לבין הפנמה ופעולה", אמר הגורם הישראלי. "אם אין לו חרב על הצוואר הוא לא יזוז. ביבי רוצה להיות בטוח מכל הכיוונים - קואליציה, רשת ביטחון אמריקאית, התחייבות פלסטינית - אבל במדיניות אתה לא יכול לחכות שכל הכוכבים יסתדרו בשמיים".

לבלוג של ברק רביד, כתבנו המדיני: דיפלומאניה

חלק לא מבוטל מהאחריות לקיפאון מונח על כתפיו של יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו-מאזן), שהגדיר השבוע את מצבו של תהליך השלום "מוות קליני". הוא הטיל על נתניהו את האחריות לקבורת פתרון שתי המדינות, אולם גם לו אין מדיניות ברורה. יום אחד הוא משתעשע בהקמת ממשלת אחדות עם חמאס, יום אחר בחידוש המהלך החד-צדדי באו"ם ולעתים אף חוזר לשקול חידוש המשא ומתן עם ישראל אם תנאיו ימולאו. כמו נתניהו, גם הוא נמנע מקבלת החלטות ומעדיף את הסטטוס-קוו. "לא נכנסנו למשא ומתן עד היום בגלל התנאים המוקדמים של אבו-מאזן", אומר אחד מיועציו של נתניהו. "כל פעם שהתקרבנו הוא ברח עוד יותר".

חילופי המכתבים בין נתניהו לעבאס לפני חודש לא הצליחו להתניע מחדש את המשא ומתן, אך בימים האחרונים, בהמשך להצטרפות "קדימה" לממשלה והקמת קואליציית הענק של 94 הח"כים, מנסות ארה"ב וירדן להנשים את תהליך השלום הגוסס.

שר החוץ הירדני, נאסר ג'ודה, נפגש בשבוע שעבר בוושינגטון עם שרת החוץ קלינטון וביקש ממנה לעשות מאמץ נוסף בעניין הישראלי-פלסטיני עוד לפני הבחירות לנשיאות ארצות הברית בנובמבר. אחרי הפגישה נאם ג'ודה במכון קרנגי בעיר והתבטא בצורה מפתיעה לחיוב לגבי נתניהו. "הוא ראש הממשלה החזק ביותר בתולדות ישראל", אמר. "הוא יכול לעשות דברים - יש לו מנדט".

למרות שהאמריקאים סקפטיים לגבי נכונות הצדדים להתקדם, קלינטון זימנה לוושינגטון את עו"ד יצחק מולכו ואת סאיב עריקאת. עם מולכו היא נפגשה בסוף השבוע ועם עריקאת אתמול. בנוסף, היא שוחחה בטלפון עם נתניהו ואבו-מאזן. עד כה ללא תוצאות.

בהמשך השבוע תפגוש קלינטון בוושינגטון את המשנה לראש הממשלה שאול מופז, שמנסה לארגן לעצמו פגישה עם אבו-מאזן. מופז רוצה להראות שהצטרפות קדימה הביאה תזוזה מדינית. "ההצבעה על האולפנה מראה שאפשר להעביר מהלך מדיני בכנסת גם עם 30 אצבעות נגד", אומר מופז. "הזמן לא פועל לטובתנו - מדינה דו-לאומית מסוכנת יותר מאיראן. אי אפשר להמשיך עם הכיבוש ולהסתובב בעולם ולהגיד שאנחנו רוצים שלום".

למרות הניסיונות האחרונים להחיות את תהליך השלום, יש הסכמה כמעט מלאה גם בירושלים וגם ברמאללה שמדובר בגארבג'-טיים. שינוי, אם בכלל, יתרחש רק אחרי הבחירות לנשיאות ארצות הברית בנובמבר. ברק אובמה מעוניין לדחוף מחדש את המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים אם ייבחר לקדנציה שנייה, אך לא יתערב באופן אישי בנושא אלא אם יהיה בטוח שנתניהו רוצה עסקה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו