בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עם בוא הסתיו, חוזרים לדבר על הסנקציות

בחודשיים האחרונים נסוגה ישראל בהדרגה מהאפשרות של תקיפה באיראן בסתיו הנוכחי. עד שזה קרה, השקיעה ישראל כעשרה מיליארד שקל בהכנות לתקיפה

47תגובות

גל ההפגנות של הימים האחרונים בטהראן, במחאה על הפיחות הדוהר בשער הריאל והתייקרות מוצרי היסוד, שינה במידה רבה את אופי הדיון הבינלאומי במתרחש באיראן. סבב הסנקציות החריף נגד איראן, שנכנס לתוקף ביולי האחרון, מורגש כעת בעוצמה גוברת. השאלה אם אפשר להביא לחילופי שלטון בטהראן, באמצעות המשך הלחץ הכלכלי, נעשית שוב לגיטימית.

דווקא ישראל הרשמית, שבמשך חודשים דאגה להמעיט במכוון מערך הסנקציות, היא שתורמת לדיון. שר החוץ, אביגדור ליברמן, מדבר על האפשרות של קריסת משטר האייתוללות ב-2013. משרדו מדגיש את השפעת הסנקציות. רווחת גם ההשוואה למערכת הבחירות הקודמת לנשיאות באיראן (הבחירות הבאות יתקיימו ביוני הקרוב), שבה יצאו המונים לרחובות טהראן ב"מהפכה הירוקה" הכושלת.

הערכת ליברמן עדיין נשמעת בשלב זה כהפגנת אופטימיות מופרזת. אין גם ראיות שההנהגה האיראנית מוכנה כעת לעצור את פרויקט הגרעין שלה לנוכח הלחץ העולמי. ועדיין, כל הדיון על קריסתו האפשרית של המשטר לא היה מתחדש כמובן בימים אלה, אילו מימשה ישראל את איומיה לתקוף את אתרי הגרעין באיראן בסתיו.

הקשב של דעת הקהל, כמו של התקשורת, קצר ומוגבל. תחומי העניין שלהן מתחלפים במהירות. אבל נדמה שצריך להזכיר: מתחילת יולי ועד ראשית ספטמבר, התרחיש של תקיפה ישראלית קרובה באיראן, בטרם הבחירות לנשיאות בארצות הברית ב-6 בנובמבר הקרוב, היה הנושא מספר 1 על סדר יומן של העיתונות הישראלית והזרה.

את השלב האחרון בירידה מן העץ מימש ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בנאומו בעצרת האו"ם לפני עשרה ימים. עיקר תשומת הלב הוקדשה לאיור הפצצה שהציג נתניהו בנאום, אבל ראש הממשלה גם הבהיר שם בצורה מפורשת כי דחה את ה"דדליין" הישראלי לקהילה הבינלאומית, מהסתיו הנוכחי לאביב או לקיץ 2013. רק אז, עלה מדברי נתניהו, עשויה ישראל להחליט לתקוף לבדה, אם לא יועילו כל הצעדים הננקטים לעצירת התוכנית האיראנית.

צריך, כמובן, להשאיר שוליים של ספק לאפשרות האחרת: שנתניהו ובן בריתו הקרוב עד לאחרונה, שר הביטחון אהוד ברק, מנהלים כאן מהלך הטעיה מבריק, שבסופו ימריאו מטוסים ישראליים לתקיפה ברגע הכי פחות צפוי מבחינת העולם. אבל זה נראה כרגע כתרחיש שסיכוייו קלושים למדי. במשך רוב השנה, איראן היתה על ראש שמחתנו, "הסיבה שאין בלעדיה" לכל מהלך פוליטי - מהקדמת הבחירות, דרך הצטרפות קדימה לממשלה ודחייתן ועד לפרישתה החפוזה מהקואליציה. עכשיו השתלט סדר יום חדש, פוליטי מעיקרו. איראן נראית פחות בוערת.

מה שאירע כאן היה חזרה מדויקת למדי על עונות הסתיו בשנתיים הקודמות, 2010 ו-2011. גם אז נשמעו הערכות שונות בדבר תקיפה אפשרית של ישראל. עד כמה היינו קרובים הפעם? מידת הדאגה ששידר ממשל אובמה, וכמוהו נשיא המדינה שמעון פרס, שחרג ממנהגו וביטא בפומבי את התנגדותו לתקיפה בלתי מתואמת עם האמריקאים, מעידות כנראה שהמרחק מהפצצה ישראלית לא היה גדול.

מאז נאום נתניהו בוועידת אייפא"ק, במארס, ועד יוני לערך, נדמה שהצהרות רה"מ ושר הביטחון מילאו את תפקידן, לדרבן את הקהילה הבינלאומית להחרפת הסנקציות. אבל אז ישראל סובבה את הבורג סיבוב אחד יתר על המידה. כאן התעוררה כבר הדאגה בוושינגטון, שבאה לידי ביטוי ברכבת אווירית של ביקורים בארץ מצד בכירי הממשל. כשהרמטכ"ל האמריקאי מרטין דמפסי הזהיר בפומבי, באוגוסט, שישראל אינה מסוגלת לעכב את פרויקט הגרעין באופן משמעותי לבדה, כבר היה ברור שארה"ב נוקטת את כל האמצעים למניעת התקיפה. לאמריקאים יש סנסורים טובים לזיהוי המגמות בהנהגה הישראלית. התערבותם הצביעה על חרדה של ממש.

נתניהו התקשה לפעול לנוכח ההתנגדות האמריקאית, אך גם בגלל הסתייגות מבית. אזהרותיהם של בכירי צה"ל והמוסד מפני תקיפה לא מתואמת, שהודלפו בעיתוי קריטי, סינדלו את ראש הממשלה. לכך צריך להוסיף את פניית הפרסה, ברגע האחרון, של שר הביטחון. עד הקיץ, ברק היה שותפו הנאמן ביותר של נתניהו לרעיונות ההפצצה. אבל כשברק העריך שתקיפה ישראלית תעכב את התוכנית האיראנית רק בשנה או שנתיים, הזהיר מקרע עם ארה"ב והסתייג מהמאמץ לכפות על אובמה הצגת קווים אדומים, היה ברור שנתניהו נותר לבדו במערכה.

עכשיו נזכרים בירושלים, שאיראן העבירה בעצם חלק מהאורניום המועשר לרמה של 20% למסלול של שימוש במחקר רפואי (כלומר, היא אינה ממהרת לאגור את כל האורניום לצורך ייצור פצצת גרעין). אבל זו עובדה שהיתה ידועה מדיווחי סבא"א כבר באוגוסט. בד בבד, מדגישים כאן את הדיווחים על מחאת האינפלציה באיראן. עד שזה קרה, השקיעה ישראל כעשרה מיליארד שקל בהכנות לתקיפה. ייתכן בהחלט שהצעד היה הכרחי כדי להעיר את העולם לפעולה. אבל צריך להביא בחשבון גם את ההשלכות האחרות של האירועים, מיצירת בהלה לא קטנה בציבור הישראלי ועד בריחת חלק מהמשקיעים הזרים.

ראש הממשלה לא ויתר על אפשרות התקיפה באיראן. סביר להניח שזו תעלה מחדש על הפרק באביב 2013, אם עד אז לא ייראו סימנים להתקפלות של האייתוללות בעניין הגרעין. בינתיים, בחודשיים האחרונים נסוגה ישראל בהדרגה מהאפשרות של תקיפה בסתיו הנוכחי, אפשרות שנראתה לרבים כהימור כמעט בטוח לנוכח הרטוריקה הפומבית שנקטו מנהיגיה עד לפני זמן קצר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו