בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גלעד שליט על חייו אחרי השבי

"יהיה לי קשה אבל אשלח את הילדים שלי לצבא"

בסרט ששודר בערוץ 10 הציג שליט את קופסאות המסמכים עם תיעוד ימיו בשבי, סיפר על השירות הצבאי שקדם לחטיפה ודיבר על הקושי שבחזרה לחיים

60תגובות

"קשה לחזור למסגרת חיים. קשה מבחינה חברתית. אנשים השתנו, אנשים גדלו, אתה מרגיש שנשארת מאחור" – כך תיאר גלעד שליט, בראיון טלוויזיוני ראשון ששודר הערב (רביעי) בערוץ 10, את חייו לאחר שחרורו משבי החמאס ברצועת עזה. "יש דברים שלקחתי מהשבי, שמחזקים אותי, שגורמים לי להיות יותר בטוח בעצמי. זה גם תהליך, זה ייקח זמן, בהתחלה בטוח שהיה לי יותר קשה", הוסיף.

שליט אמר כי יתקשה לשלוח את ילדיו לצבא בבוא העת. "בסופו של דבר המדינה הוציאה אותי משם, היא ביצעה את העסקה, היא שילמה את המחיר במרכאות", הסביר וסייג את דבריו באומרו כי "לי אין שום ספק שאני אשלח את הילדים שלי לצבא. אני מקווה שעד אז הם לא יצטרכו ללכת, אבל כרגע זה לא נראה באופק". 

שנה לאחר שחרורו מ- 1,942 ימים בשבי החמאס, חייו החדשים של שליט נחשפו בסרט. הוא תועד בניו יורק, הולך ומצטלם עם שחקן המחופש לפסל החירות, כשדגל ארצות הברית לכתפיו וכתר לראשו. "מה גורם לך להתרגש עכשיו?", שאלה אותו המראיינת ושליט השיב "כל דבר מהדברים הקטנים: לראות טבע, לצאת החוצה, לפתוח חלון, לפתוח דלת, לראות אנשים, להיות ברחוב. לקבל חיבוק של אמא, לקבל חום ואהבה מהמשפחה, מהחברים. זה משהו שלא קיבלתי כל השנים האלה שהייתי בשבי". 

הסרט שבו תועד בשבועות שלאחר חזרתו מהשבי מביא את הרגעים הקטנים של שליט בביתו. הוא הציג ליוצרות הסרט את "שקית החזרה מהשבי", שנמצאת בכניסה לחדר הממ"ד המשפחתי, בין קופסאות המסמכים שככל הנראה מכילות כל פרסום מימיו בשבי החמאס. "כבר מזהים?", הוא שואל בעודו מחזיק את החולצה המכופתרת בעלת הצווארון הכהה, "זו החולצה שחזרתי איתה. החולצה המפורסמת", אמר שליט בחיוך מופגן. אחר כך הוציא את שעון היד. "זה השעון שהייתי (איתו) תקופה מסוימת. השעון הכי ענתיקה. הביאו לי אותו בשנה האחרונה, נתנו לי מתנה", הוסיף.

שליט תיאר את הימים האחרונים לפני שחזר לגדוד השריון שלו, 71, שהוצב אז בגבול הצפון, את הפרידה האחרונה מהוריו, שלושה ימים לפני החטיפה, ואת ההיערכות והחששות אל מול חיזבאללה, ולא אל מול המתרחש ברצועת עזה. "אני זוכר שהייתי שם ליד לבנון בגבול", סיפר, "די חששתי מחיזבאללה כי הערכתי, ידעתי שהם יהיו יותר מיומנים, שיש להם יותר יכולת. לא האמנתי שחמאס יכול להגיע, לבצע כזה מבצע, ברמת ביצוע כל כך מושלמת".

"חשתי שהטנק מגן עליי"

שליט גם התייחס למחשבותיו באותה תקופה, ביחס לאפשרות שייחטף. "לא האמנתי, היה חשש אבל לא מספיק הערכנו את היכולת שלהם, ומה הם מסוגלים לעשות", אמר, "זה היה בתסריטים, אבל אני הרגשתי שאנחנו צוות, שאתה נמצא בתוך הטנק. כל הזמן מדברים שזה כלי חסין, שאף אחד לא יכול להיכנס אליו, שאין סיכוי, במיוחד אני שהייתי בתוך הטנק, גם שהוא מגן עליי וגם שהמפקד מעליי (שליט היה תותחן, שמקום מושבו ב'בטן' הטנק - ג"כ). בחיים לא חשבתי שהוא יכול להיכנס לטנק ולחטוף אותי".

שליט סיפר כי חשב תחילה שהשבי עלול לארוך שנים, ושחשש שגורלו יהיה כשל רון ארד, נווט חיל האוויר שנשבה לפני 26 שנים. "אמרתי שזה עלול לקחת שנים ועם הזמן יכול להיות שהצדדים יתפכחו", הסביר, "חששתי גם לאור מה שקרה, אני מקווה שזה יסתיים אחרת, עם רון ארד, שפשוט כבר המשא ומתן נהיה לא רלוונטי. אין עם מי לדבר, שישכחו אותי. שיעלימו אותי, שזהו, שלא ידעו מה, איפה אני". 

רק בעת הדיווחים בתקשורת על שחרורו הקרב, שבוע לפני מועד ביצועו, ידע על מה שהולך להתרחש. "השבוע הזה עבר מאוד לאט, ביומיים האחרונים כמעט לא ישנתי, ישנתי אולי שעה", אמר. את הרגע בו הגיע לישראל הוא מתאר: "הרגשתי שזהו, שכל החוויה הזו הסתיימה. שהבור הזה שהייתי כלוא בו, זהו. יצאתי ממנו".

בריאיון תיאר שליט את תחושותיו ביום השחרור. "במהלך הנסיעה (הביתה) חשתי הרבה לחץ אם יקרה משהו, אם משהו ישתבש ברגע האחרון", סיפר, "אחרי שעזבתי את רפיח הרגשתי הקלה. פתאום אני רואה מאות אנשים מולי, אנשים שלא ראיתי שנים. זו היתה תחושה מוזרה, של הלם, וגם התחילה להיות הקלה".

במהלך השבי, סיפר, היה משחק עם עצמו כדי להעביר את הזמן. "הייתי משחק כל מיני משחקים, בעיקר דברים ספורטיביים. הייתי מכין כדור מגרב או חולצה והייתי זורק כל מיני לפח וגם כותב כל מיני דברים, משחקים כמו ארץ עיר", אמר. הוא נהג לצייר את "המפה של הארץ, את הבתים במצפה (הילה). עשיתי את זה יחסית בהתחלה, כדי שאזור, שלא אשכח".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו