בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בדרך לכלא פותחים דף חלק

מדענים מירושלים פיתחו טכניקה פורצת דרך לזיהוי טביעות אצבע על נייר, שעשויה להוביל לפענוח קשת רחבה של פשעים - מהונאות ועד מקרי רצח

26תגובות

אם היה לו קבר, שרלוק הולמס היה ודאי מתהפך בו כעת. יותר ממאה שנה אחרי שהחל לפעול על גדות התמזה, צוות מדענים מהאוניברסיטה העברית בירושלים פיתח טכניקה מתוחכמת שעשויה לשנות דרמטית את האופן שבו כל בלש, אמיתי או מדומיין, יחשוב על זירת פשע.

זוהי שיטה לגילוי טביעות אצבעות, שהיא היפוך של השיטה המקובלת כיום, ועשויה להביא לזיהוי טביעות אצבעות גם על גבי נייר. בשבוע שעבר זכתה הטכניקה הישראלית הזו לתהודה עולמית, כאשר התפרסמה בהרחבה בכתב העת המדעי היוקרתי "Angewantte Chemie-International Edition".

זיהוי טביעות אצבע על נייר עשוי להוביל לפענוח קשת רחבה של פשעים, מהונאות ועד למעשי רצח. חקר טביעות האצבע קיים זה כ-110 שנה. בשנת 1954 אירעה פריצת דרך בתחום, כאשר קבוצת מחקר משוודיה פיתחה חומר שסימן טביעות אצבע בסגול, "נינהידרין". כעבור 23 שנים קבוצת מדענים מקנדה פיתחה את השימוש בלייזר לגילוי טביעות אצבע: קרן ירוקה-סגולה שהוקרנה על משטח, ובהסתכלות דרך פריזמה כתומה, האירה את טביעות האצבעות עליו.

אמיל סלמן

גם זה היה רחוק ממושלם, במיוחד לגילוי טביעות על גבי נייר. פרופסור יוסי אלמוג, שנמנה עם צוות הכימאים מהאוניברסיטה העברית שפיתח את השיטה החדשה, אומר כי "בתחילת העשור הקודם ערכנו ניסוי לגילוי טביעות אצבע על אלף צ'קים שקיבלנו מבנקים. אחוז הגלוי של טביעות שאיפשרו השוואה היה הרבה פחות מ-50%, וזה בשיטות הכימיות הכי מתקדמות".

כשזה מגיע לטביעות אצבע, אלמוג יודע על מה הוא מדבר. במשך 16 שנה, עד שנת 2000, הוא שימש ראש המחלקה לזיהוי פלילי במשטרת ישראל. "טביעות אצבע מזהים לפי זיעה שמופרשת, עם המגע וריאקציה של חומצות האמינו שלה עם חומר", הוא מסביר. "אבל כאשר מדובר בנייר היינו נתקלים שוב ושוב בקשיים".

לדבריו, הבעיה טמונה בנקבוביות; לא של העור, אלא של הנייר. "אנשים רואים בתוכניות טלוויזיה את אנשי המז"פ מגיעים ומפזרים אבקה, ובתוך דקה יש לך טביעת אצבע ועל המסך כבר מתנוסס הפרצוף של הפושע. בפועל המצב מורכב הרבה יותר, כי נייר הוא לא אטום, כמו זכוכית למשל, כך שהזיעה מחלחלת לכל עומקו. היא נספגת, והרבה פעמים הכמות שנותרת על פני השטח קטנה מכדי לאפשר פיתוח. תוסיף לזה את העובדה שלעתים קרובות המגע של חשוד עם הנייר היה רופף, כך שרק מעט זיעה הופרשה, ושאנשים שונים מפרישים כמות שונה של זיעה – ואתה עשוי למצוא את עצמך פעמים רבות בבעיה ממשית".

לפני כארבע שנים הוא וצוות המדענים בראשותו – הד"ר נימר ג'אבר, הד"ר אדם לשינייבסקי, הד"ר סנאא חלאל והפרופסור דני מנדלר – החליטו לחשוב על העניין מחדש. "הגינו רעיון די לא שגרתי", אומר הד"ר ג'אבר בסיפוק. "במקום לנסות שהטביעה תגיב, למה לא לגרום לזה שהנייר עצמו יגיב? שתהיה תגובה כימית רק במקומות שאין טביעת אצבע". לדבריו, "כל החוקרים חשבו שהנייר הוא חומר שלא יוצר תגובה עם שום דבר, אבל היה צריך לחשוב מחוץ לקופסה".

בתום חודשים של ניסויים, הוא פיתח "מולקולה בי-פונקציונלית", בעלת שתי זרועות: אחת שתיקשר לננו-חלקיקי זהב ושנייה, למולקולות הצלולוזה (חומר שקיים בכל סוג של נייר). הנייר החשוד יוטבל בתמיסת זהב שמכילה את המולקולה הבי-פונקציונלית. כך, מולקולות הנייר ייקשרו אל חלקיקי הזהב בכל מקום שבו יש נייר חלק, ורק בו. כיון ששני החומרים שקופים, כל שנותר לעשות היה למצוא דרך לצבוע את מולקולות הזהב.

התברר שהחומר המתאים לכך הוא כסף מתכתי. הנייר שהוטבל בתמיסת הזהב יוטבל בתמיסת כסף מתכתי וייצבע כולו בצבע כהה. ועל הרקע הזה תיראה טביעת האצבע, ששמרה על צבעו הלבן של הנייר. נגטיב, בדומה לצלולואיד.

הד"ר נימר אומר ש"זאת פריצת דרך מדעית", אך מזהיר כי "השיטה חייבת להיות מדויקת. אנשים נכנסים לכלא או נשלחים לעונש מוות בגלל טביעות אצבע. זאת אחריות כבדה – לא היינו רוצים להכניס לכלא אדם חף מפשע. זה תמיד לנגד עינינו".

אלמוג שומר על אופטימיות זהירה: "הגענו לשלב מאוד מבטיח. אם נצליח לעשות אופטימיזציה של הטכניקה החדשה, להמצאה הנוכחית יש בהחלט סיכוי להחליף לגמרי את השיטות הקיימות".

מלבד שיתוף פעולה עם משטרת ישראל וצוותי מחקר מאוניברסיטת פנסילבניה, בפיתוח הטכניקה החדשה שותף גם השירות החשאי של ארצות הברית, שתפקידו לשמור על הנשיא. "הוא מקבל הרבה מכתבי איום", אלמוג מסביר. "אדם שמנסח מכתב כזה, לרוב גם החזיק אותו ביד קודם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו