בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מסמך מהפרקליטות חשף: קרקע בג'נין נרשמה על שם המדינה

לעומת הכרזה על "אדמות מדינה", שמקנה אך ורק זכות שימוש בקרקע, רישום הקרקע על שמה כמוהו כסיפוח. וגם: על התוכנית המדינית של אהוד ברק

15תגובות

לפני קצת יותר משנה דיווחה חברתי עמירה הס על עתירה לבג"ץ של עבד אל-קאדר יונס קבהא, הטוען שחלקה השייכת לו בכפר ברטעה שבצפון הגדה נמסרה לקצין במינהל האזרחי מההתנחלות ריחן. בדיון בעתירה טענה המדינה, כי החלקה רשומה כ"אדמת מדינה" עוד מתקופת השלטון הירדני. בשבוע שעבר קיבל עורך הדין תאופיק ג'בארין, פרקליטו של קבהא, שלושה מסמכים מפרקליטות המדינה: שני עותקים של לוח הזכויות המנדטורי, שבו מופיע הנציב העליון כבעלים של הקרקע, וטופס פנקס הזכויות של החלקה (עותקים מהטפסים מצויים בידי "הארץ").

ג'בארין גילה להפתעתו, מתחת לחותמת "המקרקעין נמצאים בתחום לשכת רישום המקרקעין ג'נין", כי ביולי 1974 (כלומר, שבע שנים אחרי שירדן נאלצה להיפרד מהגדה המערבית) נרשמה הקרקע על שם "מדינת ישראל". וזה לא הכל - על הטופס התנוססה חותמת מ-29.8.2011, של רשם המקרקעין (טאבו) בבאר שבע והדרום.

בתגובה ששלח לבית המשפט העליון תוהה הפרקליט "ממתי הפך השטח הכבוש לחלק ממדינת ישראל?" הוא מזכיר, כי אדמות מדינה בשטחי הגדה נרשמות מאז ומתמיד תחת שם "האוצר הירדני" או "הממלכה הירדנית", או תחת שם הממונה על הרכוש הממשלתי.

ניר כפרי

קציני מינהל אזרחי לשעבר שראו את המסמכים הופתעו לא פחות. לראשונה נודע להם, שמדינת ישראל רושמת על שמה שטח שאיננו חלק ממדינת ישראל (הכרזה על "אדמות מדינה" מקנה למדינה אך ורק זכות שימוש בקרקע). הם גם לא יכלו להמציא הסבר לרישום מקרקעין בצפון הגדה דווקא בבירת הנגב. דובר משרד המשפטים הבטיח, כי המדינה תגיש את תשובתה בתוך 30 יום, כפי שדרש בית המשפט. מעניין איזה הסבר היא תספק למקרה המוזר הזה. או שמא יתברר בבית המשפט שאין זה מקרה בודד וכי לשכות הטאבו בבאר שבע, ומי יודע, אולי גם בטבריה ובתל אביב, משמשות מכבסה לקרקעות פלסטיניות.

באין תקיפה באיראן, באה "תוכנית" מדינית

בהחלט ייתכן שחתול שחור עבר בין החברים מהסיירת. אפשר שבנימין נתניהו באמת כועס על אהוד ברק, מכיוון ששר הביטחון "ליכלך" עליו באוזני האמריקאים. יכול להיות שהנאצות ששר האוצר, יובל שטייניץ, ושר התעשייה והמסחר, שלום שמחון, החליפו איש עם רעהו מבטאות את רחשי לבם של הבוסים שלהם. ואולי תאומי הסיירת קוראים את הכותרות על "המשבר" ביחסים ביניהם ונקרעים מצחוק.

אין להוציא מכלל אפשרות, שביבי וברק שלחו את הפודלים שלהם (זכויות יוצרים ליצחק רבין, שהכתיר את יוסי ביילין בתואר "הפודל של פרס") לנבוח קצת כותרות. לנבוח, לא לנשוך. כל זאת כדי לבדל את ברק מתאומו לשלטון, להלביש עליו מסכה של מנהיג מתון, לזנב במפלגת העבודה, לעזור ל"עצמאות" לחצות את אחוז החסימה בבחירות הקרובות ולהשאיר את ברק במשרד הביטחון.

הרמז לכך שלפנינו עוד קנוניה בנוסח הסיפוח של קדימה מסתתר בראיון החג שברק העניק ל"ישראל היום". הוא בחר בעיתון הכי מחובר ללשכתו של נתניהו כבסיס השיגור של "תוכנית מדינית חדשה", שבמרכזה נסיגה מרוב השטחים, פינוי-פיצוי למתנחלים המתגוררים בלב הגדה ומו"מ עם הפלסטינים על שאר סוגיות הליבה. באותו ראיון קרא ברק "להמשיך ולחזק את אבו מאזן" ואף הכריז, כי הנשיא הפלסטיני הוא "בהחלט פרטנר". ברק דחה את האפשרות שעיתוי פרסומה של התוכנית שלו קשור לצלצול פעמוני הבחירות. הוא טען כי הוא "משמיע את הדברים כבר 12 שנה".

שלוש שנים ראה ברק אינספור דיווחים על הרחבת ההתנחלויות והמאחזים בלב הגדה המערבית, הרחק מעברה המזרחי של גדר ההפרדה. ראה ושתק. בכל אותם ימים שר הביטחון קיבל לידיו עשרות רבות של צווים להריסת מבנים שפלסטינים בנו באזור C בניגוד לחוק, לאחר שנואשו מקבלת היתר. קיבל וחתם. שר הביטחון שיתף פעולה עם נתניהו, כדי לרצות את עברייני מגרון וגבעת האולפנה ולשפוך עליהם מיליוני שקלים. בתקופה הזאת ראה ברק מקרוב כיצד נתניהו עושה דה-לגיטימציה ליושב הראש מחמוד עבאס. מה שהוא, ברק, עשה ליאסר (אין פרטנר) ערפאת. ראה ושתק.

והנה, לגמרי במקרה, כשסכנת העימות המוקדם עם איראן פינתה את מקומה לסכנת בחירות מוקדמות, ברק מחליט לשלוף "תוכנית מדינית חדשה" - העתק כמעט מדויק של "תוכנית ההיפרדות הקונסטרוקטיבית" של תנועת "עתיד כחול לבן" - תנועה אזרחית שבראשה עומדים גלעד שר, שהיה ראש המטה של ברק, השר וראש השב"כ לשעבר עמי אילון והיזם אורני פטרושקה. פתאום עבאס הוא פרטנר שחשוב לחזקו. המיית היונה הזאת מתנגנת בהרמוניה עם הזמירות החדשות שהשמיע ברק בנוגע לשדרוגו של המרכז האוניברסיטאי בהתנחלות אריאל ("השר צריך עדיין לעמוד על ההשלכות המדיניות האפשריות").

כפי שברק יכול היה לצפות, בליכוד מיהרו להצביע עליו כעל גיס חמישי. ביבי השלים את המלאכה על ידי שיסוי "מקורביו" בשר הביטחון, תוך יריות לכל עבר: האשמה שברק מתכנן לחבור לציפי לבני, שהוא שלח את שמחון לגשש אצל שלי יחימוביץ' וחמור מכל - ברק העז לערער בפומבי על "הקווים האדומים" של ביבי ולהתחנף לברק אובמה. אז מה אם שר החוץ אביגדור ליברמן אמר, למחרת היום שבו נתניהו הזמין את עבאס למשא ומתן, שצריך להיפטר מהנשיא הפלסטיני? בניגוד ל"קרע" עם ברק - סיפורי מעשיות על "חתרנות" של ליברמן לא יביאו לגוש של ביבי אף לא קול צף אחד מהגוש של שלי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו