בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפרוטוקולים של ועדת אגרנט נחשפים

דדו לוועדה: חשתי שהבחירות שיחקו תפקיד בהחלטות במלחמת יום כיפור

בעדויות שמתפרסמות היום מדיוני ועדת החקירה, נחשפת גם התגוששות עקיפה אך תוקפנית בין שני ידידים שהיו ליריבים - הרמטכ"ל אלעזר וסגנו טל

21תגובות

מי שחש רוויה משפע הפרסומים על מלחמת יום-הכיפורים, מי שחשב שהכל כבר נאמר, מי שחשש ממנת-יתר של פרטים וגילויים, טענות והאשמות – טעה. מקבץ נוסף של עדויות בפני ועדת החקירה בראשות נשיא בית-המשפט העליון דאז, שמעון אגרנט, הרואה עתה אור בתום תהליך של בדיקות ואישורים בארכיון צה״ל ומערכת הביטחון, צובע את המלחמה ואת המאבקים הרעיוניים והאישיים שליוו אותה בגוונים נוספים ומרתקים.

הפעם מתפרסמות גרסאותיהם של ששה עדים, מהם רק אחד שעודנו בחיים (אלוף בדימוס אביעזר יערי, אז סגן-אלוף). שני פוליטיקאים – השרים יגאל אלון וישראל גלילי; שני בכירי המטכ"ל – דוד (דדו) אלעזר וישראל (טליק) טל; שני קציני מודיעין – ראש המחקר באמ"ן אריה שלו וראש ענף סוריה-לבנון-עיראק-כוויית, אביעזר יערי.

מעניינים במיוחד חילופי המהלומות המילוליות בין שני רבי-האלופים בדימוס, יגאל ידין וחיים לסקוב, לבין אלעזר. השניים חובטים בדדו מימין ומשמאל, לעתים בעזרת השופט משה לנדוי ומבקר המדינה יצחק נבנצל. מהאווירה נודף לעתים גילוי עריות: ידין נכח ב"בור" של דדו בימי המלחמה ולא היסס אז להביע את דעתו על המצב והמבצעים. מוטב היה לו פסל את עצמו מחברות בוועדה.

דניאל רוזנבלום, סטאר פוטו

מפקד חיל האוויר, בני פלד, טען לאחר המלחמה שבאחד הדיונים נזכרה במפורש קירבתן של הבחירות לכנסת, שנקבעו ליום ג', 30 באוקטובר. בעדויות המתפרסמות עכשיו יש לכך תימוכין בעקיפין, אך לא ראייה חד-משמעית. גלילי, השר המקורב ביותר לראש הממשלה גולדה מאיר ושותף לכל הסודות הכמוסים, הגיע לישיבת שרי תל-אביב של הממשלה בצהרי יום ששי, 5 באוקטובר, מדיון על מצע מפלגתו עם יו"ר ועדת החוץ והביטחון, חיים צדוק. בעדות אלעזר, שנגבתה בפברואר 1974, לאחר הבחירות ובעיצומם של המגעים להרכבת ממשלה חדשה בראשות גולדה ובהשתתפות שר הביטחון משה דיין, מופיעים הדברים הבאים -

לנדוי: "האם באופן איזשהו שיחק פה השיקול שזה חודש של בחירות?"
דדו: "הדבר הזה לא נאמר".
לנדוי: "הדבר יכול גם לרחף בחלל האוויר. זה לפי תחושה".
דדו: "זה יכול, אבל אני לא יכול להעיד על כך, כי זה לא נאמר על ידי שר הביטחון בשום דיון".
לנדוי: "יש לנו רמז, אני אראה לך את זה".
דדו: "אני לא הבחנתי בזה, שזה נאמר במפורש. אפשר היה לחוש בזה, אבל זה לא נאמר. באוויר – כן, אבל זה לא נאמר".

כשאלעזר חוזר להעיד בוועדה בסוף יולי ובתחילת אוגוסט כרב-אלוף במילואים, ארבעה חודשים לאחר שאולץ להתפטר אך כאשר מתוקף הסערה הציבורית פרשו מתפקידיהם גם גולדה ודיין, כבר אין לו מה להפסיד. הוא תובע מהוועדה, שאמנם נדרשה לחקור רק את ההכנות למלחמה ואת שלושת הימים הראשונים בה, להחזיר לו מקצת מכבודו הפגוע. "אני מאמין באמונה שלמה שפעלתי כרמטכ"ל באופן הסביר ביותר בכל המלחמה הזאת ובכל פתרונותיי הטקטיים, ומאחר שהוועדה הטילה עלי ביקורת כבדה ביותר, הייתי שמח אילו הוועדה היתה גם מראה את אורות פעולתי כרמטכ"ל ולא רק את הצללים".

מהעדויות ברור שאגרנט וארבעת חבריו לא עשו את מלאכתם נאמנה. הם התעלמו כמעט כליל מהקומה העליונה, של האסטרטגיה-רבתי. מדיניות הממשלה להחזקת השטחים – במקרה זה סיני והגולן – וההתנגדות להמרתם בשלום, אינה שנויה בעיניהם במחלוקת. הם מתעלמים ממנה גם כאשר אחד העדים, אלוף טל, מדבר על הנגזרת המלחמתית שלה.

טל, שהיה ראש אגף המטה (אג"ם) של אלעזר מינואר 1972 עד קיץ 1973 ואחר-כך גם סגן הרמטכ"ל, הוא הגאון המיוסר של הגלישה במדרון המלחמה. טל, יותר מכל אדם אחר בצמרת המדינית והצבאית של ישראל, הרחיק ראות והיטיב לנתח את ההתפתחויות. לא שעו לו, לא בצורך להתקדם לשלום, לא בהכרח לשנות את תפיסת ההגנה ותרגומה בשטח, לא במתחייב מדינית וצבאית מהחמרת הסכנה בגבולות באוגוסט-ספטמבר.

אלא שטל צדק, אך לא צעק; ניסה לשכנע, וכשנבלם – השתתק ונסוג לתסכול חסר-אונים ומדוכדך. עדותו, בינואר 1974, נגבתה בעודו מכהן כמפקד חזית הדרום, אך לאחר סכסוך חריף עם דיין ואלעזר, ששאפו לחדש את הלחימה בסואץ. טל רומז לכך בתשובותיו ללסקוב, החייל הטוב, המבוגר והבכיר ממנו בצבא הבריטי ובגייסות השריון, חסיד המשמעת המשותפת לשני ארגונים אלה.

ידין: "אתה לא הופתעת (ערב המלחמה), אבל מה קרה לרמטכ"ל?"
טל: "אני לא יכול לענות בשמו".
לסקוב: "אני במקומך לא הייתי מגיע בחתיכה אחת ל-5 באוקטובר. או שהייתי מתפוצץ, או שהייתי מפוצץ אחרים".
טל: "אתה צודק. למדתי לקח ואני היום לא מתנהג כמו חייל טוב. אני מודה. ואני היום מדלג על דרגים ועושה הרבה דברים, כי גם היום החיים נמשכים".
לסקוב: "בשביל מה?"
טל: "בשביל דברים שהם לדעתי בנפשנו. את ההיגיון שלי אתה לא מבין, בצדק, כיוון שליד השולחן הזה (של ועדת אגרנט) מערבבים שני הגיונות כל הזמן. מערבבים את ההיגיון של הרמטכ"ל ושל שר הביטחון עם ההיגיון שלי ועושים תערובת של הגיונות".
לסקוב: "בוא נדבר בהיגיון שלך".

טל: "ההיגיון שלי הוא לא ההיגיון שקבע את ההחלטות שהיו. ההיגיון שלי זו היתה דעתי".
כשהופיע כרך-הביניים של דו"ח אגרנט, שהמליץ על הדחת אלעזר וקצינים נוספים אך לא פגע בטל – שהשתחרר ביוזמתו מסגנות הרמטכ"ל ומצה"ל 10 ימים לפני כן – חיפש לכך אלעזר רקע זדוני. יחסי אלעזר-טל התקלקלו מידידות לטינה ב-21 החודשים שקדמו למלחמה, כאשר אלעזר סבור שטל חייב לו תודה על מינויו לראש אג"ם "למרות שהזהירו אותי", וטל זועם על שאלעזר עוקף אותו ומכרסם במעמדו למרות שהבטיח שלא לעשות לו מה שהרמטכ"ל הקודם חיים בר-לב עשה לו. הקרע ביניהם התרחב כשהמלחמה נחקרה וכשטל סיכל את חידוש הקרבות. אלעזר חש נבגד וטל – נרדף.

העדויות מלמדות שאלעזר חשד בכשרים. טל לא הפליל אותו. אם ידין ולסקוב ושלושת עמיתיהם חיפשו את ראשו של הרמטכ"ל, לא הסגן הוא שסייע להם לערוף אותו. היה להם די חומר בעייתי ואלעזר, במו פיו, סיפק להם עוד.

טל אומנם הציג את עמדותיו כתשליל של עמדות דיין, אלעזר וראש אמ"ן אלי זעירא – ידידו של טל ומי שטל קם להגן עליו ועל אמ"ן מפני מיקוד האחריות בהם – אך ביקורת חריפה במיוחד היתה בפיו כלפי בר-לב והאלוף אברהם (ברן) אדן. יותר על החלטותיו כמפקד גייסות השריון לאחר טל מאשר על פעולתו כמפקד אוגדה 162 במלחמה.

גם אלעזר לא בחל בנימה אישית. הוא סיפר לוועדה שנהג לקיים קשר ישיר עם אלוף אלברט מנדלר, מפקד האוגדה הסדירה בסיני, 252, מאחורי גבו של אריאל שרון, אלוף פיקוד הדרום עד יולי 1973, שעליו לא סמך. ב-7 באוקטובר היה מנדלר אמור לסיים את תפקידו באוגדה ולהתמנות למפקד השריון, במקום ברן. המלחמה השאירה את שניהם בתפקידיהם, עד שמנדלר נהרג בפגיעה מצרית ישירה בחבורת-הפיקוד שלו. טל, ידידו, מסר לוועדה את יומנו האישי של אלברט, שנמצא על שולחנו. ב-1 באוקטובר צייר בו אלברט מסגרת וכתב, "פנטסטי – מלחמה", אך דווקא באותו שבוע נמנע מלעקוף את אלוף הפיקוד, שמואל גורודיש, ולשוחח עם הרמטכ"ל. אלעזר גם לא עקף את זעירא כדי לשוחח עם ראש מחלקת איסוף באמ"ן, אל"מ מנחם דגלי, כפי שנהג לעשות כאשר רמ"ח איסוף היה ידידו מהפלמ"ח ומייסד סיירת מטכ"ל, אברהם ארנן.

אלעזר: "עם אלברט היתה לנו שיטה, שהוא היה מדווח לי ישירות, שיטה מתקופת שרון כאלוף דרום, היות ואף פעם לא סמכתי על הדיווחים שלו ואף פעם לא ידעתי מה אמת ומה לא. באותה תקופה ביקשתי מאלברט שידווח לי ישירות דברים חשובים. זה השלים לי את ידיעת המצב בחזית. בימים האלה, מה-28 בספטמבר, הוא לא התקשר איתי אף פעם אחת, אולי כי היה אלוף פיקוד חדש, או שהוא לא העריך שהדברים חמורים". הרישום ביומנו של אלברט סותר ניחוש זה; יתכן שמנדלר העריך שהמלחמה תפרוץ רק לאחר שיעבור לשריון.

אלעזר, שהיה חמש שנים אלוף פיקוד הצפון אך שלא היטיב להכיר את סיני, ביטל ביקור מתוכנן אצל מנדלר. בוועדה ספג על כך נזיפה: "למה לא טסת לתעלה לראות, להוסיף מניסיונך, לדבר עם חיילים, תצפיתנים? שעה וחצי במסוק, זה לא כמו הרמטכ"ל האמריקאי שצריך לטוס לווייטנאם". דדו התגונן: ברור שבשבוע לפני מלחמה רמטכ"ל יורד לתעלה לא פעם אחת, אלא חמש, אבל בשבילי השבוע הזה שבין 1 ל-6 באוקטובר נחשב הכי נורמלי. בפיקוד הדרום אני לא מבחין בשום דבר".

נבנצל: "האם לא היה במטכ"ל מישהו שאמר שלדעתו לא צריך כל כך לסמוך על הערכות אמ"ן, שהוא בטוח מדי, שההערכות נוקשות מדי?"
דדו: "אם אני מנחש למה אתה מתכוון..."
נבנצל: "אני לא מתכוון לאף אחד, ההיגיון אומר בחבר של אנשים, כל אחד בפורמולה רליגיוזית, כל הזמן עד הסוף, מה שלא יהיו הסימנים, צריך להיות מישהו שאומר, הוא בכל זאת יותר מדי בטוח בעצמו".

דדו: "לא זוכר מישהו שהטיל ספק בהערכות אמ"ן. ובינינו, בשיחות הבלתי רשמיות, היתה לנו הערכה מוחלטת לזעירא, לשלו ולאמ"ן עצמו, שחשבנו למודיעין יוצא מהכלל טוב".
נבנצל: "אמרת שאתה חושב שאתה יודע למי אני מתכוון, ואני לא התכוונתי לשום דבר".
דדו: "היתה לי שיחה אחרי המלחמה עם סגן הרמטכ"ל, שניסה להזכיר לי שבאיזושהי הזדמנות הוא אמר לי שהוא חושב שאמ"ן מפחית מערך הסכנה. אני לא זוכר את זה. זה לא מופיע בדיונים. אמר לי טל, שבאחת ההזדמנויות, אחרי דיון אצלי, הוא עלה לראש אמ"ן ושאל אותו, האם אתה לא מטעה את הרמטכ"ל? לי הוא לא אמר שראש אמ"ן מטעה אותי. ראש אמ"ן זוכר שהיתה להם שיחה, אבל לא שטל אמר שהוא מטעה אותי.

לי סגן הרמטכ"ל לא אמר בשום הזדמנות לפני המלחמה שהוא חושב שזאת מלחמה. ערב ראש השנה הביע דאגה לחג והציע להעביר טנקים נוספים לחג וקיבלתי את ההצעה, אבל לא היתה שיחה בינינו לפני יום הכיפורים שבה הוא אמר לי שהוא מעריך את המצב ביתר חומרה מאמ"ן. בכל הדיונים שהיו אצלי, לא הציע לי הצעות יותר מחמירות משלי. להיפך, כשהוא דיבר אצלי על כוננות, אני החלטתי על כוננות ג'. לראשונה בתקופתי, ואיני זוכר כוננות כזאת בתקופת בר-לב. ב-5 באוקטובר. לא היה מצב שמישהו יציע לי הצעה יותר מחמירה ואני אחליט לעשות פחות. חשבתי שאני לוקח מקדם בטחון גבוה מאד".

לסקוב: "בעשר בבוקר (ערב יום הכיפורים) טל הפעיל את מוצב הפיקוד העליון. אני מתאר לעצמי שקיבל אישור. אחר-כך הוא מדבר עם הרב הצבאי הראשי על אפשרות שתפרוץ מלחמה. כוננות ג' הוכרזה ברבע ל-11. ב-13:50 הוא מתדרך את ראשי המחלקות באג"ם לאפשרות שתהיה מלחמה".

דדו: "הרב הצבאי לא הבין מה קורה והוא ראה שבאופן ללא תקדים מתחילות תנועות. הוא הרגיש – יש לו מקורות בכל מיני יחידות ומקומות – שמתחילה פעילות לקראת יום כיפור והוא פנה לראש הלשכה שלח, ששלח אותו לטל, כדי שיבין מה הולך ויפסיק לעשות בעיות. אז הוא קיבל תדריך מסגן הרמטכ"ל, שאמר לו תירגע, זה הכל פיקוח נפש. אולי הוא אמר לו שתהיה מלחמה. יכול להיות שהיתה לטל הערכה שונה משלי. אני לא מודע לה. לא שמעתי אותה. לא היתה שיחה אחת שיאמר לי תראה, אני חושב קצת אחרת, אתה עושה משהו פחות מדי".

ידין: "השאלות של לסקוב ושלי אינן טענות טל. קיבלנו את יומן סגן הרמטכ"ל ושם כתוב מה היה באותו יום. לא שהוא אמר זאת".
דדו: "בתוקף תפקידו טל לא עשה שום דבר – ויש לו הרבה לעשות – בכוננות והכנת המטכ"ל למלחמה".

לוועדת אגרנט הוגשו תצהירים של זעירא, של ראש מחלקת אוויר דוד עברי ושל ראש מודיעין חיל-האוויר רפי הר-לב, המאשרים את גרסת טל באשר למאמציו להחמיר את ההערכה ב-30 בספטמבר. בבוקר ה-6 באוקטובר, גם לפי עדות אלעזר, עוד הציע טל לפעול – מדינית – למניעת המלחמה. הצעתו לא התקבלה. אלעזר העיד שבאותה עת כבר העריך שאכן תיפתח מלחמה, אך כשזימן אליו את דובר צה"ל, תא"ל פנחס להב, הורה לו להכין שני נוסחים חלופיים של הודעה שתתפרסם בערב – אחד למקרה של פרוץ המלחמה ואחד למקרה שלא. כדברי אלעזר, "לא האמנתי שיעשו לנו 5 ביוני [1967]".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו