בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי שינה את ההוראה

מחקר בצה"ל: שרון תרם לכישלונות מלחמת לבנון

מחקר היסטורי של צה"ל, שהופץ לקצונה אך לא לציבור, קובע שהוראות הממשלה והמטכ"ל שונו באופן ששיבש את פעילות הצבא וסיבך את ישראל

91תגובות

היום לפני שלושים שנה, ב-16 בספטמבר 1982, החל הטבח בסברה ובשתילה. זה היה, כמו עכשיו, השבוע של ראש השנה, ואם יום הכיפורים יהיה לעד גם שם נרדף למלחמת אוקטובר 1973, הרי שבראש השנה 1982 הגיע לשיאו הטירוף של מלחמת לבנון.

ההיסטוריה הרשמית של אותה מלחמה לא נכתבה עדיין. ועדת החקירה הממלכתית, בראשות נשיא בית המשפט העליון יצחק כהן, התמקדה בסברה ובשתילה. מתוקף עניין זה עסקה גם בקשרי ישראל עם הפלנגות, לאורך השנים שקדמו למלחמה, שלושת חודשי הקרבות והימים הגורליים של אותו ספטמבר, מרצח בשיר ג'ומאייל, דרך כניסת צה"ל למערב ביירות ועד לטבח. אבל המלחמה, ככלל, לא נחקרה.

רוב החומר הסודי על מלחמת לבנון נמצא בצה"ל, שלוש דרגות מתחת לרמטכ"ל, אבל ההחלטות בנושאים רגישים אינן מתקבלות במחלקת היסטוריה, בדרג של אלוף משנה. הן צפות מעלה-מעלה, כי הרגישות האמורה אינה נובעת מחיסיון מקורות או מצנעת הפרט. מדובר בפוליטיקאים ומעל כולם - באריאל שרון. על כן התמהמה מאוד פרסום המחקר ההיסטורי של צה"ל על 1973.

רק עכשיו ניתן לגלות ניצני תעוזה בצה"ל בעמידה על תפקידו הבעייתי של שרון במלחמת לבנון. שוב אין מצניעים כליל ספרון דק, 50 עמודים אורכו, על "מטרות מלחמה והשגתן, תכנון וביצוע - מלחמת שלום הגליל כמקרה דגם". הספרון הופץ לקצונה הבכירה בצה"ל וללומדים במכללותיו, אם כי לא לציבור. מתואר בו, מהזווית של צה"ל, איך קלקל שר הביטחון שרון את המלחמה (שהיתה קלוקלת בלאו הכי).

אי–פי

שאלת היחסים בין הדרג המדיני (ממשלה, ועדות שרים, ראש הממשלה, שר הביטחון) לבין הדרג הצבאי (רמטכ"ל, ראש אמ"ן, מפקדי זרועות, אלופי פיקודים) לעולם אינה מאבדת מחדותה. בעצם הימים האלה היא מרחפת מעל הדיונים על איראן, מעל דו"ח מבקר המדינה בשאלת יחסי אהוד ברק עם גבי אשכנזי (ויחסי ברק עם הממשלה בתרגיל הנפל של מינוי האלוף יואב גלנט לרמטכ"ל), ומעל התעקשותו של ברק לנסח את ההנחיה המחייבת המסדירה את היחסים, הוראת הפיקוד העליון, כך שמקור הסמכות כלפי הצבא יהיה שר הביטחון לבדו ולא הממשלה כולה, אף שהיא מוגדרת בחוק כמפקדת העליונה של צה"ל.

הכוח להפעיל את הכוח הוא הנכס העיקרי שבידי מדינה, הן כלפי חוץ והן כלפי אזרחים וארגונים בתוכה. מיהו, בדיוק, בעל הסמכות - על כך כבר התחוללו בישראל משברים גדולים. מאז 1954 התנצחו שר הביטחון פנחס לבון וראש אמ"ן בנימין גבלי ותומכיהם בשאלה "מי נתן את ההוראה", אך אין כל ספק מי לא נתן את ההוראה - ראש הממשלה משה שרת, שהוא ושריו האחרים כלל לא ידעו מה זוממים מאחורי גבם שר הביטחון, ראש אמ"ן והרמטכ"ל משה דיין.

גם לכן כה חשוב מחקרו של סגן אלוף במילואים, ד"ר שמעון גולן, ראש ענף חקר הרמה האסטרטגית, על הפיקוד העליון במלחמת לבנון. זו החוליה הבאה בשרשרת מחקריו של גולן על הפיקוד העליון במלחמת ששת הימים (שגרסתו הפומבית, "מלחמה בשלוש חזיתות", ראתה אור ב-2007) ובמלחמת יום הכיפורים (שלושה כרכים האמורים להתפרסם בשנה הבאה, במלאות 40 למלחמה). הספרון "מטרות מלחמה והשגתן" דוגם את המחקר המקיף. כדברי ראש מחלקת היסטוריה, פרופ' אלון קדיש, בהקדמה, זהו "מקרה בוחן העוסק בבעיית ההלימה בין מטרות ותכנון לבין ביצוע ותוצאות". הממצא: "חוסר הלימה, שמקורו באופן הגדרת המטרות על ידי הדרג המדיני ובתרגומן למשימות לדרג הצבאי".

ובמלים עדינות פחות, השאלה בלבנון לא היתה "מי נתן את ההוראה", אלא מי שינה את ההוראה שנתנו הדרגים המוסמכים, הממשלה מכאן והמטכ"ל מכאן, באופן ששיבש את הביצוע, עלה לישראל בדמים רבים וסיבך אותה עד צוואר. קובע קדיש: "מכיוון שההישגים הנדרשים לא הוגדרו על ידי הדרג המדיני על בסיס ניתוח מציאותי ונכון ולא נוסחו באופן תמציתי וברור, המשימות הצבאיות שנגזרו מהם, גם כשהושגו, היו בעלות ערך מוגבל ביותר למצבה האסטרטגי-מדיני של ישראל".האסכולות השונות בקרב תומכי המלחמה נחלקו ביניהן בשאלות דירוג העדיפויות בין אש"ף, סוריה וכינון ממשל לבנוני ידידותי, והטיפול האפשרי בהם.

שרון התמנה לשר הביטחון בממשלתו השנייה של מנחם בגין, בקיץ 1981. בסוף אוקטובר, שבעה חודשים לפני המלחמה, הגדיר שרון לצה"ל, כמטרה ראשונית ועיקרית לפעולה, את השמדת הארגונים הפלסטיניים החמושים, "על הזרוע המדינית והצבאית שלהם". המטרה השנייה היתה הסגת הכוחות הסוריים מדרום בקעת הלבנון ומהאזור שבין ביירות לזחלה. רק בסוף הרשימה הגדיר שרון כמטרה "הפסקה מוחלטת של פגיעה ביישובים מישראל מתחום לבנון".

לפי מחלקת היסטוריה, הרמטכ"ל רפאל (רפול) איתן שינה לאחר חודש את הסדר והניסוח, כשתרגם את המטרות המדיניות למשימות צבאיות. אצל רפול, המשימה הראשונה במעלה הוגדרה "מניעת הפגזות על יישובי הצפון ומניעת פעילות חבלנית עוינת". המשמעות הצבאית של משימה זו, לדברי ההיסטוריונים, מובנת מאליה - "כיבוש שטח וטיהורו". למשימה נגד הסורים בחר הרמטכ"ל "הגדרה מעורפלת וממעיטה, ניסוח שלא ניתן להקיש ממנו באופן ברור את המהלך הצבאי הנדרש, ערפול שיכול ליצור רושם שאפשר שהמטרה תושג על ידי תמרונים ואיומים על הצבא הסורי, ללא התנגשות חזיתית".

משרד הביטחון

הסתירה בין מטרות אריק ומשימות רפול יצרה "שני מבצעים בו-זמניים או מדורגים, בשני אזורים החופפים בחלקם. המטרה העיקרית היתה אמנם המחבלים, אבל האיום החמור יותר היה הצבא הסורי, שלפיכך הצריך יותר כוחות ואמצעים".

לשרון היתה עוד מטרה מדינית, "הקמת ממשלה חוקית בלבנון שתהיה חלק מהעולם החופשי ותחיה בשלום עם ישראל". הביקורת (המאוחרת) של צה"ל: זאת "מטרה שלא ניתן היה לתרגמה תרגום פשוט וברור למשימה צבאית, לא קדמו לה ניתוח יסודי ומעמיק של המצב הפוליטי בלבנון ואף לא הכנה של תוכנית פעולה שלמה, המגדירה את המהלכים הצבאיים הנדרשים להבטחת הישג פוליטי-מדיני". בלי לייחס זאת לשטחיות בחשיבה, או לחלופין להסוואה ולהערמה, "חוסר הבהירות בדרג הקדימות ובהגדרת המטרות ברמת הדרג המדיני יצר בלבול רב בצבא, שהתבטא בדיון של אלופי צה"ל ב-13 במאי 1982, ממנו עלה שכל משתתף הבין את הדברים באופן שונה מרעהו".

פרופ' קדיש מייחד ביקורת נוקבת לעמימות ההתייחסות לביירות. "העובדה שמדובר בעיר בירה של מדינה ערבית ובה למעלה מ-300 אלף תושבים ממספר עדות, כולל מחנות של פליטים פלסטיניים, לא עלתה כשיקול". משימת כיבוש ביירות נזכרה בתוכנית המבצע של המטכ"ל, "אורנים", באפריל 1982, ובתוכנית המטכ"ל ופיקוד הצפון ביום תחילה המלחמה, 6 ביוני, כחלק מהכוונה לארבע היממות הראשונות של הפעולה. בפגישת שרון עם מפקדים בחודש מאי הוסבר שהכוונה היא השמדת מפקדות בעיר. ביירות "הוזכרה כיעד צבאי משני גרידא. כך גם בישיבת הממשלה ב-5 ביוני, שבה הבהיר שרון שביירות אינה יעד במבצע, ובגין הגדיר את כיבושה כשאלה פתוחה שתידון במידת הצורך. בהעדר התייחסויות למשמעויות האסטרטגיות, המדיניות והפוליטיות של כיתור ביירות וכניסה לעיר, היא נותרה מבחינת צה"ל יעד צבאי בלבד, שהשיקולים לכיבושו הם שיקולים צבאיים".

צה"ל העריך שבתוך ארבעה-חמישה ימים ישיג את כל משימותיו. כך חשבו המתכננים של רפול עוד בסתיו 1979, בתקופת שר הביטחון עזר ויצמן, כאשר התוכנית העיקרית נקראה "בני טובים" - אולי רמז לילדי התפנוקים הרצחניים של המרונים, כמו האחים ג'ומאייל ודני שמעון. בתחילת 1980, לנוכח מערך סורי שונה ומתוגבר בלבנון, נכתבה תוכנית חדשה, "חוק גומלין".

ערב בחירות יוני 1981, על רקע העמקת המעורבות הישראלית בסיוע לנוצרים נגד הסורים, התחזקה תחושת ההסלמה הקרובה. מלחמה נחשבה לוודאית, למעט פרט קטן: טרם נבחר אויב. "מערכת הביטחון הניחה שלא יהיה מנוס מפעולה צבאית בלבנון; השאלה היתה נגד מי", כותב שמעון גולן.

כדי למיין את המועמדים נערך משחק מלחמה, "אוויר פסגות". רפול, שסיכם אותו, אמר ש"המטרה העיקרית של צה"ל בלבנון היא השגת חופש לפעול נגד המחבלים. המטרה המשנית - להפחית את הלחץ מעל לנוצרים בלי ללחום עבורם. אם אין כוונה להילחם בסורים, קבע רב אלוף איתן, "אין לחשוב על הוצאתם מלבנון".

רפול, למרות דימויו הלוחמני, שאף להביס את אש"ף יותר מאשר להתכתש עם סוריה. בעל בריתו, שלחם כמותו נגד הסורים בגולן ב-73', היה אלוף פיקוד הצפון אביגדור (יאנוש) בן-גל. בבחירות 81' עוד הזהיר בגין את חאפז אסד ש"רפול ויאנוש מוכנים"; אך רק הגיע שרון למשרד הביטחון ובן-גל הורחק מהצפון, כדי שאלוף אחר - אמיר דרורי - יהיה מפקד החזית, או שמא, כמו בפיקוד הדרום לפני 73', קצין האג"ם של המצביא שרון.

דרורי, בנובמבר 81', הציע תוכנית חדשה, להתקדם על גב ההר ולהתייצב "מהר" על כביש ביירות-דמשק, בכוננות לנוע מזרחה לבקעה או מערבה לחבירה עם הנוצרים. הציר היה ריק מאויב ו"נצפה ששימוש בו יהיה כרוך בהתמודדות עם תנאי קרקע קשים, אך יחסוך התמודדות מוקדמת עם כוחות אויב". חטיבת המבצעים במטכ"ל הפיצה ב-21 בפברואר הוראה לתכנון מבצע "אורנים קטן", וב-7 במארס עיקרי פקודה לתוכנית, למקרה שהתראה קצרה, פחות מ-24 שעות, תבוא לפני הזמן הנחוץ לצבירת כוחות ל"אורנים".

בתחילת מאי הסביר פיקוד הצפון ש"אורנים קטן" הוא בעצם חלקו הראשון של "אורנים" - שיתוק ירי ארטילרי לעבר יישובי הגליל, באמצעות הכוחות שנמצאו בצפון, והמשך המבצע לפי "אורנים". כוונת המבצע, לפי דרורי: "פיקוד הצפון יכבוש את דרום לבנון עד לקו (נהר) האוואלי, ישמיד מחבלים ותשתית, ימנע ירי ארטילרי לעבר יישובינו וישלים את מבצע 'אורנים' לפי צבירת סדר-הכוחות".

במקביל תיכנן צה"ל מבצע ("פרי הדר") להנחתת כוחות באזור הנוצרי מצפון לביירות. אך הנוצרים התנגדו לכך ש"אורנים" ו"פרי הדר" יבוצעו בעת ובעונה אחת. בגזרה המזרחית נקבע קו אחורי יותר להתקדמות ובוטלו ההנחתות המתוכננות, "מתוך רצון להימנע מהתנגשות מוקדמת עם הסורים". הכוונה המוגדרת של "אורנים", בראיית המטכ"ל באפריל 82', היתה "להשמיד מחבלים ותשתיות עד קו האוואלי בתוך 24 שעות, לחבור לנוצרים באזור ביירות בתוך 48 שעות, לכבוש את ביירות בתוך 96 שעות ולהיות בכוננות להשמדת הצבא הסורי בבקעה".

במאי, בפגישה עם מפקדים, חילק שרון את ארבע המטרות שהציב לשני צמדים: מטרות שלהשגתן תצא ישראל למלחמה (הפסקת ירי ו"חיסול בעיית המחבלים") וכאלה שלמענן אין לצאת למלחמה, בגלל הגינויים הצפויים מבית ומחוץ (הסגת הסורים וכינון ממשלה לבנונית שתחיה בשלום עם ישראל). ההבדל ברור רק לכאורה, כי שרון המשיך ואמר שצה"ל, בצאתו למלחמה להשגת שתי המטרות הראשונות, יידרש להשיג גם את השלישית והרביעית, משתי סיבות: "האחת, מניסיון העבר ניתן ללמוד שאין יוצאים למלחמה לעתים תכופות, ואם כבר צה"ל יוצא למלחמה, עליו להשיג את כל המטרות, והשנייה, הבעיות כרוכות זו בזו וכל פעולה נגד המחבלים תביא ללחימה גם נגד הסורים".

כדי לחסל את המחבלים, צריך להגיע לביירות ולהשמיד את המפקדות, ואם צה"ל בביירות, הרי שתהיה זו "הזדמנות לפעול לכינון ממשל לבנוני נוח לישראל".

לא מלחמה בדרך המלך, אלא מלחמה כבדרך אגב; אמרת מטרה מספר 1 - אמרת גם מספר 4. אמרת אל"ף, אמרת גם שי"ן קו"ף רי"ש. שרון ידע לומר דבר להלכה והיפוכו למעשה. "יש למצות כל סיכוי להסגת הסורים ללא קרב - בהכרזות, באמצעות מתווכים ובתנועת כוחות - אבל נראה לו שכל המאמצים הללו לא יועילו, הסורים יסרבו להסיג את כוחותיהם ולפיכך לא יהיה מנוס מהתכתשות עמם". ניבא, ויצא לממש את נבואתו.

בהציגו לממשלה את תוכנית המבצע, ששמה הוסב מ"אורנים" ל"שלום הגליל", אמר שרון - לפי מחלקת היסטוריה - ש"מדובר במבצע שעומקו כ-40 קילומטרים". לשאלה, "היכן ביירות בתמונת המבצע הזה, השיב כי ביירות מעבר לתמונה. לפי מה שאושר בישיבת הממשלה, מבצע 'שלום הגליל' לא נועד לכבוש את ביירות, אלא להרחיק את המחבלים מעבר לטווח רקטי וארטילרי. המדובר היום בטווח 40 קילומטרים". ציטוטים אלה מודגשים במחקר צה"ל. אין צורך להוסיף שהמלה "היום" מובלעת במשפט כדי לחסן את אומרה. מחר יהיה יום חדש.

ובגין, שותפו הסביל למחצה של שרון? הוא הבטיח ש"הממשלה תחזיק כל הזמן את היד על הדופק. היום הכוונה להרחיק את המחבלים עד לטווח 40 קילומטרים. אשר להמשך - הממשלה תתכנס ותחליט. שאלת ביירות נשארת פתוחה; אם יהיה צורך לכבוש אותה - תחליט על כך הממשלה. דבר לא יתגלגל מעצמו". לא כולל שר אחד שהתגלגל מצחוק.

למחרת בבוקר אמר שרון למפקדי האוגדות, שהמטרות אינן החלפת המשטר בלבנון והוצאת הסורים; אלה יהיו, אם יהיו, תוצרי לוואי. טווח הגעת הכוחות לא יהיה כמוצהר. "אני רוצה לדבר פה גלויות, הרי אנחנו מדברים פה עם אנשים שיילחמו בעוד כמה שעות. אינני מאמין שנבוא לקו של 40 הקילומטרים והאש תיפסק. לא מאמין שזה יקרה". לכן על הכוחות להמשיך אל מעבר לאותו קו.

צה"ל מתמרמר על כך שתכנון התנועות וההתקפות של אוגדות פיקוד הצפון נקבע לפי הקו הרשמי, להימנע מהתנגשות עם הסורים, בעוד שהנחיות שרון ביטאו עמדה הפוכה, "הכנת הרקע המבצעי והתודעתי ללחימה עם הכוחות הסוריים בבקעת הלבנון". ההכנה פסחה לעתים על האוגדות: בן-גל, מפקד הגיס בגזרה המזרחית, לא עודכן מראש בכוונה לתקוף את טילי הקרקע-אוויר של הסורים.

שרון, קובע צה"ל, "בהיותו מודע לחשש בממשלה מפני התכתשות עם הסורים, 'הרגיל' את השרים בהדרגה להכרח בהתכתשות זו". הוא "נתלה בהחלטת הממשלה" כדי לאסור על צה"ל לתקוף את המערך הסורי, "אך בתוך מספר שעות הורה לתקוף אותו ושכנע את הממשלה שלא היה מנוס מלעשות זאת". צה"ל מכנה כפל לשון זה "שניות בהגדרת המשימה". אותה שניות גרמה לעיכוב בתנועות, השפיעה על קצב הלחימה בגזרה המזרחית, "הביאה לצורך להקים צוותי כוחות מאולתרים, שמפקדיהם לא תיכננו קודם לכן את המשימות שהוטלו עליהם".

בהתעלמות ממחיר המלחמה, מאות הרוגים (מהם עשרות רבות מירי כוחותינו), ביקש מחקר צה"ל לבחון בשלוש נקודות זמן האם המטרות שהגדיר שרון הושגו. "התשובה, נכון לראשית ספטמבר 82', חיובית: יישובי הגליל הוצאו מטווח פגיעה, הכוחות הסוריים הוסגו, מרבית המחבלים על מפקדותיהם גורשו מלבנון, עמדה לקום ממשלה לבנונית אשר לה קשרים עם ישראל". שבועיים אחר כך התהפכה התמונה: רצח בשיר ג'ומאייל, סברה ושתילה, נסיגה, שיבת הסורים כגורם קובע, עליית חיזבאללה, בין השאר בגלל "שליטת ישראל בדרומה של לבנון".

ב"מבט מהיום" נמצא כי חיזבאללה תפס את מקומו של אש"ף כגורם המאיים על ישראל מתוך לבנון, הסורים חזרו להיות גורם קובע וממשלת לבנון אינה חיה עם ישראל בשלום.

סיכום המחקר: אף שהיתה מהמתוכננות, המתורגלות והיזומות במלחמות ישראל, ניכר במלחמת לבנון "פער של ממש בין התוכנית לבין הביצוע". האחראי העיקרי אינו, חלילה, הרמטכ"ל, אלא שר הביטחון. "מה בעצם כרגע מונע מאתנו לבצע את מה שסיכמנו אתמול בערב? הסורים זזים וכולם זזים, היחידים שיכולים להגיע מיידית ולא זזים, זה רק אנחנו", רטן שרון ב"חילופי דברים" - כתיאור המחקר - בפיקוד הצפון בבוקר היום השני למלחמה, 7 ביוני. "מה שמנע את ההתקדמות הוא אישור", השיב לו אלוף הפיקוד, דרורי. "מה שעיכב אותנו זה ההוראה". שרון, בלי להתייעץ עם הממשלה, הגיב, "אז דבר ראשון, תנו להם פקודה לזוז".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו