בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חבר'ה, תסתדרו לבד. אובמה עסוק

ישראלים חוששים שנשיא ארה"ב ינצל את הקדנציה השנייה שלו כדי להתנקם בנתניהו. הם לא מבינים שלאובמה אין זמן לשטויות האלה. נתניהו והם פשוט נשארו לבד

191תגובות

חברים בישראל שאלו אותי אם הנשיא ברק אובמה שנבחר מחדש, יתנקם בראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו על הדרך שבה הוא ושלדון אדלסון, המממן הפזיז שלו, תמכו בגלוי במיט רומני במערכת הבחירות לנשיאות. תשובתי לישראלים היא זו: הלוואי עליכם.

הלוואי עליכם שהנשיא יחשוב שיש לו די זמן, אנרגיה והון פוליטי להתגושש עם ביבי כדי לגבש הסכם בין ישראלים לפלסטינים. זה לא יקרה בעתיד הקרוב לדעתי. אובמה קיבל הוראות מהציבור האמריקאי: התמקד בבית לחם שבפנסילווניה ולא בבית לחם שבפלסטין. התמקד בהוצאתנו מהביצה באפגניסטאן ולא בהסתבכות בביצה חדשה (סוריה). לא ידידיי הישראלים, המצב חמור בהרבה משנדמה לכם: נשארתם לבדכם.

מובן שאיש כאן לא יאמר לכם זאת במפורש. להיפך, אין ספק שיהיה שר חוץ חדש שיבקר אצלכם בשנה הבאה ובאמתחתו מפת דרכים נוספת שתכלול "צעדים בוני אמון" נוספים בין ישראלים לפלסטינים. הוא או היא, אולי גם יגידו לכם ש"זו שנת הכרעה". היזהרו. כבר היינו בסרט הזה. אם תקלידו "שנת הכרעה במזרח התיכון" בגוגל, תקבלו יותר ממאה אלף קישורים.

האם זה טוב לישראל? לא, זה לא בריא. שילוב של גורמים - התמקדות ארה"ב בענייניה, התהפוכות בעקבות האביב הערבי ועייפות החומר של הפלסטינים, פירושה שישראל יכולה להישאר עד בלי סוף בגדה המערבית במחיר נמוך לטווח קצר וגבוה מאוד לטווח ארוך - מחיר של אובדן זהותה כדמוקרטיה יהודית. אם הישראלים חפצים להימלט מגורל זה, חשוב ביותר שיבינו שאנחנו כבר לא אמריקה של הסבא שלהם.

עמוס בן גרשום / לע"מ

ראשית, הכוח הפוליטי העולה היום באמריקה אינו זה שלימינו ביבי ייצב את ישראל. ארי שביט כתב במאמרו ב"הארץ" בסוף השבוע כי "בעבר, הקפידו גם התנועה הציונית וגם המדינה היהודית להיות מזוהות עם הכוחות המתקדמים בעולם. אבותינו, אמהותינו ומייסדינו הקפידו להיות תמיד בצד הנכון של ההיסטוריה. אך בעשורים האחרונים החלו יותר ויותר ישראלים להישען על הכוחות הריאקציוניים בחברה האמריקאית. המשענת הזאת היתה נוחה. האוונגליסטים לא שאלו שאלות קשות על ההתנחלויות, אנשי מסיבת התה לא אמרו דבר בעניין הדרת נשים וזכויות מיעוטים ולא בעניין תג מחיר, האגף הלבן, הדתי והשמרני של המפלגה הרפובליקאית לא נרעש כשבית המשפט העליון הישראלי הותקף ושלטון החוק הישראלי היה למרמס".

ארי שביט הוסיף שישראל חשבה כי "תחת החסות של אמריקה ימנית קיצונית אנחנו יכולים לנהל מדיניות ימנית קיצונית בלי לשלם על כך את המחיר". לא עוד. נתניהו יכול עדיין לזכות בתשואות רמות מצד אנשי השדולה למען ישראל, אבל לא מצד באי האוניברסיטה של קליפורניה בלוס אנג'לס.

במקביל, מעצבי המדיניות האמריקאים למדו שנושא המזרח התיכון יכול להעלות חיוך על שפתיהם רק כאשר היוזמה מתחילה אצלם: אצל הישראלים והערבים. קמפ דייוויד התחיל אצלם. אוסלו התחיל אצלם. האביב הערבי התחיל אצלם. כאשר הם מנתבים תנועות שלום או דמוקרטיה, יש ליוזמות אלה כוח משלהן. אנחנו יכולים להגביר את מה שהם התחילו, אבל אנחנו לא יכולים ליצור אותו. אנחנו יכולים לספק את התיווך, אבל זה חייב להתחיל אצלם.

מהמעורבות שלנו באפגניסטאן ובלוב למדנו משהו נוסף: אנחנו בעד מטרות, אבל לא בעד האמצעים, קרי, לעשות את כל מה שצריך לשעות כדי לשנות חברות אלה. זו הסיבה שבגללה אנחנו יוצאים מאפגניסטאן, לא נכנסים לסוריה, ומסתמכים על סנקציות, כל עוד אפשר, כדי להניא את איראן מבניית פצצה גרעינית. מדינות אלה קשות מדי לתיקון, אבל מסוכנות מכדי להתעלם מהן. ננסה בכל זאת לעזור, אבל אנו מצפים שהכוחות האזוריים, והתושבים המקומיים, יקבלו עליהם אחריות גדולה יותר.

לבסוף, יש לנו באמת עבודה רבה בבית. בקרוב האמריקאים יידרשו לשלום יותר מסים בעבור פחות ממשל. זה מתקרב. זה לא יגרום לנו להסתגר לחלוטין, אבל זה ישנה את מצב רוחנו ויהפוך אותנו לבררנים יותר ביחס למקומות שבהם נהיה מעורבים. פירושו של דבר שרק שינוי רדיקלי מצד הפלסטינים או הישראלים יחזיר אותנו למעורבות מלאה.

ועל כן עצתי לישראלים היא: התמקדו בבחירות שלכם ב-22 בינואר, לא בבחירות שלנו. עצוב מאוד בעיניי שבמדינה כה עתירת כשרון אנושי, המרכז והשמאל הפוליטי בישראל לא מסוגלים עדיין להסכים על דמות לאומית שתתמודד נגד נתניהו ושותפו הבריון, שר החוץ אביגדור ליברמן, אדם שמחויבותו לדמוקרטיה קרובה יותר לזו של ולדימיר פוטין מאשר זו של תומאס ג'פרסון. אל תבנו על כך שאמריקה תרכב להושיע. זה חייב להתחיל אצלכם.

הנשיא שלי עסוק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו