בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דדו בוועדת אגרנט: "חשדתי שאשרף מרוואן הוא סוכן כפול"

הרמטכ"ל במלחמת יום כיפור העיד שאמונו במרוואן גבר לבסוף בעקבות מסמכים שהעביר: "החומר שמסר על התעצמות מצרים – התאמת"

25תגובות

עדויות בכירי הממשלה, המטכ"ל ואמ"ן בוועדת אגרנט, המתפרסמות עכשיו, מבליטות שוב עד כמה לא היה שוויון ביחסי הכוחות בין ישראל לבין מדינות ערב, ובמיוחד מצרים, ערב מלחמת יום הכיפורים ב-1973. בצד הערבי פעל ענק אסטרטגי, אנואר סאדאת, שפיענח את נקודות התורפה בתורת הביטחון של ישראל וידע כיצד לשפד אותה על קרני הדילמה, כך שכל מעשה ומחדל שלה יפגעו בה. בצד הישראלי, מול הענק, עמד גמ"ד: שם קיבוצי לגולדה מאיר, משה דיין ודוד "דדו" אלעזר.

השר ישראל גלילי אמר לחברי ועדת אגרנט כי הוא ועמיתיו לממשלה הניחו שהמלחמה בלתי-נמנעת. גם אלעזר, הרמטכ"ל, ידע שתהיה מלחמה: "המצרים חושבים מלחמה, מדברים מלחמה, מכינים מלחמה ובסופו של דבר תהיה מלחמה". הם רק לא ידעו שבסופו של דבר נקבע לה מועד: 6 באוקטובר 1973.

ממכלול העדויות עולה שמוצדקות הטענות כלפי אמ"ן וראשו, אלוף אלי זעירא, שטעו בהערכת כוונותיו של סאדאת באותם ימים. טעות מרה זו היא עובדה, שזעירא אינו יכול ומעולם לא ניסה להתכחש לה. אבל העדויות מצדיקות את גישתם של זעירא וסגן הרמטכ"ל במלחמה, אלוף ישראל טל, המחזירה את חלקה של הערכת המודיעין באסון לממדיה הטבעיים: חשובה, אבל לא עליונה, כי רכיבים גורליים ממנה נתונים למדינאים ולמפקדים.

דוד רובינגר

הדרג המדיני (בראש וראשונה גולדה ודיין) והצבאי התייחסו להערכת אמ"ן כתורה מסיני עד לבוקר ה-5 באוקטובר, כ-30 שעות לפני ההתקפה המצרית והסורית. אז חזרו למעשה לתקנון הקודם, לפעול לפי המצב בשטח, לפי ההכנות הידועות של האויב ולא לפי כוונותיו המשוערות. אך עדיין לא האריכו ללכת בנתיב היגיון זה, משום שבשעת מבחן הסתבר שלא המודיעין עיקר, אלא מה שנגזר ממנו.

סאדאת איים זה חודשים ושנים שייצא למלחמה, אם לא יבוא על סיפוקו בדרך מדינית. ישראל שכנעה את עצמה ואת הממשל האמריקאי לראות בכך איומי-סרק. התייחסות רצינית לתגבור מערך החירום חסר-התקדים של הצבא הסורי בחזית הגולן - בתוספת טילי קרקע-אוויר חדשים - ולפעילות המקדימה לצליחת תעלת סואץ (שגולמה בתרגיל הצבא המצרי), היתה משחקת לידיו של סאדאת ומוכיחה כי נדרשת יוזמה מדינית מיידית לתחילת תהליך הסדר ולמניעת מלחמה (ואמברגו נפט על המערב).

החלטה של גולדה, דיין ואלעזר – עם פניית פרסה בהערכת אמ"ן או בלעדיה – ב-1 באוקטובר ואילך, להאמין למידע שהעבירו חוסיין מלך ירדן ומקורות מהימנים אחרים בדבר היערכות סורית-מצרית משותפת לתקיפה, היתה מחייבת פעולה. זה אינו ניחוש: בדיוק באופן זה התלבטו המחליטים ערב יום הכיפורים, לנוכח נטישה בהולה של יועצים סובייטיים ומשפחותיהם מסוריה ולמראה תצלומי-אוויר של המערך המצרי. פעולה משמע תגבור הכוחות בקווים ביחידות סדירות, גיוס מילואים ולבסוף אף מהלומה ראשונה.

מהלכים אלה, שהיו מגבירים את המתיחות, מבליטים אותה ומסלימים לכדי מלחמה, היו בהכרח מביאים לסאדאת את ההישג המבוקש גם לולא צלח את התעלה בהפתעה ב-6 באוקטובר. ההנהגה המדינית, ובמידה פחותה גם הצבאית, העדיפה לוותר עליהם עד לרגע האחרון, למרות שהקברניטים זנחו את הערכת אמ"ן (שטרם עודכנה), שהיתה עד אז גם הערכת המפקד, ובמקומה אימצו הנחת עבודה שונה ולפיכך גם מקדמי ביטחון – כוננות ג' ("מנעול"), גיוס מילואים בחיל-האוויר (אלעזר חרג בכך מסמכותו) ואישור ממשלתי מראש לגולדה ולדיין לגייס כהבנתם מילואים ביום-הכיפורים.

להצגת תפיסת הביטחון ככלי ריק, די לקרוא את הפסקה הבאה מעדות אלעזר: "שאלתי את זעירא ואת ראש המחקר באמ"ן, אריה שלו, יש לכם הוכחה שלא תהיה מלחמה? אמרו, אי אפשר לתת הוכחה כזאת, רק סימנים. אמ"ן ציין שהצבאות בחזית ויכולים לתקוף תמיד. תפקידו לא לנתח דרכי פעולה אפשריות של האויב, אלא לפרש כוונות, כי אחרת נהיה בכוננות מתמדת". אלעזר הסכים: "כוננות גבוהה מדי ויקרה מדי עלולה להתיש אותנו בבוא המבחן עצמו. זו לא שיטה טובה".

אלעזר: הטלתי ספק באמינות מרוואן

העדויות אינן מפזרות את הערפל סביב סוכן המוסד בקהיר, אשרף מרוואן, חתנו של גמאל עבד-אל נאצר ומקורבו של סאדאת, אלא מעבות אותו. גוברת התמיהה, מדוע נהג כפי שנהג: הוא לא העביר התרעה כללית על מלחמה בתחילת אוקטובר, אך הזעיק את ראש המוסד צבי זמיר ללונדון, לפנים משורת הדין, כדי לספק לו התרעה מאוחרת (שהיתה עשויה להועיל לסאדאת יותר מאשר לישראל). למקרא עדויות אלה מתחזק החשש שצדק ראש אמ"ן לשעבר שלמה גזית, שמא ההתמכרות לחומר של מרוואן והתלות במוצא-פיו השרו שאננות משתקת על גולדה, דיין ואלעזר.

לכך נוספה אמונתו של אלעזר ברפיונם של המידור, ביטחון-השדה וביטחון-הקשר בצבאות ערב. אלעזר היה בטוח שמישהו במצרים ובסוריה יפטפט, ייכשל בפליטת-פה שתיקלט באוזן ישראלית. ודאי, העיד, שכך היה קורה אילו צה"ל נערך למלחמת-פתע. הוא אבחן בטעות "אין מודיעין על מלחמה" כ-"מודיעין (על כך ש)אין מלחמה".

השר גלילי סיפר לוועדה שגולדה כעסה על שזמיר לא דיווח לה מראש על טיסתו ללונדון ועל סיבתה. לפי העדויות, אזכור שם-הצופן המתריע על מלחמה ("כימיקלים") נודע לגולדה, לגלילי ולאלעזר רק לאחר המלחמה – אלעזר אמר שהוא שומע על כך לראשונה בוועדת אגרנט.

חבר ועדת אגרנט, חיים לסקוב, שאל את אלעזר איך העריך מקור – ברור מההקשר שמדובר במרוואן - "לפי החומר שקיבלת?"

אלעזר ענה: "היתה לי תקופת התלבטות לגביו. משך חודשים ארוכים חשדתי שהוא כפול. והיו לי על זה שיחות, והרבה פעמים הרגשתי שהדיווח שלו הוא כמעט מסג' (מסר), ומאוד מאוד פקפקתי והטלתי ספק באמינותו. האמינות גברה כשהתחלנו לקבל [מצונזר] וקראתי את המסמכים האלה בעיון רב, ואז גברה בי ההרגשה שהם אמנם אמיתיים, שאינם מפוברקים, וחשבתי שסוכן כפול לא היה מוסר אותם. לא היה לי אף פעם ביטחון מוחלט. אחרי [אירוע מצונזר] התחלתי לסמוך עליו באופן מאוד מאוד רציני. לא חשבתי שהוא גורם בעל חשיבות התרעתית מיידית, שהוא יכול לתת ידיעה שיש לה השפעה של שעות, דבר מיידי, אבל הייתי בטוח שהוא מקור התרעתי טוב בתחום של ימים. מקור טוב בתחום ההתעצמות. אמין בתפיסה הכללית, למרות שלא כל פרט צריך להיות מדוייק. ידעתי שהוא יכול לא לדייק, אבל אם הוא מביא מסמך – התייחסתי אליו באמינות. החומר שמסר על התעצמות מצרים – התאמת".

חבר הוועדה, יגאל ידין: "כבר ביום חמישי בערב, 4 באוקטובר, נקבעה פגישת זמיר [עם מרוואן] לשישי בערב". אלעזר: "לא ידעתי".

לוועדה נמסר שההודעה מנציג אגף מפעילי הסוכנים במוסד ("צומת") לזמיר, להגיע לפגישה עם מרוואן, הועברה שלא להפצה מחוץ למוסד. אלעזר: "ראש לשכתו של זמיר, פרדי עיני, הלך לצביקה (צבי זמיר, א"א) לסדר את הטיסה. בשישי בבוקר צביקה כבר בלונדון". יו"ר הוועדה, נשיא בית-המשפט העליון שמעון אגרנט: "זמיר לא תפש בהתחלה את משמעות הידיעה". אלעזר: "ראיתי את פגישת צביקה כהגדלת מרחב ההתרעה ולא כהתרעה מיידית כלשהי. צביקה הוזמן לראות את הסוכן שלו – אצלי זה דבר מרגיע. יש לי סיכוי לדעת יותר. אני לא ער לזה שיש לו סימן קוד והוא אמר לו שזה סימן שיש דבר חמור. אני לא מתייחס לזה כדבר מדאיג, שבא הסוכן ורוצה לראות אותו הלילה. אני לא ער למשמעות ההתרעתית שבעצם הפגישה, בכלל לא".

ועוד, מדברי אלעזר על המודיעין: "אני מקבל מאמ"ן חבילות של ידיעות בכל יום, ממש חבילות, בתיק פלסטיק, חום או שחור, לקרוא ולהחזיר. במוסד יש גם תפוצה גבוהה, רק לראש הממשלה ולשר הביטחון. יש חומר שאני לא יודע מה הוא. לפעמים שר הביטחון אומר לי, ראיתי דבר כזה מהמוסד, ואני יודע שזה לא בתפוצה שלי. יש כמה סוגי חומר כאלה. גם משרד החוץ, מברקי שגרירים, שר הביטחון [שמקבל] מבקש מהשליש שלו אישור משר החוץ להראות לרמטכ"ל". את המודיעין המדיני של משרד-החוץ, באחריותו של שר החוץ אבא אבן (שלא היה שותף סוד לכל), כינה גלילי "אבר רפוי".

המקור המיוחד של גולדה

אגרנט, לא נשבע לומר אמת "בהן צדק" – רק העדים נדרשו לעשות זאת. אולי משום כך הרשה לעצמו אגרנט לסטות מהאמת, כשאמר לאלעזר, אגב שיחת גולדה-חוסיין, ב-25 בספטמבר, שאינו יודע מיהו "המקור המיוחד" שדיבר עם גולדה באנגלית. לשיחה זו חשיבות כפולה: ידע אישי של גולדה ושל דיין על אזהרת חוסיין וקבלת חומר חיוני על צבא סוריה, שהיה למודיעין הירדני אך לא לצה"ל.

אלעזר: "בו בלילה צלצל אלי דיין וסיפר לי שבשיחה היתה איזושהי התרעה. עם זעירא, איני זוכר אם אני התקשרתי אליו או הוא אלי. ידענו שבסוריה היינו במצב התרעתי לא טוב בכוחות היבשה (להבדיל מחיל האוויר) ושייתכן שלא נדע מהלכים".

"הגעתי למסקנה שזאת לא הונאה"

הטענה המסורתית כלפי כישלון ההתרעה המודיעינית היא שבלעדיה עלול המבנה הביטחוני של ישראל – צבא סדיר קטן המתוגבר לעת אזעקה בכוח מילואים גדול ממנו פי כמה – להתמוטט כמגדל קלפים. זה נכון במשחק מחשב ובתרגיל מלחמה. במציאות, לפי העדויות, חשש אלעזר ש"לגיוס מילואים יכולה להיות השפעה שלילית ומדרדרת". בזירה הבין-לאומית, הגיוס יפליל את ישראל כיוזמת מלחמה, שכן הערבים יכחישו כוונה כזו מצידם. בחזית, הוא יסגיר כוונות מבצעיות. אלעזר: "היות ואני רוצה (מכת) מנע, איני רוצה גיוס פומבי, אלא סמוי". גיוס סמוי מתבצע רק בלילה, כך שגם אילו הוחלט עליו עם שחר יום חמישי, בהתגבש פרשנות מחמירה של נטישת הסובייטים וגיחת הצילום בתעלה, ביצועו היה מושהה עד לערב, לא באשמת המודיעין.

אלעזר: "אני בפסיכוזה ביום הזה, וגם כשאני נוסע הביתה, בערב יום כיפור, אני בהרגשה שבעצם קצת החמרתי, בביטול חופשות בשתי החזיתות. זאת דילמה פסיכולוגית, האם לגייס מילואים. להיזהר, לא לדרדר את העניין יותר, גם לא לעשות פניקה בארץ, שמא יפרשו אותה שהנה אנחנו הולכים למלחמה. לא נעלם מעינינו שיכולה להיות הונאה, בתרגיל, אבל חזרנו על כל הסיפור – זה לא הזמן, אלה לא יחסי הכוחות, סאדאת לא ייתן פקודה. אם זאת מרמה, היא בטח תתגלה. הרמטכ"ל אכן חייב לחשוב אם זאת הונאה, וחשבתי, והגעתי למסקנה שזאת לא הונאה. יש לערבים סיבות להבליט שהמזרח התיכון הוא חבית נפץ. העצרת מתכנסת. כל העולם צריך להתעסק בזה".

על בוקר ה-6 באוקטובר, לאחר דיווח זמיר על שיחתו עם מרוואן (שאמר שהמלחמה ודאית ב-99%, שישראל בוודאי נערכה כיאות ושסאדאת עדיין מסוגל להחליט שלא לתקוף), העיד אלעזר: "עדיין לא היה מוחלט על כולם שהולכת להיות מלחמה. זעירא חוזר ואומר שסאדאת עדיין לא נתן פקודה ויכול להתחרט ברגע האחרון. אני יוצא מתוך הנחה שזאת מלחמה. לא בטוח, אבל חייב לפעול כאילו זה מאה אחוז בטוח".

דיין התנגד הן למכת מנע – שאותה, הבטיח לאלעזר, גולדה לא תאשר – והן לגיוס מלא, כי "פוליטית – בהקשר החיצוני - זה יזיק מאוד. יגידו שישראל גייסה מילואים. הערבים נבהלו, פתחו, לכן ישראל אשמה". אלעזר, שהאמין מדי ביכולתם של חיל האוויר והכוחות הסדירים לבלום את הסורים והמצרים, שש אלי התקפת נגד ולכן – לא לצורך הצלת הקווים מהשיטפון שלא צפה – רצה לגייס את כל אוגדות המילואים. דיין התנגד: "על מלחמה שלא התחילה, לגייס להתקפת נגד?". כך גם בשטח, כמו שניתן להבין מדברי ידין: "על מפקד חטיבה 401, דן שומרון, נאסר לקדם את כוחותיו לתעלה, כי נסיעה למיתלה עלולה להתפרש כפרובוקציה שתגרום להדרדרות".

"צריך למנוע את המלחמה באמצעים מדיניים"

בשאלותיה לאלעזר הלמה ועדת אגרנט בהסתאבות בצה"ל, בין השאר בתחום יחסיהם של קצינים בכירים עם חיילות, בהסכמה ושלא בהסכמה (אחד הקיבוצים התלונן על אלוף-משנה שניסה לאנוס חיילת, בת הקיבוץ; הרמטכ"ל האמין להכחשתו – והזהיר אותו לבל יעשה זאת, או ייתפס, שוב). היא גם מחצה אותו בתחום הפיקוד והשליטה. מדוע השתהתה שלוש שעות וחצי פקודה מהמטכ"ל לדרום, לפנות מעוזים ואנשיהם, כך שהמעוזים לא פונו והחיילים נהרגו או נישבו; איך קולקלו כל כך יחסי האלופים בדרום.

בנאום ההגנה שלו על אמ"ן, הוא גם נאום התביעה נגד הדרג המדיני, אמר ישראל טל: "מערך חירום חסר תקדים – זו התרעה. כוונות אסטרטגיות, זה רק עניין של קצין מודיעין? השאלה היא איך ממשלה שלמה, מדינה שלמה, מעריכה את המצב המדיני, הבין-לאומי, היחסים עם הערבים. מדינה שלמה מעריכה את זה שמעולם לא היה כל כך טוב, ובונים את התיאוריות".

לסקוב: "זה על סמך ההערכות האסטרטגיות של אמ"ן".

טל: "אולי זה על סמך זה שלא חשבו?"

לסקוב: "לא הייתי רוצה להתבטא כך על נבחרי עם. מה פירוש לא חשבו?"

טל: "אג"ם טען שאם לא תהיה דינמיקה מדינית, תהיה מלחמה. אג"ם אמר יותר מכך, שאסור להגיע למלחמה, כי אין אף מטרת מלחמה כדאית לעם ישראל. לא משנה מי ינצח, זה יעלה ביוקר באבידות, בזירה הבין-לאומית ישראל תידרדר לשפל ופנימית תתערער כל ההסכמה הלאומית הרחבה. כל זה אג"ם כתב בניגוד לאמ"ן וספג הערה שזה לא מעניינו לעסוק בנושאים המדיניים. על זה אמר אג"ם, לכן צריך למנוע את המלחמה באמצעים מדיניים. אמ"ן הוא קצין מודיעין, כמו בחטיבה, אבל של הצבא כולו. המודיעין הצבאי. לא הלאומי, הממלכתי, של עם ישראל".

בדרג הממלכתי העליון של עם ישראל היה מי שהמשיך לפקפק בסבירות המלחמה, גם לאחר התרעת מרוואן. לקראת צהרי 6 באוקטובר, כך העיד אלעזר, שאל דיין: "מה יקרה אם לא יפתחו באש, מתי ישוחררו המילואים?". זה תהליך של שלושה-ארבעה ימים, אמד טל. דיין הקשה: "אם הלילה בחצות יוחלט על ביטול, מתי ישולחו הביתה?" אלעזר ענה שלפחות 48 שעות ודיין אמר: "100 אלף איש יסתובבו יום שלם, לפני שישולחו הביתה?".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו