טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דיוני ועדת אגרנט נחשפים

בוועדה ניסו להבין: מדוע ההתרעה על פרוץ מלחמה לא הגיעה לרה"מ

עדויות מדיוני ועדת אגרנט שנחשפות לראשונה מראות כיצד טופלה באדישות וברשלנות הידיעה הדחופה על כוונת מצרים לפתוח במלחמה

תגובות

פרוטוקולים חסויים של דיוני ועדת אגרנט, לחקר נסיבות פרוץ מלחמת יום הכיפורים, פורסמו היום (חמישי) על ידי ארכיון צה"ל במשרד הביטחון. בין העדויות החדשות שנחשפו נמצאות אלו של שר החוץ דאז אבא אבן, של קציני המטה הכללי האלוף שמואל גונן (גורודיש), שפיקד על פיקוד הדרום, והאלוף יצחק חופי, שעמד בראש פיקוד צפון, וכן עדותו של המזכיר הצבאי לראש הממשלה דאז גולדה מאיר, תת-אלוף ישראל ליאור, ועוזר ראש המוסד אלפרד עיני.

העדות המשמעותית ביותר מתארת את גלגולה של "ידיעת הזהב" שהעביר סוכן המוסד המצרי, אשרף מרואן, שכונה "בבל", אל מפעיליו במוסד. "בבל" סיפק לאנשי המוסד אזהרות ממוקדות, החלטיות ונוקבות בנוגע למלחמה העתידית. הוא אף חזר ואישר כמה פעמים את ידיעותיו לאחר שנתבקש לבירורים על ידי המוסד. עם זאת, העדויות החדשות מגלות כי בהחלטה שהתבססה על נוהלי העבודה הפנימיים של המוסד, שחשבו כי המקור אמין, המידע המדויק שמסר הסוכן לא הועבר מידית אל לשכת ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר.

עד היום, גם לאחר חשיפת העדויות על ידי ארכיון צה"ל, חלקן נותרו מסווגות. שמו של הסוכן המיוחד "בבל" נעדר מהן, לאחר שכלל העדויות, טרם חשיפתן לציבור, עברו בדיקה מיוחדת של אנשי ביטחון מידע וצנזורה ונמחקו הקטעים הרלוונטיים המקשרים את "הסוכן המיוחד" לשם הקוד "בבל".

ב-1 באוקטובר העביר סוכן המוסד מרואן, המוגדר "אחד המקורות החשובים", את הידיעה המשמעותית שלפיה בעוד שבוע, למחרת, המצרים יפתחו במלחמה בתרגיל – דבר שהיה בניגוד להערכות המודיעין שטענו כי יש "סבירות נמוכה למלחמה". אנשי המוסד שלחו ל"בבל" שאלה נוספת: "אתה מדבר על תרגיל או מלחמה?". הסוכן לא חשש לפרט את ידיעותיו: אני מדבר על מלחמה ולא מדבר על תרגיל. אך מלחמה אמנם תפרוץ תחת הסוואה של תרגיל. הסוכן נשאל בשנית ושב והדגיש – הכוונה היא לתקוף.

זאב ספקטור

ישראל ליאור, מזכירה הצבאי של גולדה מאיר, שמע לראשונה בעדותו בוועדת אגרנט בדצמבר 1973 כי במוסד הוחלט שלא להעביר ישירות לראש הממשלה את הידיעה המודיעינית החשובה מאחר שאגף המודיעין הוא שאמון על הפצת המידע בלקט המודיעיני היומי המועבר לה. "ראש הממשלה מקבלת, באמצעותי... אני מוכרח להגיד לזכותה – שהיא בכל נייר כזה מעיינת מתוך החומר בלקט של המוסד, מכל המקורות האלה", אמר ליאור, "והיא כבר מכירה את הסוכנים למיניהם. שואלת, מתעניינת לדעת עליהם. ידיעה כזו בלקט הלכה לאיבוד. באשר אם היתה, לא ידעה".

לדברי המזכיר הצבאי, "אם היתה, היה צריך להעביר אליה. אם היתה ידיעה כזו מגיעה לידי, אני הייתי לוקח מטוס וטס לסגן ראש הממשלה מיד עם ידיעה כזו. זה נראה אחרת מאשר לקט שמופיע – שזה חלק מתרגיל. חלק מתרגיל, מכל הידיעות שהיו בכלל בשטח, וזה שם בכלל נעלם". יושב ראש הוועדה, ד"ר שמעון אגרנט, שאל: "אם היתה ידיעה כזו בלקט, היא הולכת לאיבוד. מדוע הולכת לאיבוד?". המזכיר הצבאי השיב: "מפני שהיא לא מובלטת. אני חושב שלא היתה ידיעה כזו ספציפית כמו שהמקור אומר. שאלנו, המקור אומר שזה לא תרגיל אלא מלחמה. עכשיו בלקט זה מופיע – שראו טנקים וראו זה וזה".

יומיים אחרי תשובתו האחרונה של מרואן, החליט סוכן המוסד להתריע באופן חד-משמעי בפני ישראל על המתקפה הצפויה ולדרוש פגישה עם ראש המוסד, צבי זמיר. ב-5 באוקטובר, ב-12 וחצי בלילה, שוגר מלונדון מברק תחת הכותרת "בהול" והגיע למשרדי המוסד בישראל כשעה וחצי לאחר מכן. באותה עת שוהה במקום פקידה תורנית במשמרת לילה ומקריאה לעוזר ראש המוסד, אלפרד עיני, את הידיעה. "לי זה היה נראה כמברק חשוב מאוד, בשעתו", ציין עיני בעדותו. "לי היה נדמה שזו התרעה לפתיחה במלחמה. עוד לא קרה שהיה לנו מברק מסוג זה. כלומר, שהמקור (שמו מצונזר בעדויות) מוודא במיוחד, שראש המוסד יבוא לראות אותו, מתעניין, ומבקש ומציין שיש לו דברים חשובים מאוד בנושא ההתרעה. (הוא) מוודא, מבקש שראש המוסד אישית יבוא לראות אותו, ויבוא לראות אותו דחוף. בעניין חשוב מאוד, כפי שהוא הגדיר זאת במברק".

ד"ר יצחק נבנצאל, מבקר המדינה דאז וחבר הוועדה, מבקש לברר עם עיני את תוכן המברק ושואל אותו: "זו התרעה או מלחמה? יש הבדל, כי הוא הלא מסר גם את ***... שאלתי היא: האם זו התרעה שתהיה מלחמה, או הנושא הוא המלחמה". עוזר ראש המוסד עונה לו: "אגיד לך: אני הבנתי את זה כהתרעה שתהיה מלחמה. אבל כללית הוא נושא המלחמה, כאשר יש פרטי פרטים של הנושא הזה... היה מובן הדבר שזו התרעה לפתיחה במלחמה. לכן גם חשבתי שמוטב להעיר את ראש המוסד ולא לחכות לבוקר, וטלפנתי אליו מיד". עיני מתאר את תשובת ראש המוסד דאז, צבי זמיר: "הוא שמע, אמר – 'תודה'. הוא אמר – 'בסדר, אני אצא לראות אותו בבוקר'".

בלשכת ראש המוסד החלו להכין במהירות את נסיעתו של זמיר ללונדון, לפגישה הדחופה עם הסוכן מרואן. עיני מתאר ליו"ר הוועדה אגרנט את השיחות שערך עם ראש המוסד בשעות לאחר מכן. "...קבענו שעה שבה נוכל לצאת והנהג האישי שלו יבוא ויאסוף אותו וגם אותי וניסע לשדה. באותה הזדמנות סיפר לי ראש המוסד, שראש אמ"ן טלפן אליו אחרי שאני דיברתי אתו. בשיחה שנייה שלי עם ראש המוסד, הוא סיפר לי שראש אמ"ן טלפן אליו ומסר לו על הנושא של הכנות הסובייטים לעזוב את סוריה. נדמה לי, שאז דובר רק על סוריה. אני אמרתי לראש המוסד, שמה שאמר לו ראש אמ"ן משתלב יפה עם מה שאני הודעתי לו ואז התברר לי שראש המוסד לא הבין את ההודעה הראשונה שלי מספיק", אומר העוזר בוועדה. "כלומר, הוא היה חצי ישן כנראה, והוא לא תפש שמה שאני מסרתי לו ממש מדבר על התרעה למלחמה. והוא אמר לי שהוא אם כן הולך לטלפן שוב אל ראש אמ"ן ולמסור לו את הדבר. בזה הסתיימו השיחות שלי עם ראש המוסד".

בבוקר 5 באוקטובר, כאשר נפגשו השניים טרם נסיעתו של זמיר ללונדון, הודה ראש המוסד כי לא שם לב לדברי עוזרו. "הוא אמר לי – חזרנו על הנקודה הזאת והוא אמר שבאמת הוא לא שם לב קודם לעובדה הזאת, ושהוא שוחח עם ראש אמ"ן בנושא ההתרעה ואמר לו שהוא נוסע לפגוש את ***". באופן חריג, מספר עיני כי ראש המוסד הורה לו לעדכן ישירות את ראש אגף המודיעין, האלוף אלי זעירא, בכל הודעה שתגיע "בנושא של פתיחה במלחמה. בכל שעה".

בהמשך עדותו שואל אגרנט את העוזר אם חשב שהמברק מודיע למעשה על פתיחה במלחמה. "אני חשבתי שזאת ההתרעה על פתיחה במלחמה, בפרט כאשר ראש המוסד סיפר לי על הוצאת משפחות הרוסים. לא היה לי ספק כבר, ולכן אמרתי לו עוד פעם". השופט משה לנדוי מקשה עליו: "הלא היו לכם הרבה התראות ללא נקיבת תאריך". "מהסוג הזה?", שואל עיני, "אף פעם. מברק מהסוג הזה עוד לא היה לנו. גם לא מאיש אחר... המברק יכול לקבל 'בהול' וזה שיקול של משגר המברק... להודיע שיש לו הודעה חשובה בנושא התרעתי ושהוא רוצה את ראש המוסד אישית. אני לא זוכר מקרה כזה".

כאן מגיעה הוועדה להתחבטות: מדוע אותה התרעה בהולה וחריגה, כפי שמתאר עיני, לא הגיעה גם היא מידית אל ראש הממשלה מאיר? מדוע היא לא עודכנה בנושא כאשר לאנשי המוסד היה ברור כי מדובר בידיעה נדירה מסוגה? הרמטכ"ל לשעבר יגאל ידין, חבר הוועדה, שאל את עיני: "האם לא התעוררה תוך כדי הדיון הזה הבעיה שהיות ויש התרעה, מדוע לא להעביר את זה במקביל, כרגיל כמו שעושים במקרים בהולים אחרים, לראש הממשלה?". אלפרד עיני השיב כי "לליאור (המזכיר הצבאי ישראל ליאור, ג"כ) לא מעבירים במקביל אף פעם. לליאור מעבירים בדרך כלל בדיעבד, אחרי יום או חצי יום... אני בכל אופן אף פעם לא חשבתי להעיר את ישראל ליאור בלילה על מנת להעביר לו הודעה מהסוג הזה, כשאני יודע שלא הוא הצינור שמטפל בידיעה הזאת". חבר הוועדה נבנצאל שואל את עוזר ראש המוסד: "מהסוג הזה, כלומר – הודעה כזאת לא היתה אף פעם?". עיני משיב: "נכון, גם שקלתי שאני לא (רואה) צורך להעביר אותה בלילה". יו"ר הוועדה אגרנט שואל את עוזר ראש המוסד בישירות: "אתה שקלת אם להעביר את זה לראש הממשלה או לא?". עיני משיב בקביעה כי "לא היה לי שום ספק. לא חשבתי להעביר. לא העליתי על דעתי שאני אעביר את זה בלילה. למחרת בבוקר כן".

בהמשך העדויות מתואר המפגש בין ראש המוסד צבי זמיר לסוכן מרואן, והמסר החריף שהועבר בו שלפיו מלחמה תפרוץ עוד היום. עיני מתאר כי ראש המוסד טלפן אליו בסביבות השעה 2 בלילה, ב-6 באוקטובר, וסיפר לו בשמות קוד שנקבעו מראש את הפרטים המדויקים שמסר מרואן בעת פגישתם בלונדון – תאריך, זמן משוער, והתרעה מפורשת על המלחמה. ההודעה הועברה גם לליאור המזכיר הצבאי, לראש אגף המודיעין, ולרביב המזכיר הצבאי של שר הביטחון. כמה שעות לאחר מכן, בשעה חמש לפנות בוקר ב-6 באוקטובר, התקשר אל עיני שר הביטחון משה דיין בעצמו וביקש לשמוע שוב את הודעת המוסד. עיני מתאר כי דיין ביקש לבדוק בדיוק את מלות ההודעה על המתקפה: האם עד סוף החשכה תיגמר ההנחתה של הכוחות, כפי שהבין ראש אמ"ן זעירא בהודעה שקיבל, או כפי שמסר לשר הביטחון – לפני החשכה. "אני לא חושב שיש שוני. אני לא רואה שיש פה שוני", אמר עיני בעדות. "המשמעות הכללית היא ברורה".



 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות