שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
עמירה הס
עמירה הס
עמירה הס
עמירה הס

האולם בעיריית הכפר בית פוריק התפקע שלשום (חמישי) מאנשים. על אף שהסיבה להתכנסות - מטעי הזיתים המרהיבים שמתנחלים והצבא חסמו את הגישה אליהם - נוגעת לכפר כולו, רק גברים, רובם מבוגרים, התיישבו בתשע בבוקר על הכיסאות באולם וחיכו לאורחים מתל אביב. האורחים - מארגון זכויות האדם "יש דין" - מתנדבות, רכזי שטח, חברי הנהלה ושלושה עורכי דין. אחר כך גם הגיעו צוותי תקשורת זרים. להם זה סיפור חדשותי מעניין: הצלחה (חלקית, כפי שיתברר) של כפר אחד מני רבים הנאבק על זכותו לשוב ולעבד את אדמותיו. רק אחרי שעתרו לבג"ץ, באמצעות עורכי הדין של "יש דין", הודתה המדינה שסגירת השטח בפני תושבי בית פוריק לא היתה "תקינה".

בקדמת האולם, מאחורי שולחן, ישבו ראש המועצה המקומית עאטף חנני ונציגי "יש דין" - כולם גברים, על אף שהארגון מורכב ברובו ממתנדבות. חנני הודיע לגברים חמורי הסבר שבעקבות העתירה הם יוכלו לשוב ולעבד בחופשיות את רוב אדמתם, אך הכניסה לשטח שממערב לשביל הביטחון ברצועה של כ-1,300 דונמים - שעליה הוצא באחרונה צו שטח צבאי סגור - תהיה בתיאום עם הצבא. הוא סיפר על הסיור שלו ושל נציגי "יש דין" באזור עם קציני צה"ל, בג'יפים צבאיים. (ל"הארץ" הוא יספר אחר כך שזו הפעם הראשונה שהוא ראה את ההתנחלות איתמר מבפנים וזיהה בה היטב את החלקה שקנה אביו בשנות השבעים מהכפר עוורתא. רות קידר, ממתנדבות העמותה, שהיתה גם היא בסיור זה, נדהמה מגודל השטח עליו פרושים איתמר ומאחזיה-בנותיה).

חנני הציע שאת הפרטים המשפטיים ימסור עורך הדין מיכאל ספרד. לטובת מי שאינם תושבי הכפר סיכם ספרד את תולדות ההדרה ההדרגתית של תושבי בית פוריק מאדמתם, מ-1996. ההדרה זהה לשיטה הננקטת ברחבי הגדה המערבית: אלימות, התנכלויות, הפחדות. כפי שנכתב בעתירה: "לאחר שנים של מניעת גישה בלתי ממוסדת כמתואר לעיל, וככל הנראה בשל אוזלת ידם של צה"ל והמינהל האזרחי וחוסר היכולת, שלא לומר חוסר רצון, להתמודד עם אלימות המתנחלים המפורטת לעיל, נערך סיור ב-2004 אליו זומנו ראשי מועצות הכפרים הסמוכים להתנחלות. במסגרת סיור זה נמסר להם מפי קצין מינהל התיאום והקישור הישראלי שבנפת שכם, העונה לשם ראאד מנצור, כי מאחר שהצבא אינו יכול לערוב לביטחונם, אל להם להגיע אל אדמותיהם הצמודות לגדר ההתנחלות. ונדגיש כי דברים אלו נאמרו בעל-פה ולא הוצגו בפני משתתפי הסיור כל צו או הוראה חוקית אחרת, המסמיכה את קיומן של הגבלות תנועה חמורות אלו".

תושבי הכפר סירבו אז להצעה להיכנס לשטח הסגור בתיאום לימים ספורים מדי שנה ופנו ל"יש דין". ספרד אמר לגברים שהקשיבו לו: "בכל פעם שפלסטיני חותם על ייפוי כוח לי, יהודי ישראלי, אני מתרגש. כי אני יודע אילו חומות של אי אמון יש להרוס פה, בייחוד כשמדובר באדמות. אני מודה לכם על שאתם מאפשרים לי להשתתף במאבקכם הצודק".

לראשונה בחופשיות בצהריי היום. תושבי בית פוריק מבקרים באדמתם, אתמולצילום: מיכל פתאל

היו מחיאות כפיים, אבל גם שאלות: מי יערוב שמתנחלים לא יתנכלו לנו שוב כשנבוא למטעים? וספרד ענה: הרשויות חייבות להגן עליכם. ואם הן לא יעמדו במחויבותן, נמשיך לדרוש, לעקוב, להתלוות. ספרד הסביר שלאחר שהמדינה הודיעה כי "סגירת השטח" לא היתה תקינה, וכי מעתה תיסגר רצועת ביטחון אחת לאורך מאחזי "הגדעונים" - העתירה התייתרה. אבל דרישותיה הן כמו פסק דין: להבטיח שהתושבים יעבדו את אדמתם בחופשי, בטוחים מהתנכלויות, ושגם לשטח הסגור - הכניסה בתיאום חייבת להיעשות לפי הצורך, ולא בימים ספורים בלבד מדי שנה.

אחרי הדיבורים בא תור העלייה לשטח, למטעים. לראשונה בחופשיות, כמעט בצהרי היום. ההתרגשות ניכרה בפניהם של הגברים המבוגרים שהסתובבו בין עציהם. הם התפעלו מהאוויר הנעים, מריח הזעתר הצומח בין הסלעים. הם בדקו את העלים, ניכשו כמה עשבים. קטפו מהזעתר. העלו זיכרונות מנערותם כשכל השטח היה פתוח בפניהם. אמרו שיחזרו בימים הבאים כדי להתחיל במלאכת שיקום האדמה. ארשת הפנים שלהם קצת התרככה שם, על ההר. אבל כשירדו ממנו הם אמרו שעדיין הם מתקשים להאמין שהרשויות אכן יעמדו בהתחייבויותיהם.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ