בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שם הקוד: אריזונה

הניו יורקר חושף: כך תקפה ישראל את הכור הגרעיני בסוריה

סוכני מוסד פרצו לביתו של בכיר סורי בוינה והעתיקו עשרות תמונות של המתקן החשאי. האמריקאים השתכנעו, אך סירבו להפציצו בעצמם. ישראל בחרה במתכונת פעולה של "שקדי רזה" – תקיפה אווירית בפרופיל נמוך, על שמו של מפקד חיל האוויר אז. מיד לאחר התקיפה, אולמרט טלפן לבוש, שהיה בביקור באוסטרליה: אני רק רוצה לדווח שמשהו שהיה קיים, איננו עוד

141תגובות

המגזין האמריקאי "ניו יורקר" מפרסם היום (שני) תחקיר נרחב על הפצצת המתקן הגרעיני הסורי בידי ישראל ב-2007. הפרשה, שעליה מוטל עדיין חיסיון צנזוריאלי רחב בישראל, סוקרה באחרונה בכמה תחקירים והוזכרה גם בזיכרונותיהם של בכירים בממשל בוש ובראשם הנשיא עצמו. עם זאת, נראה שהתחקיר הנוכחי הוא השחזור המלא ביותר של התגלגלות הפרשה – וכולל כמה פרטים חדשים. מחבר התחקיר הוא דיוויד מקובסקי, יהודי אמריקאי שהתגורר בישראל שנים ארוכות ושימש בעבר ככתב המדיני של "הארץ" וה"ג'רוזלם פוסט". מקובסקי, כיום חוקר בכיר ומוערך במכון וושינגטון לחקר המזרח התיכון, אומר כי הסתמך על שיחות עם כתריסר בכירים ישראלים ועוד תריסר בכירים אמריקאים שהיו מעורבים בהחלטות לגבי התקיפה.

לפי ה"ניו יורקר", ישראל חשדה לראשונה כי סוריה חידשה את העיסוק בתוכניות הגרעין שלה בשלהי 2006. חלק מהמודיעין הראשוני התמקד במבנה "אניגמטי" גדול שהוקם בצפון מזרח סוריה, באזור דיר א-זור. ב-7 במארס 2007 פשטו סוכנים של המוסד על בית בוינה שבו התגורר איברהים עותמאן, ראש הסוכנות הסורית לאנרגיה אטומית. עותמאן שהה בעיר כדי להשתתף בכינוס מועצת הנגידים של סבא"א. הסוכנים, שלא השאירו אחריהם שום עקבות, פרצו לביתו של עותמאן, חדרו למחשבו והעתיקו ממנו "כשלושה תריסרים" של תמונות מפלילות.

היו אלה תצלומים בצבע מתוך המתחם הסודי. התצלומים, שבחלקם נראו עובדים צפון קוריאנים, אימתו את החששות בישראל: פיונגיאנג מקימה במתחם כור פלוטוניום עבור הסורים. המתקן, "אל קיבאר" שמו, דמה למתקן הגרעיני הצפון קוריאני ביונגביון. הוא נבנה סמוך לגבול טורקיה ולגבול עיראק, במרחק של כ-800 מטרים בלבד מנהר הפרת. מומחי המוסד שעיינו בתצלומי אוויר ובתמונות שנגנבו מהמחשב של הבכיר הסורי קבעו כי המטרה היחידה האפשרית של מתקן כזה תהיה הרכבת פצצה גרעינית.

למחרת היום נועדו ראש המוסד, מאיר דגן ושני בכירים נוספים עם ראש הממשלה אז, אהוד אולמרט והציגו בפניו את הממצאים. ישראל, אמרו לאולמרט, תצטרך לפעול במהירות. אם כור הפלוטוניום יהפוך לפעיל ("חם"), קיימת סכנה שתקיפתו תביא לפליטת קרינה שתזהם את מימי הפרת.

אולמרט זיהה את גודל האתגר הביטחוני שבפניו ומיהר לכנס סדרת התייעצויות. כדי שלא לעורר תשומת לב מיותרת, ניהל ראש הממשלה חלק מהפגישות בביתו ברחוב בלפור בירושלים, במקום ב"אקווריום", סביב לשכתו במשרד ראש הממשלה. בין השאר התייעץ עם כמה מקודמיו בתפקיד, שמעון פרס, בנימין נתניהו ואהוד ברק. בד בבד, כונסו התייעצויות עם שר הביטחון עמיר פרץ, הרמטכ"ל גבי אשכנזי, ראש המוסד דגן, ראש אמ"ן האלוף עמוס ידלין וראש השב"כ, יובל דיסקין. הפורום התכנס בדרך כלל בימי שישי וכל משתתפיו חתמו על התחייבויות לשמירת סודיות.

"אי אפשר לסמוך על הישראלים"

ב-18 באפריל, בפגישה בין פרץ לעמיתו האמריקאי, שר ההגנה רוברט גייטס, הועבר המידע לראשונה לממשל בוש. מקובסקי כותב שפרץ, ששליטתו באנגלית אינה גבוהה, קרא חלק מהמידע מתוך כרטיסיות שהוכנו לו. בד בבד, יצא דגן לוושינגטון והציג את התמונות מהמחשב של עותמאן לבכירים בממשל. הנשיא ג'ורג' בוש הורה על קיום בדיקה אמריקאית עצמאית. בוש, כמו אנשי המודיעין שלו, עדיין חש את כוויות המלחמה בעיראק והמידע הלא מבוסס על קיומו של נשק להשמדה המונית שם. "זה חייב להיות סודי וחייב להיות בטוח", הנחה הנשיא את אנשיו באשר לבדיקה.

מומחי המודיעין האמריקאים השתכנעו שהתמונות שהעביר המוסד אותנטיות. "אם זה לא כור גרעיני, זהו יכול להיות רק כור דמה", דיווחו לנשיא. במקביל, הוקמו בממשל שני צוותים לבדיקת המדיניות האמריקאית לטיפול בבעיה. האמריקאים לא היו נלהבים לתקוף בעצמם. "לכל ממשל אמריקאי יוצא לתקוף פעם אחת באופן יזום מדינה מוסלמית. לנו כבר היתה התקיפה שלנו", אמר גייטס, מתעלם מכך שבוש תקף בעצם פעמיים, בעיראק וגם באפגניסטאן. בעיה נוספת היתה אובדן האמון ביכולתו של צה"ל מצדה של שרת החוץ, קונדוליזה רייס, בעקבות מלחמת לבנון השנייה.

"התחושה היתה שאי אפשר לסמוך על הישראלים, שאלה לא הענקים שגדלנו איתם", אמרה רייס לפי אחד ממשתתפי הדיונים בממשל שסיפר על כך למקובסקי. רייס חששה שתקיפת הכור תוביל למלחמה בין ישראל לסוריה ולחיזבאללה. כן היא לא רצתה לסכן את ועידת השלום הישראלית-פלסטינית שעמדה לכנס באנאפוליס ובמקביל את המשא ומתן הרגיש בין המעצמות לבין צפון קוריאה.

ב-17 ביוני כינס בוש את בכירי הממשל והמודיעין. ראש הסי-איי-אי, מייקל היידן, אישר כי הממצאים שהתגלו אינם יכולים להעיד על שימוש אלטרנטיבי של המתחם, פרט לכור גרעיני. אולם, טען, המודיעין לא גילה עד כה ראיות לקיומה של תוכנית נשק סורית, שמטרתה פיתוח ראש נפץ גרעיני לטיל. לכן, הגדיר את המידע כמעורר "אמון נמוך".

מרגע שהמלים הללו נאמרו, כותב מקובסקי, בוש חש שלא תהיה לו הצדקה פוליטית למהלומת מנע אמריקאית נגד סוריה. הנשיא אמר לאולמרט כי בהעדר הוכחות לקיומה של תוכנית נשק סורית, לא יוכל לתקוף. אולמרט הפציר בבוש ובסגנו, דיק צ'ייני, להוביל את תקיפת המתקן הסורי. אמריקה, טען, תהרוג בכך שתי ציפורים במכה אחת, משום שהמתקפה תרתיע גם את איראן מפני קידום תוכנית הגרעין שלה. אם ארה"ב לא תפעל, הודיע, ישראל תיאלץ לטפל בבעיה לבדה.

ב-12 ביולי, ביום השנה הראשון לפרוץ המלחמה בלבנון, כינס בוש התייעצות נוספת. הנשיא רצה לשגר שליח מיוחד לנשיא סוריה, בשאר אל-אסד, ולהציב בפניו אולטימאטום לפירוק המטען, בפיקוח חמש המעצמות, החברות הקבועות במערכת הביטחון. למחרת, טלפן בוש לאולמרט. אם אמריקה תתקוף, טען הנשיא, הממשל יצטרך למסור לקונגרס כי ההפצצה נעשתה על סמך מודיעין ישראלי. האם ישראל באמת רוצה שהדבר יתגלה? אולמרט הזהיר כי פתיחת ערוץ דיפלומטי עלולה לאפשר לאסד להרוויח זמן ובינתיים להפוך את הכור לפעיל. אליוט אברמס, מבכירי הממשל, אמר בהתייעצויות כי מרגע שייחשפו כוונותיו, דבר לא ימנע מאסד לפתוח בקרבת המתחם גן ילדים או להציב שם סוללות הגנה אווירית, כדי להכשיל תקיפה.

"שקדי שמן" מול "שקדי רזה"

ארצות הברית וישראל, כותב מקובסקי, הסכימו על העובדות, אך לא על אופן הטיפול בכור הסורי. אולמרט חשש מהדלפת המידע בידי בכירים בממשל בוש שינסו למנוע בכך תקיפה. בוש הבטיח שכל אנשיו ישתקו. אולם, בוש הבין את מצבו של אולמרט. "אולמרט לא ביקש אור ירוק ובוש לא הציב בפניו אור אדום. אולמרט ראה בכך אור ירוק", אמר בכיר לשעבר בצה"ל למקובסקי.

בינתיים, בחנה ישראל את האופציות המבצעיות שלפניה: תקיפה אווירית רחבה (שכונתה "שקדי שמן", בגלל מפקד חיל האוויר האלוף אליעזר שקדי), תקיפה אווירית מצומצמת ("שקדי רזה", כמובן) או פעולה של כוח קומנדו קרקעי. ההערכה הרווחת בישראל היתה שבמקרה של תקיפה בפרופיל נמוך, אסד יבחר לא להגיב באופן צבאי. זאת, משום שיעדיף להסתיר את העובדה שפיתח תוכנית גרעינית בניגוד למחויבותו לסבא"א. פסיכולוגים שעמם התייעצו בצה"ל העריכו כי אם ישראל לא תדחק את אסד לפינה בהצהרה פומבית על אחריותה לתקוף, ייווצר בכך לנשיא הסורי "מרחב הכחשה" שיאפשר לו לא לעשות דבר.

בהתייעצויות תמכו שרת החוץ ציפי לבני, נציגי המוסד וצה"ל בתקיפה בחתימה נמוכה, מנימוקים דומים. ביוני נשלח צוות מיחידת עילית ישראלית לשטח סוריה, אסף דגימות קרקע וצילם בחשאי את מתחם הכור, ממרחק של כקילומטר וחצי. בינתיים החליף אהוד ברק את עמיר פרץ כשר הביטחון. ברק, כותב מקובסקי ביקש לעכב את התקיפה בזמן מה כדי לאפשר לצה"ל להיערך להתמודדות עם מכת נגד סורית. אולמרט לעומתו חשד ששר הביטחון החדש פשוט ממתין לדו"ח הסופי של ועדת וינוגרד בתוך כמה חודשים, בתקווה שאולמרט יפרוש וברק יוכל להוביל את התקיפה (התגלגלות סוגיה זו שנויה במחלוקת חריפה בין ברק ואולמרט, המתנהלת רק במרומז בשל מגבלות הצנזורה בארץ). בשבועות הבאים התקיימו שש פגישות של הקבינט בעניין זה. "אלה היו הדיונים הדרמטיים ביותר בהם השתתפתי", אמר אחד השרים ל"ניו יורקר".

ב-1 בספטמבר הודיע יורם טורבוביץ, ראש הסגל של אולמרט לבית הלבן כי ישראל כמעט והשלימה את הכנותיה לתקיפה. במקביל, עדכן המוסד את מקבילו הבריטי, האם-איי-6 בפרטי הפרשה, מבלי למסור מידע על התקיפה המתוכננת. ב-5 בספטמבר כונס הקבינט. כל השרים הצביעו בעד תקיפה, למעט אבי דיכטר שנמנע. אולמרט, ברק ולבני הוסמכו להחליט על מועד התקיפה ואופיה. השלושה פרשו לחדר צדדי, שם המליץ בפניהם הרמטכ"ל אשכנזי לבצע עוד באותו לילה, במתכונת של "שקדי רזה". דעתו התקבלה.

סמוך לחצות יצאו רביעיית מטוסי אף-16 ורביעיית מטוסי אף-15 לדרכם מבסיסי חיל האוויר. אחד מהם, לדברי מקובסקי, היה בסיס רמת דוד בצפון. המטוסים טסו צפונה לאורך חוף הים התיכון ולאחר מכן פנו מזרחה, לאורך הגבול בין סוריה לטורקיה. המטוסים הפעילו אמצעי לוחמה אלקטרונית שעיוורו את מערך ההגנה האווירית של סוריה.
אולמרט, ברק ולבני עקבו אחר המבצע מהבור בקריה בתל אביב. מתישהו בין 12:40 ל-12:53 דיווחו המטוסים את מלת הקוד: "אריזונה" לבור. 17 טון של פצצות השמידו את המתקן במדבר בצפון מזרח סוריה. "היתה תחושת התעלות. המתקן הושמד ולא איבדנו אף טייס", אמר בכיר ישראלי. בין עשרה ל-35 עובדים במתקן נהרגו.

דקות אחדות לאחר התקיפה טלפן אולמרט ממשרדו בקריה לנשיא בוש, ששהה בביקור באוסטרליה. "אני רק רוצה לדווח שמשהו שהיה קיים כבר אינו קיים עוד. זה נעשה בהצלחה מלאה", אמר ראש הממשלה לנשיא. סוריה הסתפקה למחרת בפרסום הודעה שקרית, שלפיה הדפה ההגנה האווירית שלה תקיפה ישראלית והמטוסים התוקפים נמלטו כשהם מטילים תחמושת במדבר. הניתוח הפסיכולוגי התאמת: אסד חש בטוח דיו ב"מרחב ההכחשה" ונמנע מתגובה צבאית להפצצה.

בשבועות הבאים עדכנה ישראל את ירדן ומצרים על התקיפה, אולם ביקשה ממנהיגיהן לשמור על שקט בעניין. אולמרט טס למוסקווה ועדכן את הבכירים הרוסים ובהמשך מסר דיווח גם לראש ממשלת טורקיה, ארדואן, בפגישתם בלונדון. בממשל בוש התפתח ויכוח באשר לצורך לחשוף את הדברים. סגן הנשיא צ'ייני המליץ בחום על פרסום, כחלק מהקמפיין שניהל נגד צפון קוריאה וחלקה ב"ציר הרשע". רייס חששה שהפרסום ישפיע על מהלכי המעצמות מול פיונגיאנג. רייס ניצחה. רק בשלב מאוחר יותר החלו בכירים אמריקאים, ובהם הנשיא בוש בזיכרונותיו, להתייחס לתקיפה. ישראל הרשמית שומרת על שתיקה עד היום.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו