בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכביש של המתנחלים קודם לצינור המים של הפלסטינים

צינור חדש עשוי להביא להקלה משמעותית במצוקת המים הקשה, אך כיוון שהעבודות יפריעו למתנחלים הנוסעים בכביש 60 - הוקפא הפרויקט

97תגובות

בוא הסתיו מתחיל להחזיר את הצבע ללחייהם של פקידי רשות המים הפלסטינית. ככל שהימים יתקצרו ויתקררו כך המחסור הכרוני במים באזורים שונים בגדה המערבית יורגש פחות. לא עוד טלפונים של אזרחים כעוסים לרדיו ולסניפי הרשות. לא עוד הפגנות, חסימת כבישים, הבערת צמיגים והאשמתם של אנשי רשות המים בהזנחה ובאוזלת יד, כפי שהיה הקיץ, בייחוד במחוז חברון.

אבל ברשות המים הפלסטינית יודעים שבקיץ הבא מחזות הזעם יחזרו על עצמם, כי נבצר ממנה לממש את התוכנית שהיתה מקלה מיד על המצוקה. המינהל האזרחי אינו מתיר לה למתוח קטע צינור חדש בשולי כביש 60, באורך של פחות מ-2 ק"מ, מהיציאה מהכפר בית אומר ועד הכניסה לחלחול.

יותר מ-600 אלף פלסטינים חיים במחוז בדרום הגדה המערבית. כמות המים השנתית שמסופקת למחוז היא כ-20 מיליון מטר מעוקב. בחישוב לנפש - כ-90 ליטרים ליום בלבד. כרבע מהכמות הולך לאיבוד מסיבות שעליהן עוד נעמוד, ובממוצע נשאר לכל תושב כ-67 ליטרים, כאשר ארגון הבריאות העולמי קבע שהמינימום היומי לאדם צריך להיות 100 ליטרים. גם בלי חישוב הכמות האבודה, המחוז זקוק לעוד כ-13 מיליון מטר מעוקב בשנה כדי לספק את הדרישה לשימוש ביתי (לא כולל חקלאות).

מיכל פתאל

ממאי עד אוקטובר נתונים תושבים למשטר של קיצוב מים, ששיאו בחודשים החמים ביותר. המועצות מספקות מים ברוטציה לרבעים שונים בערים, בעיירות ובכפרים. יש רבעים שבהם המים מגיעים לברזים בבתים אחת לשבוע, וגם זה רק לכמה שעות. בשכונות אחרות - פעמיים בחודש, פעם בחודש ופחות. על גג כל בית מותקנים מכלי מים שחורים: בפעמים הספורות שבהן נשמע פכפוך מים בצינורות - גם אם זה באמצע הלילה - המשפחות ממהרות למלא את המכלים. אירועים משפחתיים, אירוח חברים, ניקיון הבית, הכביסה - הכל נקבע לפי יום זרימת המים. מכיוון שהזרם חלש, רבים קונים משאבות חשמליות ביתיות להעלאת המים לגג. החשמל שהן זוללות מעיק על ההוצאות החודשיות של כל משפחה.

חשבון החשמל של עיריית חלחול נוספים בקיץ 30 אלף שקלים מדי חודש - תשלום על הפעלת המשאבות שמזרימות מים למקומות הגבוהים.

התושבים בחברון לא רוצים לשמוע על הישגי רשות המים הפלסטינית (קידוח בארות חדשות באקוויפר ההר המזרחי - שהוא היחיד שבו הסכם אוסלו מתיר לפלסטינים לקדוח; הקמת מאגר מים גדול בחלחול שיכול להכיל 25 אלף מ"ק; חיבור קהילות לרשת המים והחלפת צנרת ישנה ומרקיבה). הם גם עייפו "מההסבר שזה בגלל הכיבוש", כפי שנאמר בשבוע שעבר באסיפה של כמאתיים נציגי ציבור עם כמה מנהלים ברשות המים. אנשים דורשים פתרונות שורשיים, ולא רוצים לשמוע על אספקת החירום הקבועה באמצעות מכליות מים מורשות מטעם רשות המים ובפיקוחה. מדי יום, כארבע מאות משאיות ממלאות את מכליהן במים בנקודות מילוי מרכזיות, הפתוחות 24 שעות ביממה, ומספקות מים קודם כל לבתי חולים, מפעלים, בתי ספר ומבנים קהילתיים אחרים, ורק אחר כך לבתים, בתכיפות משתנה. בשל ההובלה, המים מתייקרים פי שניים לפחות. רשות המים הפלסטינית מסבסדת חצי מהעלות.

כמחצית מכמות המים המסופקת למחוז חברון מקורה ממעיינות ובארות חדשות וישנות שבשליטת הרשות הפלסטינית. את המחצית השנייה היא קונה מהחברה הישראלית "מקורות". יותר משליש מהכמות שנרכשת מ"מקורות" - כ-10 מ"ק ליום - מוזרמים מתחנת השאיבה דיר שאער (צומת עציון) בצינור שאורכו כ-11 ק"מ.

כמחצית מהמים שעוברים בצינור זה הולכים לאיבוד, כך חושפות החשבוניות החודשיות מ"מקורות". הפלסטינים משלמים על הכמות שרשם מד המים בתחנת המוצא, בניכוי כמות המים שמסופקת מאותו צינור להתנחלות כרמי צור (כמאה מ"ק ליום). ואולם, הרישום המצטבר של מדי המים הפנימיים בשכונות הפלסטיניות מגלה שהכמות הנמכרת בפועל לתושבים הפלסטינים קטנה בהרבה.

הסיבות לפער ולאובדן המים קשורות ישירות בצינור. ברשות המים תכננו את החלפתו כבר ב-2008, סוכנות הסיוע האמריקאית הממשלתית USAid הסכימה לממן. חברת הנדסה ובנייה אמריקאית MWH כתבה בתיאור הפרויקט: "צינור המים הראשי הקיים, שקוטרו 12 אינץ', הותקן ב-1972 (על ידי הרשויות הישראליות ע"ה) והוא סובל משיעור גבוה של אובדן מים - בין 45% ל-50%, וזאת בשל הידרדרות במצבו, חיבורים בלתי חוקיים רבים, בנייה גרועה והתקנה לקויה. הצינור מונח קרוב מאוד לפני הקרקע. כמה קטעים עוברים מתחת לשכונות מגורים ואדמה חקלאית. מצב זה מעודד גניבות מים (בעיקר להשקיה חקלאית), מקשה על התחזוקה, מייקר ומסבך אותה. איכות המים החלה להיות בלתי בטוחה".

מהנדסי רשות המים והחברה האמריקאית קבעו שתוואי חדש - שלא יסתתר בין הכרמים והשדות אלא יעבור בשולי הכביש - יקשה על ההתחברות הלא חוקית. צינור חדש ורחב יותר יצמצם את הדליפה ויבטיח את איכות המים. "מקורות" אף הסכימה להגדיל בחודשי הקיץ בכ-5,000 מ"ק ליום את כמות המים שהיא מוכרת לרשות באזור חברון.

עמירה הס

המינהל האזרחי מתנגד

הסכם אוסלו קובע שכל פרויקט פיתוח בתחום המים והביוב חייב את הסכמת "ועדת המים המשותפת" הישראלית-פלסטינית. ואכן, באוגוסט 2010 אישרה הוועדה את הפרויקט. משום שהצינור נמצא בשטח C, הועברה הצעת התוואי לאישור המינהל האזרחי. הוגשו מכתבים, מפרטים, היו פגישות, היו סיורים במקום בשעות בוקר מוקדמות עם קצינים שונים במינהל האזרחי. לפי התרשמות הפלסטינים, כמה מהקצינים הסכימו לחלקים מסוימים של התוואי המוצע, אחרים התנגדו. הפלסטינים הלכו לקראתם והסכימו לשנות כ-9 ק"מ מהתוואי ולהתקין את הצינור לאורך דרך חקלאית קיימת. "חשוב לנו שהתקנת הצינור לא תגרום נזק למטעים ולכרמים", הסביר אחד המהנדסים. אבל נותרו 1.9 ק"מ של צינור - מבית אומר לכניסה הצפונית לחלחול - שאם לא רוצים להרוס שני בתים ולחבל אנושות בכרמים, חייבים להתקינו בתעלה (שתכוסה) בשולי כביש 60. במינהל האזרחי לא הסכימו.

הצוות הפלסטיני הבין שבכירים במינהל האזרחי אינם מוכנים שתשתבש תנועת הנוסעים היהודים בתקופת העבודה. הרי התושבים הפלסטינים מוכנים לסבול כמה חודשים מהאי-נוחות, ובלבד שתשתפר אספקת המים שלהם. המהנדסים הפלסטינים הבטיחו שהעבודה תתבצע גם בלילות, שבתות וחגים, וציינו שיש תוכנית מקובלת להסדרת התנועה במקרים כאלו. הם הזכירו כבישים אחרים בגדה שמע"צ מבצעת בהם פעולות שדרוג ותחזוקה, שמחייבות שיבוש התנועה. "ומה קורה כשמחדשים את האספלט בכבישים? התנועה לא משתבשת?" הם שאלו. אבל המינהל האזרחי עומד בסירובו.

הצוות הפלסטיני שמע את אחד מקציני המינהל אומר שבמילא עתיד להיסלל כביש 60 חדש, מזרחית לתוואי הקיים (תוך הפקעת אדמות פלסטיניות). הכביש החדש ישמש את המתנחלים ובתוואי הישן יסעו הפלסטינים. "חכו עם הצינור עד אז", הוא אמר להם, לדברי אחד מאנשי הצוות הפלסטיני.

צינור באמצע הרחוב

כמו כל השכונות בחברון, המים לשכונת ג'אבר בעיר, שבה חיים כמה מאות בני אדם, מסופקים רק אחת לכמה שבועות. השכונה, שבתיה מתפרשים על עלייה תלולה, כלולה בשטח שבשליטה ישראלית (H2). בחלק מהבתים נאטמו דלתות ראשיות וחלונות, סמטאות נחסמו בלוחות בטון. רק לכלי רכב ישראליים - שיעדם מקבצי המתנחלים בחברון העתיקה ומערת המכפלה - מותר לנסוע בשכונה, לפלסטינים אסור (חוץ ממקרי חירום יוצאי דופן שמחייבים תיאום עם הצבא). נשים הרות ומבוגרים שמתקשים בהליכה מחשבים פעמיים כל יציאה מהבית, בייחוד בימי החום. בגלל האיסור לא נראות בשכונה משאיות ההצלה, המובילות מים לבתים שמאגריהם אזלו. למרבה המזל יש בורות לאגירת מי גשמים ברבים מהבתים העתיקים (גם ההרוסים-חלקית מרהיבים ביופיים). בעת הצורך, מי שיש לו בור גדול יותר חולק מים עם שכניו. כולם חוסכים עד למקסימום: ממעטים להתקלח גם בימים החמים ביותר, ממחזרים את מי הכביסה, לא משקים את הגינה או העציצים. ומי שידו משגת, סוחב בקבוקי מים ממרחק רב.

בבוקר ה-26 באוגוסט לא הבינו תושבי השכונה מה פשר קטעי הצינורות והבלוקים של בטון שהונחו בצמוד לבתיהם, בסמטה שיורדת לכיוון עמדות השמירה של המשטרה ומג"ב. למחרת, בא למקום דחפור ישראלי, בליווי צבאי, שהחל לבצע עבודות יישור וחפירה בסמטה הצרה. לאף אחד מתושבי השכונה או לעיריית חברון לא נמסר מראש על העבודות ומטרתן. התושבים התקבצו ומנעו מהדחפור להמשיך. "מה אתה משתף פעולה?", הם אמרו לנהגו הערבי, שנבוך והפסיק לעבוד. ביום השלישי הופיע דחפור עם נהג יהודי. התושבים שבו והפגינו ומנעו ממנו להתקדם. אחד מהמפגינים, כבן 50, נעצר בתואנה שאיים להרוג את אחד הישראלים. הוא שוחרר אחר כך בערבות גבוהה. מתנדבת של "בצלם" צילמה בווידאו את ההפגנה וחילופי הדברים, ולדבריה ברור מהסרטון שאין כל שחר לטענה על "איום".

אחד מהתושבים סיפר ל"הארץ" שנציג המינהל האזרחי אמר למפגינים שהכוונה להחליף את הצינור התת-קרקעי המספק מים למתנחלי חברון העתיקה (שאינם סובלים מקיצוב במים). איש המינהל אמר שיותקן צינור על פני הקרקע, כדי להקשות על אנשים שגונבים מים באמצעות חיבורים בלתי חוקיים לצינור הישן. חלקים ממנו כבר הונחו בשולי הכביש הצר, בצמוד לבתי השכונה הפלסטינית - חלקם נטושים וחלקם מיושבים.

באמצעות עורך הדין סאמר שחאדה הגישו עיריית חברון וכמה מהתושבים עתירה לבג"ץ ובקשה להוצאת צו ביניים, שנענתה. הוועד הפלסטיני לשיקום ושימור חברון העתיקה מודאג מהנזק הבלתי הפיך שעלול להיגרם לבתים העתיקים, אוצר תרבות של העיר. "הפעולות אותם מבצעים המשיבים אינן חוקיות לנוכח הפגיעה המתוכננת במבנים שהם בעלי ערך ארכיאולוגי ייחודי", כתב שחאדה. "המשך ביצוע העבודות עלול להביא לפגיעה בערך חשוב של העיר חברון ההיסטורית המיועד לשימור, הכולל מבנים מהתקופה הממלוכית ובתים אחרים המיועדים לשימור, וכי חוק העתיקות החל במקום אינו מתיר פעולות כאלה מההיבט הארכיאולוגי. כן נוגדות פעולות המשיבים את הדין הבינלאומי החל על שימור נכסים ארכיאולוגיים".

ממתאם פעולות הממשלה בשטחים (המתפ"ש) נמסר בתגובה: "ההחלטה על החלפת צינור המים התת-קרקעי בצינור עילי נמצאת כרגע בבחינת בג"ץ, טרם התקבלה פסיקה בנושא. הכוונה להחליף את הצינור, שמספק מים להתיישבות היהודית בחברון, אכן נובעת מגניבות מים שהתבצעו על ידי פלסטינים. גניבות אלו מתאפשרות בשל העובדה שהצינור הוא תת- קרקעי, ולמרות פעילות אכיפה ענפה. הנחת הקו תוכננה כך שיעלה על פני השטח ברובו, אך בכל מקום שעובר הצינור ליד פתחי בתים, הוא יוטמן מתחת לקרקע, כך שלא תיגרם כל הפרעה למרקם החיים של הפלסטינים. אין צורך באישור הוועדה המשותפת מכיוון שהמסלול של הקו העילי עובר על התוואי של הצינור התת-קרקעי (אין מדובר בשינוי המסלול הקיים)".

לגבי צינור דיר שאער חלחול נמסר מהמתפ"ש כי "החלפת צינור המים הינה בקשה של הפלסטינים, שהוגשה לאישור המנהל האזרחי. המנהל האזרחי אישר את התוואי ברובו, אולם בקטע מסוים תוכנן שהצינור יעבור בתוך הכביש בציר 60 - דבר שייפגע בתנועה השוטפת של המכוניות בכביש. אין אפשרות לבנות את הצינור בשולי הכביש, כיוון שיש בתים צמודים לכביש. טרם התקבלו במנהל האזרחי תוכניות חלופיות לתוואי הצינור. אם יתקבלו ויימצאו תקינים - יאושרו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו