טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כך חרחרתי מלחמה בין ישראל לאלג'יריה

6 עיתונים במדינה דיווחו שבישראל חוששים "מנחת זרועם של האלג'יראים". הדיווח נשען לכאורה על ידיעה של עמוס הראל - מה שלא היה ולא נברא

תגובות

העיסוק האינטנסיבי של העיתונות הערבית בנעשה בישראל אינו תופעה חדשה. ידיעות מהתקשורת הישראלית, ומאתר האינטרנט באנגלית של "הארץ" בפרט, מתורגמות בקביעות ובהרחבה בעיתונים ערביים שונים.

כמו כותבים ישראלים רבים אחרים, התרגלתי לכך, כמו גם לעובדה שספרים שכתבתי עם אבי יששכרוף זכו לתרגומים פיראטיים בלבנון וברשות הפלסטינית בלא תיאום עמנו (זכויות יוצרים בעולם הערבי, מתברר, אינן חלות על ישראלים). לכל היותר, אדם יכול לראות באפיזודות הללו מעין נקודות ציון מקצועיות קטנות: הפעם שבה חסן נסראללה ציטט מאמר שלי בעצרת בביירות, האי-מיילים של בשאר אל-אסד שחשף העיתון הבריטי "גרדיאן" - שבאחד מהם מקבל הרודן מעוזרו המלצה לקרוא כתבה של יששכרוף ושלי "כדי לדעת מה חושבים הציונים". והיתה גם הפעם שבה עמית זר, שביקש להישאר בעילום שם, שיגר אלי באמצעות הטלפון הנייד תמונה מחלון ראווה בבינת-ג'בל: עותק מהספר שלנו על מלחמת לבנון השנייה ולצדו כרזה שבה נראים האייתוללות חומייני וחמינאי.

לעומת זאת, היום (חמישי) נתקלתי בתופעה מסוג חדש. לא פחות משישה עיתונים באלג'יריה, נאמר לי, מצטטים בהרחבה כתבה מ"הארץ" שעליה אני חתום. שלושה מהעיתונים, אחד בצרפתית ושניים בערבית, אפילו מביאים את הסיפור בעמודם הראשון. בכתבה שלי נטען כי הנשיא האלג'יראי בוטפליקה מסוכן לישראל יותר מקודמו בומדיין וכי ישראל חוששת מתוקפנות צבאית מצדה של אלג'יריה. "המומחה האסטרטגי" של "הארץ", נטען, מסתמך על המודיעין הישראלי הקובע כי שתי המדינות נמצאות בעימות ישיר, שבמהלכו עלולה ישראל לספוג את נחת זרועם של האלג'יראים באופן חמור אפילו יותר מהמכות שחטפה כביכול מחיל המשלוח האלג'יראי שבא לעזרת המצרים במלחמת יום הכיפורים ב-1973.

ישראל, מתברר מהדיווחים, מחשיבה את אלג'יריה לאיום קיומי עליה, כמו שהיא רואה את איראן וסוריה – והיא מבינה כעת ששגתה כשהתעלמה מבניית כוחה הצבאי של "המעצמה החזקה ביותר בצפון אפריקה". חלק מן העיתונים באלג'יריה מצטטים את הכתבה ממקור עקיף: העיתון הירדני "א-ליווה", שפרסם אותה אתמול.

רויטרס

יש רק בעיה אחת עם הסיפור הזה, כמובן: שמעולם לא כתבתי שום דבר שהתייחס, ולו במרומז, לאיום אלג'ירי על ישראל. ספק רב אם קיים אפילו איום עקיף וזעיר מאלג'יריה, המרוחקת מאתנו מרחק של קרוב ל-3,000 קילומטרים. לא חסרים לנו איומים אמיתיים, מלבנון ועזה הקרובות ועד איראן הרחוקה, אבל נדמה שאלג'יריה נמצאת הרבה מעבר לתחום ההתעניינות – אם לא של המודיעין הישראלי, אז בוודאי שלי עצמי.

הסיפור הזה נתפש כמשונה במקצת, כך נראה, גם בעיני עיתונאים באלג'יריה עצמה. כמה מהם כתבו וטלפנו אליי היום, כדי לוודא שאכן מדובר בהמצאה. בלוגר בשם אקרם קריף אף פרסם באתר בצרפתית העוסק בסוגיות ביטחוניות בצפון אפריקה ניתוח מלומד ונכון ברובו, המוכיח באותות ובמופתים שמדובר בידיעה שלא היתה ונבראה.

"כמה הסברים נדרשים כאן", כותב קריף. "מהיכן מגיע המאמר? כמו הרבה מאמרים שעושים באזז, המסמך מגיע ממגזין מקוון פלסטיני, והופץ ברשתות החברתיות ובקבוצות דיון אלג'יראיות בפייסבוק. המגזין הזה, 'אלוואטן-וויס', רק פרסם מחדש מאמר שנכתב ב-2009, ושציטט גם הוא מאמר מעיתון ירדני, 'אל-ליווה' שככל הנראה פורסם ב-2008. לסיכום: המאמר המדובר הוא לא רק מעורר ספקות, שלא לומר מצוץ מהאצבע, בשל העובדה שהוא מגיע מיד חמישית. זהו בעיקר מאמר שפג תוקפו, שבוודאי נכתב בשעתו בהקשר של הגשר האווירי בין אלג'יריה וסודאן".

קריף צודק בניתוח שלו, למעט העובדה שגם לפני חמש שנים לא כתבתי דבר וחצי דבר על אלג'יריה. ככל הנראה זו פשוט המצאה. כמאמר הפתגם הרוסי, שנוהג לצטט עמיתי אלכס פישמן: "זה היה מזמן, וגם אז זה לא היה נכון". מי מאחורי כל הסיפור הזה? אין לי מושג, אבל סביר להניח שמישהו בעולם הערבי השתמש בשמו של "הארץ" כדי להפיץ סיפור שקרי מא' ועד ת'.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות