30 שנה לטבח סברה ושתילה, הפרטים עוד נסתרים מהציבור

מסמכי ועדת כהן, שמונתה לחקירת האירוע, עדיין חסויים. הוועדה קבעה שקציני צה"ל ידעו בשלב מסוים על קיום הטבח ולא פעלו להפסקתו בנחרצות

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
עופר אדרת
עופר אדרת

הכותרת של הדיווח ב"הארץ" ב-20 בספטמבר 1982 היתה קשה. "ערימות גופות נפוחות מחום ברחובות סברה ושתילה", בישר העיתון לקוראיו, יומיים אחרי הטבח שעשו אנשי הפלנגות הנוצריות במאות מתושבי מחנות הפליטים במערב ביירות בלבנון - לעיני צה"ל. "מאות גברים, נשים, ילדים, רופאים ואחיות נטבחו במחנות הפליטים על ידי אנשי הפלנגות, בעלי הברית של ישראל... הפלנגות הרגו כל גבר, אישה וילד, שיכלו למצוא במקום", נכתב מפי סוכנויות הידיעות.

היום ימלאו 30 שנה לטבח, שנעשה בין 16 ל-18 בספטמבר 1982. הדור הצעיר התוודע לו בעיקר בזכות הסרט "ואלס עם בשיר" של ארי פולמן, שיצא לאקרנים לפני ארבע שנים ובו תואר הטבח מנקודת מבטם של חיילי צה"ל שנכחו באזור.

ואולם, המסמכים החשובים והמעניינים הקשורים לאירוע לא נחשפו עדיין לציבור. בארכיון המדינה מסבירים כי הם מחולקים לשתי קבוצות. אחת מכילה מסמכים ביטחוניים ש"עדיין חסויים" ונמצאים בארכיון צה"ל. השנייה מכילה את המסמכים של ועדת כהן, שמונתה לחקירת הטבח. "החומרים של הוועדה חסויים לעיון הציבור, על פי החלטת ועדת שרים מיוחדת", אומרים אנשי הארכיון, שנאלצים להשיב פני העיתונאים ריקם.

פליטים ואיש או"ם לאחר הטבחצילום: אי–פי

ועדת כהן, שפרסמה את מסקנותיה ב-1983, קבעה כי לא נמצאו הוכחות למעורבות ישירה של צה"ל בטבח, אך ציינה שקציני צה"ל ידעו בשלב מסוים על קיומו ולא פעלו להפסקתו בנחרצות. בעקבות המלצתה, הודח שר הביטחון אריאל שרון מתפקידו. שני עשורים לאחר מכן נבחר לראש הממשלה.

צה"ל פלש לביירות בקיץ 1982 במלחמת לבנון הראשונה, בניסיון לסלק את ארגוני הטרור הפלסטיניים. אנשי הפלנגות הנוצריות שיתפו פעולה עם צה"ל, עם כניסתו ללבנון. התמיכה סייעה להם לחזק את כוחם הפוליטי, ובאוגוסט נבחר בשיר ג'ומייל, מפקד הפלנגות לשעבר, לנשיא לבנון. לאחר שנרצח, בספטמבר, צה"ל הטיל על הפלנגות את המשימה להיכנס למחנות הפליטים, המאוכלסים במוסלמים, כדי לטהר אותם מלוחמים פלסטינים. אלא שהם פתחו במעשי רצח חסרי הבחנה, שנפסקו רק בראש השנה.

הכתב הצבאי של "הארץ", זאב שיף, היה ממתנגדיה הבולטים של המלחמה. בבואו לתאר את המאורעות בסברה ושתילה, יומיים לאחר שהסתיימו, היה נחרץ. למעשה, שיף קיבל מידע על המתרחש במחנות בזמן אמת, ומיהר להעבירו לשר מרדכי ציפורי, שר התקשורת בממשלת בגין, שעמו היה מיודד. שיף מסר לו את המידע ביום שישי, 16 בספטמבר, בעיצומם של המאורעות, בלשכתו בתל אביב. ציפורי העביר את המידע לשר החוץ יצחק שמיר - אך דבר לא נעשה.

"במחנות הפליטים בביירות בוצע פשע מלחמה", פתח שיף את מאמרו, שלושה ימים מאוחר יותר. בכותרת "פשע מלחמה בביירות", כתב: "כך בדיוק ביצעו פעם את הפוגרומים ביהודים".

גופות לאחר הטבח. מאות זקנים, נשים וילדים נרצחו על ידי הנוצרים צילום: רויטרס

עמיתו לעיתון "הארץ", אליהו סלפטר, נדרש אף הוא לזיכרון השואה בהקשר זה. "עלינו להתכונן לגל חדש של השוואות בין ישראל למעשי הנאצים. לנו ברור, שלא במו ידינו שפכנו את הדם הזה וכי שחיטתם של מאות נשים, זקנים וילדים, אין בה כל דמיון לאימת השואה", כתב, "אך בל נתפלא אם ברחבי העולם יתעוררו זיכרונות מהעבר למראה הצבא פולש, המקיף מחנות, ומליציה, הפועלת בחסותו, מחסלת את האוכלוסייה חסרת המגן".

לדברי סלפטר, "חוסר אשמה ישירה אין פירושו חוסר אחריות". בפנותו לקוראי "הארץ", תהה: "מעבר לצער, בושה ותסכול שהטרגדיה הטילה גם על עם ישראל; מעבר לנזק המדיני הבל ישוער שגרמה הממשלה; השאלה הגורלית שהטבח בביירות מציב בפני הציבור הישראלי היא ברורה: האם הרוב אכן מוכן להיות שותף בדיעבד לאחריות על מעשים מסוג זה, להשליט בישראל מנהגים המקובלים בבגדד, דמשק וביירות, ולחיות ולחנך את ילדינו על פי ערכים אלה?".

שיף ניבא כבר בשלב המוקדם הזה כי "הכתם המוסרי לא ידבק רק בשותפים שלנו למלחמה...אלא גם בישראל. פרשה זו תרדוף אותנו". בחושיו המחודדים, 18 שנה לפני הנסיגה מלבנון, הוא הוסיף כי הפרשה הזו היא "שקיעה נוספת של צה"ל וישראל בבוץ הלבנוני".

שיף לא חסך ביקורת מהממשלה, וכתב כי הפרשה "היא גם דוגמה נוספת המוכיחה כיצד מתנהלים אצלנו הדברים. שרון מציע ובגין מאשר, ושוב הופכת הממשלה לחותמת גומי... ושאלתנו - לאן מובילים אותנו שר הביטחון והממשלה שמאחוריו?...ישראל נקלעה לסתירות מוזרות, אם לא יותר מכך...ובכן, מי משקר?".

מאמר אחר, שעליו חתם סופרו הצבאי של "הארץ", ציטט מקורות אמריקאיים שהטיחו האשמות קשות בישראל. "בסומכנו על הבטחות ישראל, הפקרנו למעשה את חייהם של הפלסטינים במחנות: הם האמינו לנו ואנו האמנו לכם. עתה נוכחנו מאוחר מדי בטעותנו". עוד אמרו המקורות, כי "הזעם והמבוכה הם מעבר לרגיל".

שליח "הארץ" בארה"ב, גדעון סאמט, דיווח על "תיאורי זוועה על מעשי רצח, עינויים, אונס והרס", בכותרת: "קבר אחים גדול". סקירת העיתונות האמריקאית שהגיש לקוראי "הארץ" - עשור וקצת לפני עידן האינטרנט-לכל - היתה קשה לעיכול. "צחנה כבדה שררה במקום. כתב 'ניו יורק טיימס' אומר כי סבל מבחילה קשה והתרחק מהמקום... בחוצות המחנות נראו נשים הרוגות מחזיקות בתינוקיהן, זקנים שנורו בראשם ובגבם".

את מאמרו הנוקב סיכם סלפטר במלים חדות: "דבר אחד חייב להיות ברור לכל: מי שמשלים עם מעשי ממשלתו, חייב לשאת בתוצאות אלה על מלוא חומרתן. מי שזוכה בחיים במשטר דמוקרטי, חל עליו כלל זה שבעתיים".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ