בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

המבחן של ברק: תמונת ניצחון או שעיר לעזאזל

מבצע "עמוד ענן" מעמיד במבחן את יכולתו של שר הביטחון לשכנע את המצרים לקדם הפסקת אש ולקבוע כללי התנהגות מוסכמים בגבול עזה-ישראל

102תגובות

מבצע "עמוד ענן" הוא מלחמתו של שר הביטחון, אהוד ברק. ראש הממשלה בנימין נתניהו השאיר לו את הבמה הפומבית, את המיקרופונים והסיורים בשטח, וכמובן את ההימור הפוליטי. אם המבצע יסתיים במראית עין של ניצחון ישראלי, נתניהו יידע ליטול לעצמו את הקרדיט. אבל אם תהיה הסתבכות שתיראה רע לדעת הקהל הישראלית, או לקהילה הבינלאומית, ברק יושלך כשעיר לעזאזל. זה תפקידו הקלאסי של שר הביטחון.

ברק יודע זאת היטב. הוא שב מגלותו הפוליטית ללשכת השר רק בזכות מעמדו כ"איש שלא היה שם" במלחמת לבנון השנייה. אז ברק חזה נכון את התארכות הלחימה, כשהקברניטים עדיין האמינו שיסיימו את העניין בזבנג מהיר לחיזבאללה. הכישלון החזיר את ברק לצמרת הביטחונית. מאז הצטייר כגורם ממתן: הוא ביקש לדחות את תקיפת הכור הסורי ב-2007 (לפי "מקורות זרים"), ובמבצע "עופרת יצוקה" לפני ארבע שנים חתר להפסקת אש מהירה. בשני המקרים התעמת ברק עם ראש הממשלה אז אהוד אולמרט, שרצה לתקוף את הכור ולהאריך את הלחימה בעזה.

עכשיו מחכים בחוץ אולמרט ויריבו השני של ברק, הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי. אם "עמוד ענן" ייכשל, הם יצטיירו כמושיעים ויציבו חלופה להנהגה הנוכחית. מבצע מוצלח יביא לדחיית שאיפותיהם הפוליטיות עד להסתבכות הבאה, או לקדנציה הבאה.

אילן אסייג

מבצע "עמוד ענן" - דיווחים חיים באתר "הארץ"

המבצע מעמיד במבחן את תפיסת המלחמה של ברק, איש הכוחות המיוחדים, שמעדיף פעולות נקודתיות ומהירות, רצוי עם הונאה ותחבולה, על פני קרבות יבשה רב-אוגדתיים הנוטים להסתבך. קל להבין זאת כשבוחנים את הרקורד שלו. את יוקרתו הצבאית והצל"שים שלו רכש ברק בסיירת מטכ"ל. ביצועיו כמפקד יבשה - מג"ד במלחמת יום הכיפורים, סגן מפקד גיס במלחמת לבנון הראשונה - היו מרשימים פחות.

ברק מאמין בשיטת "המנופים והלחצים", שהופעלה לראשונה במבצע "דין וחשבון" בלבנון בקיץ 1993. בשיטה הזאת, שברק נוהג להדגים בעזרת כפות ידיו והצגת לוחות זמנים, מטרת המלחמה היא השגת הסדר סביר להפסקת אש בין ישראל לארגון שנלחם נגדה - חיזבאללה או חמאס - והשיטה היא הפעלת לחץ על "הפטרון המדינתי" שנותן חסות ליריב. עוצמת האש הישראלית או האיום בהפעלתה - דרך גיוס מילואים נרחב - נועדו לאותת לפטרון, שבני חסותו עלולים לספוג מכה ניצחת, ולכן עליו להתערב ולהרגיע.

בסיבוב הנוכחי בעזה, מצרים היא פטרונית החמאס, ומהלכי ישראל נועדו לרתום את השליטים החדשים בקהיר לעצור את הלחימה ולערוב להפסקת אש עתידית. זה התפקיד שמילאו סוריה ואיראן, נותנות החסות של חיזבאללה, בסיבובי הלחימה בלבנון. "ניכר כי משטר האח"ס (האחים המוסלמים) במצרים מספק רוח גבית לחמאס בעזה לצד סיוע כספי מקטאר", אמר ברק בהרצאה ביום ראשון השבוע, שבה הזהיר כי "ישראל לא תירתע משום סוג של מהלך צבאי כדי להחזיר את השקט והביטחון לתושבי עוטף עזה".

בהרצאה שנשא באזכרה השנתית למשה דיין באוניברסיטת תל-אביב ובדברים שאמר בשיחות פנימיות שעליהן דיווח עמיתי יוסי ורטר, ברק הציג את עילת המבצע הנוכחי: החמאס "הפר את הכללים" בירי טיל הנ"ט אל הג'יפ הצבאי בצד הישראלי של הגבול, בשבת שעברה, וקודם לכן בפיצוץ מנהרה עם חצי טון חומר נפץ נגד טנקים "שחלקה היה בשטחנו". מדבריו עולה שישראל לא יכלה להסכים ל"כללי משחק" כאלה, שמשמעותם יצירת "רצועת ביטחון" של הפלסטינים בצד הישראלי, שכל מי שינוע בתוכה יסתכן בחייו. כך עושה צה"ל בצד הפלסטיני, שבו נאכף באש "שטח ביטחוני מיוחד" מעבר לגדר הגבול. מה שמותר לישראל אסור לחמאס.

ברק ציטט בהרצאתו מנאום ההספד של דיין לרועי רוטברג, רכז הביטחון של קיבוץ נחל עוז שנרצח על גבול הרצועה לפני 56 שנים: "זו גזירת דורנו. זו ברירת חיינו - להיות נכונים וחמושים, חזקים ונוקשים, או כי תישמט מאגרופנו החרב - וייכרתו חיינו". נאום דיין היה טקסט מכונן של הלאומיות הישראלית, אולי החשוב מכולם. מין גרסה מקומית ל"נאום גטיסברג" של נשיא ארה"ב אברהם לינקולן בשיאה של מלחמת האזרחים האמריקאית.

לפי ברק, המציאות לא השתנתה ביסודה מימי דיין, רוטברג ופעולות התגמול. "המזרח התיכון הוא עדיין 'שכונה קשה'", אמר ברק. "אין חסד לחלשים ואין הזדמנות שנייה לאלו שאינם מסוגלים להגן על עצמם. 'וילה בג'ונגל', קראתי לזה פעם". לשיטתו, ישראל חייבת לצאת פעם בכמה שנים לסיבוב מלחמתי שבו תפגין את כוחה "לחיזוק ההרתעה" כדי לקנות פסק זמן בהתכתשות האלימה עם שכניה.

המבחן שלו עכשיו יהיה ביכולתו לשכנע את המצרים, שכדאי להם לקדם הפסקת אש מהירה ולקבוע כללי התנהגות מוסכמים לאורך גבול עזה-ישראל. אחרת תחזור שוב ההתנהלות המוכרת מסבבי הלחימה האחרונים בצפון ובדרום: לחיל האוויר נגמרות המטרות, ירי הרקטות על ישראל נמשך, צה"ל נשאב לפעולה קרקעית - ודעת הקהל מפנה עורף למבצע וליוזמיו.

כיצד זה ייגמר? הגיבו כאן באמצעות הפייסבוק שלכן


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו