בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בעל הקרקע בבית אל מכר את אדמותיו למתנחלים, 30 שנה אחרי שמת

קרקע הסמוכה לגבעת האולפנה השתייכה לפלסטיני שמת ב-1971, אך נמכרה למתנחלים ב-2004. כעת הם דורשים את רישום האדמה על שמם

34תגובות

חוסיין פראחת נולד בשנת 1919 בכפר עין יברוד שמצפון-מזרח לרמאללה. בבעלותו היתה חלקת אדמה קטנה של שבעה דונם. פראחת לא זכה לראות את הקמת ההתנחלות בית אל: ב-1971 מת בביתו והותיר אחריו חמישה ילדים. אבל למתנחלי בית אל, פראחת עדיין חי וקיים, ואף מכר את אדמתו מרצונו החופשי לחברה בבעלות אשתו של הרב זלמן ברוך מלמד ואשתו של ח"כ יעקב כץ.

תחקיר "הארץ" מגלה כי אנשי בית אל שקשורים לעסקה המפוקפקת בגבעת האולפנה, הסתבכו גם כאן בעסקה המבוססת על מסמכים מזויפים. הזייפן הודה בבית המשפט וישב בכלא. בעל הקרקע מת שנים רבות לפני ביצוע העסקה הפיקטיבית. כל זה לא מונע מאנשי בית אל לנהל - לאחר שבית משפט השלום כבר הכריע בעניין - הליך נוסף בבית המשפט המחוזי, בדרישה לרשום את הקרקע על שמם.

שבעת הדונם המדוברים אטרקטיביים מאוד לתושבי בית אל. הם שוכנים בתוך הגדר של ההתנחלות אך מחוץ לשטח השיפוט שלה, על גבעה שולטת בגובה של 909 מטר מעל פני הים, מרחק יריקה מבתי האולפנה. השגתם תאפשר את המשך פיתוח בית אל והרחבתה.

המאבק על הקרקע מתנהל מסוף התשעים, עת החלה "החברה לפיתוח קרית הישיבה בית אל" לבנות את שכונת האולפנה. חלק מהבנייה נעשתה על קרקע פרטית - וחלקה על קרקע שהמשטרה קבעה כי העסקה לרכישתה היתה כוזבת. אנשי קריית הישיבה - הרב מלמד, ח"כ כץ ואיש הביצוע יואל צור - רצו להרחיב את גבולות השכונה ולטשו עיניים לחלקתו של פראחת.

אמיל סלמן

הגרסה שהציגו המתנחלים היא שבשנת 1993 בא פראחת לביתו של הנוטריון המנוח זלמן סגל בקרני שומרון ומכר להם את הקרקע שלו. בעסקה תיווך עיסא נבלוסי, סוחר קרקעות ממזרח ירושלים, בן למשפחת סוחרי קרקעות שעובדים תדיר עם מתנחלים. הקרקע היתה אמורה להירשם על שמו של איש קש, צאדק עווידה. לטענת המתנחלים, פראחת הלך לעולמו רק שנה לאחר העסקה; ואולם חוות דעת של מומחה לזיהוי פלילי מצאה כי חתימתו של פראחת כתובה באטיות ובחוסר שטף, דבר היכול להעיד על כתיבה של אדם מבוגר, או ניסיון להעתיק חתימה. במשך עשור לא נעשה דבר בקרקע: נבלוסי טען בתצהיר לבית משפט כי הסתכסך עם עווידה, ולכן העסקה לא הושלמה.

אולם בשנת 2003, נרשמה תפנית. איש בית אל, יואל צור, טען בתצהירו כי שמע מסוחר קרקעות יהודי, מאיר דוידסון, המתמחה גם הוא ברכישת קרקעות מערבים, כי אפשר לרכוש את החלקה באדמות הכפר עין יברוד מידיו של איש הקש עווידה - שקיבל עשור קודם לכן את הזכויות הקנייניות בה. בשלב הראשון, נרשמה הקרקע על שמו של עווידה. לאחר מכן הוקמה חברת "בית אל תיבנה ותיקומם", מחציתה בבעלות שולמית מלמד, אשתו של רב בית אל הרב זלמן ברוך מלמד, ומחציתה בבעלות תמר כץ, אשתו של ח"כ יעקב כץ (האיחוד הלאומי).

איש הקש היה אמור להעביר את הקרקע למתנחלים, אך זה מעולם לא קרה בפועל. כאן הגרסאות מתפצלות: עורך הדין שטיפל בעסקה, מתניה בן נון, טען "ששכח" להעביר את הקרקע; צור מנגד טען כי "הומלץ על ידי גורם ביטחוני מתוך דאגה לשלומם של המוכרים אנשי הקש והמתווכחים לדחות ככל האפשר את משך הזמן עד לביצוע הרישום על שמה". כך או כך, לא ברור אם בכלל שולם כסף בעסקה - באף אחד מהמסמכים שהוגשו לבית המשפט לא מוזכר סכום העסקה, או אינדיקציות לכך שכסף אכן עבר מהבעלים לרוכשים.

לעזרת המתנחלים בתקופת הביניים, עד אשר יועבר הקרקע על שמם, נכנס הצבא. בשנת 2003 הוציא מפקד פיקוד מרכז "צו תפיסה לצרכים צבאיים" על קרקע בג'בל ערטיס, שכוללת גם את השטח של פראחת. הצו הוצא עד 2007, אך לטענת צה"ל הוא עדיין בתוקף ומכוחו הקרקע במקום היא ברשות הצבא. לטענת צה"ל, המקום משמש "מנחת מסוקים" לא ברור מדוע הצבא זקוק למנחת מסוקים בתוך בית אל, כאשר יש לו יש כבר שניים: אחד בבסיס האוגדה הסמוך והשני בבסיס החטיבה הסמוך. תושבים בבית אל אמרו ל"הארץ" כי לא ראו מסוקים במנחת.

מלבד עסקת בית אל, היה איש הקש עווידה מעורב בעסקות מפוקפקות נוספות. בין היתר, תיווך בעסקה לרכישת האדמות עליהם הוקם המאחז גבעת אסף. ב-2004 החלה חקירה של מחוז ש"י על זיופי מסמכים בשתי העסקות הנ"ל. ב-2007 הוגש כתב האישום ועווידה הודה בכל סעיפיו. הוא הודה כי זייף את ייפוי הכוח המעביר את הזכויות בקרקע אליו, מסר הצהרה כוזבת כי הוא מכיר את הבעלים וכי רכש ממנו את הקרקע. תמורת מעשיו קיבל 2,000 שקל מסוחר הקרקעות נבלוסי. נשיאת בית המשפט השלום בירושלים, שולמית דותן, גזרה עליו שנה ושלושה חודשים מאסר בפועל וציינה בפסק הדין כי "מדובר בעבירות חמורות מאוד. מדובר בשורת מעשים מתוכננת היטב בה הושקע מאמצים רבים וטרחה גדולה והכל כדי לגרום לכך שקניינם של אנשים יושמט מידם או לחילופין שאחרים יניחו את כספם הרב על קרן הצבי". השופטת הורתה עוד למינהל האזרחי להחזיר לבעליהם את הקרקעות שעווידה ניסה לרשום על שמו. עווידה ריצה את עונשו והשתחרר מהכלא.

ואולם, ב-2010, פנתה חברת "בית אל תיבנה ותיקומם" לבית המשפט המחוזי בירושלים, בדרישה לרשום את הקרקע על שמה. לטענת מנהל החברה יואל צור, ההודאה של עווידה בזיוף היתה "אגב" עניין אחר, ואין להסיק שאכן המסמכים זויפו. המדינה מתנגדת לבקשה, בנימוק שבית המשפט כבר פסק שהעסקה מזויפת.

באחרונה ביקש להצטרף להליך חסין פרחאת, בנו של המנוח שהתגורר בארצות הברית וחזר לכפר בשנת 1999. עורך דינו, עלאא מחג'אנה טען כי "מדובר בעסקה מבוססת על מסמכים מזויפים שנעשו על ידי אנשים שידועים כגנבי קרקעות. יש פסק דין פלילי שמרשיע את איש הקש בזיוף המסמכים. המנוח נפטר בשנת 1971, וכל בניו עזבו או לפני פטירתו או אחרי פטירתו לארצות הברית. מבחינת הגנבים זה משפחה פוטנציאלית שאפשר לעשות קומבינות עליו, תוך תקווה שהיורשים לא יגלו את הזיוף וידרשו את הקרקע".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו