בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מצרים, טורקיה וקטאר מנסות לארגן לחמאס חבל הצלה

מורסי, ארדואן והאמיר של קטאר נפגשים בקהיר עם חאלד משעל ופועלים להשגת הפסקת אש, בניסיון אחרון למנוע שידור חוזר של "עופרת יצוקה"

41תגובות

המפגש המרובע המתקיים בימים אלה בקהיר מספק כעת את נקודת היציאה הבאה, אולי המשמעותית ביותר, בטרם יגלוש מבצע "עמוד ענן" למערכה קרקעית קשה בתוך רצועת עזה. הכוחות המרכזיים במגמת התנופה הגדולה העוברת על תנועת האחים המוסלמים, זו שמשנה בהדרגה את פני המזרח התיכון בשנתיים האחרונות, התכנסו יחד - והתקווה היא כי יפעלו כדי לרסן את האחות הקטנה מהחמאס ולשכנעה לרדת ממסלול ההתרסקות מול ישראל.

נשיא מצרים, נשיא טורקיה והאמיר של קטאר (שאינה חלק מה"אחים" אבל מקיימת עמם קשרים הדוקים) לוחצים על חאלד משעל, ראש הלשכה המדינית של החמאס, במטרה לשכנע את הארגון הפלסטיני להסכים להפסקת אש מהירה. אם הכוחות הגדולים באיסלאם הסוני באזור יפעלו כאן כמבוגרים אחראים, נותר עדיין סיכוי שעזה לא תעבור שידור חוזר של מבצע "עופרת יצוקה", חוויה שתושבי עזה חשים היטב בצלקותיה גם ארבע שנים מאוחר יותר. למצרים, במיוחד, יש עניין בהרגעת הרוחות כדי לבצר את מעמדו של המשטר החדש בעולם הערבי ולצבור נקודות גם בוושינגטון, שאמורה להחליט בקרוב בגורל בקשת הסיוע הכלכלי מקהיר.

בד בבד, ממשיך צה"ל בצבירת כוחותיו בקרבת הרצועה. במשאל הטלפוני שהתקיים ביום שישי בלילה בין שרי הממשלה אושר גיוס של 75 אלף אנשי מילואים - כוח שווה ערך לכמה אוגדות. רוב חיילי המילואים הללו טרם גויסו, אבל את תחילת ההתארגנות, של חטיבות סדירות ועתה גם של כוחות מילואים, כבר אפשר לראות ברחבי הנגב. למהלך הזה יש מטרה כפולה: לסייע בהרתעת החמאס, כדי להבהיר שישראל רצינית בכוונותיה (ולא תהסס לשגר יחידות פנימה לרצועה אם תידרש) ולאפשר להכין את הכוחות בפועל, במקרה שהחמאס יענה בשלילה על הדרישה להפסקת אש.

דובר צה"ל

מאמץ נגד הקטיושות

ביממה האחרונה שב חיל האוויר ותקף מאות מטרות ברחבי הרצועה. לצד בורות שיגור רקטות, לשכתו של ראש ממשלת החמאס, איסמעיל הנייה, וכמה התנקשויות בפעילי חמאס בדרגי הביניים, נרשמו מאז אתמול בצהריים הצלחות ראשונות בפגיעה בחוליות לשיגור רקטות בעת שהתכוונו לירות לעבר הנגב.

זו נקודה קריטית: בזמן ששידורי הטלוויזיה מקדישים דקות ארוכות למתרחש בתל אביב (ואתמול נרשם שם יירוט ראשון, מרשים, של סוללת "כיפת ברזל" החמישית, שעות אחדות לאחר פריסתה), את עיקר הנזק סופגות ערי הדרום. נדרש מאמץ גדול, אווירי ומודיעיני, כדי להסיר מעליהן את לחץ קטיושות הגראד לטווח 40 הקילומטרים. בשבת אכן נרשמה ירידה מסוימת בהיקף הירי. הרקטה שנורתה לתל אביב, אגב, היא רקטה מתוצרת עזתית ששיגר הג'יהאד האיסלאמי, בקוטר שמונה אינץ' (מאתיים מילימטרים). נראה שחלק ניכר מרקטות הפאג'ר האיראניות התקניות אכן הושמדו במהלך הראשון של המבצע.

לעומת זאת, לפחות עד אתמול נראה היה שהחמאס מצליח לשמר את שרשרת הפיקוד שלו, למרות ההתנקשות באחמד ג'עברי, ולהוציא לפועל חלק ניכר מתוכנית הירי המבצעית. סביר להניח שבכיריו מצליחים למצוא מחסה מניסיונות חיסול ישראלים משום שהם מסתתרים ברשת המנהרות המסועפת שחפר הארגון מתחת לעיר עזה, כלקח מהמלחמה בלבנון ומבצע "עופרת יצוקה".

מתחילת הפעולה ועד אמש נהרגו ברצועה קרוב ל-40 פלסטינים ויותר מ-300 נפצעו. רוב ההרוגים היו חברים בארגוני הטרור. ישראל הצליחה לצמצם עד כה את מספר ההרוגים האזרחים, משום שהפעילה את הכוח האווירי בזהירות רבה. ובכל זאת, הציבור בעזה, שאינו מוגן במנהרות כמו ראשי החמאס, סובל - וחושש מאוד מתוצאותיה של פעולה קרקעית ישראלית.

האם כל מה שנעשה בשלושה וחצי ימי הפעולה עד כה, די בו כדי שהחמאס יתקפל? בשיחות קהיר, המשלחת הפלסטינית מפגינה קשיחות, על-פי הדיווחים הראשונים. החמאס מבקש התחייבות להסרת המצור הימי והיבשתי מעזה (דרישה הנוגעת גם למצרים, שעד היום אינה פותחת את מעבר רפיח במלואו), הבטחה ישראלית להימנע מהתקפות נוספות ומתן ערבויות בינלאומיות לעמידת ישראל בהתחייבויות.

ישראל, לעומת זאת, מקווה שמאזן ההתרעה בעזה ישוקם עם החמרת התקיפות והפגיעה בחמאס. מטרתה העיקרית היא הבטחת שקט לטווח ארוך: השגת התחייבות (שגם תכובד בפועל) למניעת ירי פלסטיני ליישובים ישראלים ולהימנעות מפגיעה בסיורי צה"ל הנעים לאורך גדר הגבול, משני צדדיה. אחד הקשיים בהשגת הסכם קשור לפי שעה בהיעדרו של מתווך דומיננטי דיו. לצד המצרים, מעורבים בכך כעת כאמור גם הטורקים והקטארים, אולם לא התגבשה עדיין "כתובת" מסודרת שביכולתה לסגור הסדר.

באופן מוזר, דווקא נשיא מצרים מוחמד מורסי, שתקף את ישראל בחריפות רבה בסוף השבוע, הוא שאמור לספק לצדדים את המוצא מהמשך העימות הצבאי. מיד לאחר ביקורו של ראש ממשלת מצרים, הישאם קנדיל, ברצועה, ביום שישי, חזרו אנשי המודיעין המצרי בראשות רפאת שחאתה לרכז את המגעים על הפסקת אש.

בשבת בבוקר נחתו בקהיר חאלד משעל וסגנו מוסא אבו-מרזוק, נפגשו עם שחאתה במשך יותר משעתיים והעבירו לו את דרישותיהם. אפשר לשער שקיים פער בין הדרישות שעליהן מדווח בפומבי לבין מה שהחמאס מבין שיכול להשיג בפועל, בעוד ישראל מחממת את מנועי הטנקים בגבול הרצועה. עם זאת, ייתכן שהארגון עדיין אינו חש די לחץ צבאי כדי שיסכים להתפשר בשלב זה של המבצע.

אף שהזרוע הצבאית של החמאס אינה מצליחה ליצור אפילו תמונות ניצחון מזויפות, למעט קולות האזעקה בגוש דן, נראה שהחיבוק הערבי העז נוסך בכל זאת תחושת ביטחון מסוימת בהנהגת התנועה. הסנטימנט החוזר מפי דוברים ערבים הוא שהמזרח התיכון השתנה. "מה שישראל יכולה היתה לעשות בעבר, היא כבר אינה רשאית לעשות כיום, בשל התערבות מדינות ערב".

איום הכרוך בסיכון

בגיוס המילואים ובצבירת הכוחות, ישראל מנופפת באיום גדול במיוחד. אלא שגיוס בהיקף כזה משול לדריכת קפיץ, שיש לה השפעה גם בכיוון ההפוך: על דעת הקהל ועל הקברניטים בארץ. הגיוס משליך על תפקוד המשק, מגביר את המתח בקרב האזרחים וחיילי המילואים ומייצר לחץ על ההנהגה לאישור המהלך הקרקעי. יחידות המילואים לא יוכלו לשבת זמן רב בדרום בלי להיכנס לפעולה, מה עוד שקירוב מספר רב של חיילים לשטחים פתוחים בדרום חושף גם אותם לפגיעה באזורי ההתארגנות, כפי שקרה בעת נפילת הקטיושה בכפר גלעדי בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה.

השלב האווירי במבצע, כפי שכבר נכתב כאן, מתקרב בהדרגה למיצוי האפקטיביות שלו. הדרג המדיני יצטרך להכריע, בטווח של ימים בודדים, אם לעבור לשלב הקרקעי. כניסה קרקעית אין פירושה בהכרח כיבוש הרצועה כולה, למרות מסת הכוחות הנצברת כעת (וכוללת גם מספר רב של חטיבות חי"ר ושריון סדירות). גם במבצע "עופרת יצוקה" השתלט צה"ל רק על חלקים מהרצועה. הפעם, תיתכן כניסה בהיקף קטן עוד יותר.

בעימות עד כה, מספקות סוללות כיפת ברזל יתרון משמעותי למקבלי ההחלטות בישראל. מספר היירוטים המוצלחים במבצע הנוכחי כבר חלף את ה-200, בממוצע מדהים של 88% הצלחה. אבל לא לעולם חוסן: צריך להניח שאם תתפתח כאן מערכה ארוכה, העורף יהיה בהדרגה חשוף יותר לפגיעה, מה גם שבמקביל יופעל על ישראל לחץ בינלאומי לסיים את המבצע. ההנהגה הישראלית תצטרך כעת לקבל החלטות בתוך פרק זמן קצר, כדי להימנע מתקופת הדשדוש הארוכה שאפיינה את רוב ימי מלחמת לבנון השנייה.

קשה לאתר בדרג המדיני בישראל או במטכ"ל התלהבות מפעולה קרקעית. נוצר הרושם שישראל תבחר בה רק בהיעדר ברירה אחרת. עמדת ההנהגה הנוכחית מפוכחת: אין שאיפות גדולות להפלת שלטון החמאס, רק תקווה כי גרימת נזק רב יותר לחמאס תרסן את רצונו בסיבוב אלים נוסף עם ישראל לזמן ממושך יחסית.

הדוברים בפורומים הפנימיים, מתייחסים אל המתרחש לאורך הגבול בעזה כמציאות של "סבבים": מבצע מוצלח ירחיק את ההתכתשות הבאה בכמה חודשים, אולי שנה. מי שמתלהמים אינם מקבלי ההחלטות, אלא שרים וחברי כנסת אחוזי רוח פריימריס, הנסחפים במטרות הדמיוניות שהם מציירים לפעולה.

אבל אפילו על רקע הגישה הסבירה יחסית של נתניהו וברק, ראוי להקשיב לדברים הנכוחים שאומר תת-אלוף (מיל') צ'יקו תמיר, מפקד אוגדת עזה לשעבר. תמיר, אולי הקצין המבריק ביותר שהוביל כוחות של צה"ל בלחימה בעשור האחרון, קורא לתקוות להרתעת החמאס "ציפיות לא ריאליות למתווה הפעולה הנוכחי".

לדעתו, מוטב להנמיך ציפיות. "כניסה קרקעית דורשת מחיר אחר לגמרי, בחיי חיילים ובפגיעה לא מכוונת באזרחים פלסטינים, כי אי אפשר לפעול יותר כירורגית. מה שנעשה עד עכשיו בעזה מזכיר לי יותר את מלחמת לבנון השנייה בשלביה הראשונים - פעולה אווירית כירורגית, שבעקבותיה נגררים לפעולה קרקעית בלי רצון ובלי מטרות מוגדרות. הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לנו הוא שבגלל התלהמות בחירות נידחף לפעולה שתכליתה לא ברורה. פעולה קרקעית מוגבלת לא תשיג לצערי הרתעה. זו מטרה שאינה בת-השגה, כדאי שנהיה ריאליים", אומר תמיר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו