בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עבודות של "מקורות" וירידה בלחץ מעלות חשד לצמצום אספקת המים לחווארה

האם אספקת המים לאזור אכן פחתה בחודש האחרון, או שמא התושבים רק מדמיינים. כל הגרסאות וכל ההסברים. כתבה שלישית בסדרה

56תגובות

ב-12 בספטמבר ראו פקידי עיריית הכפר חווארה שעובדים של חברת "מקורות" מבצעים עבודות כלשהן בצינור שמספק מים להם ולכמה כפרים אחרים, מדרום לשכם. איש לא אמר להם מהו פשר העבודות, וגם לרשות המים הפלסטינית לא הודיעו דבר למרות שכל שינוי ועבודה במערכת המים מחייבים אישור של ועדת המים המשותפת. הניסיון לברר מה בוצע שם מוביל, כרגיל, לגרסאות מנוגדות.

מוצא הצינור מהבאר הישראלית "תפוח". מתחם הבאר - מגודר, נעול ובשמירה מתמדת - נמצא בצדו המערבי של הכביש המוביל לשכם. לפלסטינים אין כל גישה למתחם. מכיוון שהכביש מוביל להתנחלויות האזור (יצהר, ברכה, איתמר ומאחזיה, ואלון מורה) - יש בו נוכחות מתמדת של כלי רכב צבאיים ומשטרתיים. ממול, מעברו המזרחי של הכביש, הצינור מתפצל. בחלקו הגדול הוא נמצא בתוך "כלוב" מרושת, נעול, שאליו עובדי רשות המים הפלסטינית ומועצת חווארה לא יכולים להיכנס באופן עצמאי. אבל הם יכולים לראות מה כתוב במד לחץ המים שמאחורי הרשת. והם ראו שאחרי ה-12 בספטמבר הוא ירד לתשעה בר, בעוד שבעבר הראה בין 12 ל-15 בר.

את הירידה בלחץ הרגישו מיד יותר מ-20 אלף בני אדם - בכפר חווארה, שמשתרע לאורך שני צדי הכביש ובתיו מטפסים על ההר, בכפר השכן, ההררי, עינאבוס, ובכפרים עודאלה וביתא. זרם המים הפך זרזיפי, הוא אינו מצליח למלא את מאגר המים שבחווארה. לבתים שבמקומות גבוהים ורחוקים יותר, שם הוא חלש גם בימים כתיקונם, הפסיק להגיע. לא ביום ולא בלילה. כפרים נוספים, שאינם מחוברים לרשת ותלויים בנקודות המילוי שבחווארה, נפגעו גם הם.

זה כחודש, פקידי העירייה תושבי חווארה אינם יכולים לעבור ברחובות הכפר בלי שאנשים ישאלו אותם בכעס: מה עשיתם למים שהפסיקו להגיע? גם כאן, כבחברון, האצבע המאשימה מופנה למי שזמין (פקידים פלסטינים), ולא למי ששולט. גם בחברת "מקורות" הציעו לנו לברר שמא הפלסטינים ביצעו שינויים כלשהם בצינורות, שהביאו לירידה באספקת המים. ביררנו. הם לא.

עמירה הס

מתחת לרגליים

התסכול גדול במיוחד משום שזו היתה שנה גשומה והוא גדול שבעתיים מפני שהאגן שבו נמצאים חווארה וכפריה השכנים משופע במים, כמו אזור שכם כולו. "הברז יבש ואנחנו יודעים שמתחת לרגלינו יש המון מים", אומרים בעירייה.

ואכן, 11 בארות מים יש באזור שכם (607 קמ"ר): שבע פלסטיניות וארבע בשליטה ישראלית. "תפוח" הוא הקידוח השופע ביותר ומפיק כ-430 מ"ק לשעה (כ-315 אלף מ"ק לחודש). כמות מסוימת לפלסטינים (שתתברר בהמשך) והרוב - להתנחלויות.

מסוף שנות ה-70, כשישראל החלה לבנות התנחלויות בלב אזורים פלסטיניים מיושבים, היא גם פיתחה את תשתית המים שלהן. לפי קריטריונים לא אחידים ולא ידועים, בכל אזור המדינה חיברה גם כמה כפרים פלסטיניים לתשתית זו. חווארה חובר ב-1987 לצינור שממילא עובר באדמתו.

המים שמסופקים בקו חווארה הם חלק מ-57 מיליון מ"ק לשנה שישראל מוכרת לרשות המים הפלסטינית ומחייבת אותה בחשבון חודשי. כלומר, הפלסטינים משלמים לישראל טבין ותקילין על המים שמתחת לרגליהם. כל אימת שישראל מתהדרת בכמויות הנדיבות של מים שהיא "מספקת" לרשות, אין לשכוח שהן חלק ממשאב טבעי של הפלסטינים, שהשליטה בו נשללה מהם.

בניסיון לברר מה הביא להחלשת זרם המים, עלתה גם השאלה כמה מים בעצם מספקים לפלסטינים דרך קו חווארה. לכאורה התשובה קלה, צריך רק לבדוק בחשבונית. החשבונית מגיעה לרשות הפלסטינית מדי חודש. כמו לצרכנים פרטיים, מפורטות בה קריאת מד המים הנוכחית והקודמת, בכל נקודת מוצא של צינור. לפלסטינים אין גישה למדי המים הראשיים ואין להם דרך לאמת את הכתוב בחשבונית.

כך גם ב"תפוח". משום מה, בחשבונית אוגוסט מצוינת רק הערכה של הכמות שסופקה לקו חווארה - 106,678 מ"ק (143 מ"ק לשעה). ביולי הכמות שחויבה בחשבונית היתה 96,606 (130 מ"ק לשעה). בקיץ 2011 חויבה הרשות על כמות ממוצעת של כ-91 אלף מ"ק לחודש (כ-122 מ"ק לשעה), ובקיץ 2010, היא חויבה על 62 אלף לחודש (כ-87 מ"ק לשעה).

שותים בלילה

מסתבר שלעלייה הדרגתית זו בכמויות יש קשר לעבודות שבוצעו בצינור. רותי רנרט, דוברת חברת מקורות כתבה ל"הארץ" ש "בחיבור 'ראש קו תפוח' נגרם הרס למדי המים עקב צריכה גבוהה של מים בחיבור על ידי הפלסטינים (מעבר לאישור הוועדה המשותפת ומעבר למה שנקבע בהסכמים) ולכן הוגשו עד כה בחשבונות הערכות לצריכת המים. בחודש ספטמבר 2012 בוצעה עבודה להגנה על מדי המים מפני הנזקים המתוארים לעיל, שמונעת העברת ספיקות מעבר לתקן שנקבע".

במלים פשוטות: ב-12 בספטמבר אכן בוצע שינוי שמשפיע על הכמויות, כפי שהתלוננו התושבים. אבל גם יכול להשתמע מהתשובה שהפלסטינים העלו בעצמם את הכמות שמסופקת להם מהבאר הישראלית, ולא היא. "אין לנו שום גישה לחיבור, שום שליטה. אפילו איננו יכולים לדעת אם הכמות עלתה או ירדה, אלא לפי החשבון החודשי", אומר מקור ברשות המים הפלסטינית. "וחוץ מזה, מדוע מקורות לא התלוננו באוזנינו על הכמויות 'המופרזות'?"

"הספיקה בחיבור הינה 100 מ"ק בשעה, כל תוספת מים מחייבת את אישורי ועדת המים המשותפת" כתבה רנרט ל"הארץ". והמקור הפלסטיני אומר כי מעבר לכמות הכוללת, "בשום הסכם לא הוחלט יחד על גובה המכסות ליישובים השונים שלנו, חווארה בתוכם. כשאנחנו שומעים מתושבים על בעיות, מקורות אומרים לנו שהם מספקים מה שצריך. אבל לא נאמר לנו מהו 'מה שצריך'. הישראלים קובעים את המכסה, אבל לפי אילו קריטריונים? ומהי בדיוק המכסה? ומדוע מספקים לנו פחות ממנה, או יותר ממנה? לנו לא אומרים".

אורי שור, דובר רשות המים של ישראל מבטיח שכמות המים המסופקים מקידוח תפוח לא צומצמה על אף ירידת מפלסי מים שהקטינה את היקף השאיבה מ- 430 מ"ק לשעה, ל-380 מ"ק. האספקה מבאר זו לקו חווארה, כתב שור, היא כ-130-110 מ"ק בשעה. כלומר יותר מהמכסה שמצטטת מקורות. לשאלה מהו פשר השינוי שהרגישו תושבי הכפרים אחרי ה-12 בספטמבר, שור מעביר את האחריות לפלסטינים: "רוב האספקה מתבצע בשעות היום ואילו בלילה הפלסטינים אינם צורכים כמות משמעותית ואינם אוגרים את כל פוטנציאל האספקה, וזאת בשל בעיות פלסטיניות פנימיות (מחסור בבריכות אגירה וציוד ויסות נכון). שיפור במערכות קליטת המים של הפלסטינים יסייע בשיפור אספקת המים".

אבל ברשות המים הפלסטינית עונים ש"הבעיה היא פוליטית, לא טכנית. העובדה היא שבמשך היום הבארות, שמספקות מים למתנחלים ולנו, מזרימות קודם מים עד שמאגרי ההתנחלויות מתמלאים, ורק אז מתחילות להזרים אלינו. את עיקר הכמות הם מספקים לנו במהלך הלילה. התשתית שלנו והמאגרים הקטנים בקהילות מותאמים ללחץ מים קבוע, לא משתנה ומתנדנד. לו היו אומרים לנו מראש כמה הם מספקים בשעות היום, אולי היינו מוצאים פתרון טכני, אבל אף אחד לא אומר לנו בדיוק מתי מספקים וכמה".

ההנחה בעיריית חווארה היא, שב-12 בספטמבר הותקן וסת שהקטין את כמות המים לכפרים ואיפשר לשחרר יותר מים להתנחלויות בתקופת החגים. נכון או לא, הנה הגיעה ממקורות החשבונית של ספטמבר: לחודש זה הפלסטינים נדרשים לשלם בעבור 37,400 מ"ק בלבד בקו חווארה, כ-52 מ"ק בשעה. כלומר, כמחצית מהמכסה (הנמוכה, שאותה מציינת מקורות) ושמלכתחילה לא הפלסטינים קבעו. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו