בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לקראת החלטה

השאלות המטרידות סביב פעולה קרקעית בעזה

בזמן שצה"ל נערך לפלישה לרצועה יש לקחת בחשבון את אובדן היתרון היחסי, הבעיות הלוגיסטיות ואיתנות העורף. האם חייבים להיכנס לעזה כדי לתת לצה"ל לנצח?

127תגובות

בזמן שבקהיר מופעלים עדיין לחצים על חמאס להסכים להפסקת אש מהירה, ובעוד שבישראל נוחתת רכבת אווירית של דיפלומטים המבקשים לעצור פעולה קרקעית בעזה, נמשכות ההכנות האינטנסיביות של צה"ל לשלב היבשתי של מבצע עמוד ענן. צבירת הכוחות סביב הרצועה נעשית באש טורדנית של פצצות מרגמה וקסאמים, אולם ההכנות בעיצומן. נראה שנותר עוד זמן קצר יחסית בטרם תתממש הפעולה.

צריך לקחת בחשבון אפשרות שבניית היכולת, החיונית למקרה שאכן יוחלט על מהלך קרקעי, נועדה לדרבן את חמאס לקבל עליו את הפסקת האש, בלי שיהיה צורך להפעיל לבסוף את הכוחות. כדאי לזכור גם שאין מדובר כאן במצב של "הכל או לא כלום": קיים מרחב גדול של אפשרויות בהפעלת יחידות על הקרקע וישנן מדרגות רבות של עוצמה, מתחת לכיבוש מלא של הרצועה - אפשרות שנדמה שאיש בצד הישראלי אינו מעוניין בה.

ובכל זאת, סיור לאורך גבול הרצועה אתמול וסדרת שיחות עם מפקדים בשטח ועם קצינים בכירים בדימוס, הבקיאים במצב שם, מעלה שאלות מטרידות בדבר ההיגיון שבפעולה קרקעית גדולה בעיתוי הנוכחי. האיום בפעולה, במטרה לכפות על חמאס הסדר בתנאים טובים לישראל, סביר ונחוץ. הסכנה טמונה בהיסחפות אחר הרטוריקה שמשמיעים אחדים מהפוליטיקאים ו"הראשים המדברים" באולפני הטלוויזיה, באופן שעלול להסתיים בתקלה אסטרטגית חמורה.

מתמונת המצב בגבול עולות האבחנות הבאות:

אובדן היתרון היחסי. השלב הראשון של המבצע זכה להצלחה, משום שישראל ניצלה בו את יתרונותיה במאבק נגד הטרור: טכנולוגיה משופרת, עדיפות אווירית מוחלטת ושליטה מודיעינית. כעת, השלב האווירי קרוב למיצוי. חלק גדול מהמטרות המשמעותיות כבר הותקפו ועכשיו מושקע מאמץ ב"ציד" של חוליות שיגור מהאוויר.

לצד הצלחות נקודתיות, זו פעילות הנעשית בשטח צפוף ביותר ובלחץ זמן גדול. ככל שהשלב הזה מתארך, תקלות מצערות כמו הרג האזרחים בתקיפה בעזה אתמול הופכות כמעט בלתי נמנעות - ומצמצמות בתורן את הלגיטימציה הבינלאומית להמשך הפעולה. החיכוך בשטח יחמיר עם כניסת הכוחות הקרקעיים. הצורך להגן עליהם מפני הסיכונים הרבים ברצועה יחייב מדיניות אש אגרסיבית בהרבה, שתעלה באופן תלול את מספר ההרוגים האזרחים בצד הפלסטיני ותגביר את הלחץ על ישראל לסיים את המבצע.

מדיניות האש. בהנחיית הרמטכ"ל, בני גנץ, ננקטת במבצע הנוכחי מדיניות אש שמרנית, במטרה להפחית ככל האפשר את הפגיעה בחפים מפשע. לראשונה, 100% מהתחמושת שבה משתמש חיל האוויר במבצע היא תחמושת מדויקת. כתבים זרים שיצאו אתמול מעזה אמרו כי האש האווירית שמפעילה ישראל מדויקת בהרבה והרסנית פחות מזו שהופעלה בעופרת יצוקה (וסייעה לסבך את ישראל בדו"ח גולדסטון המנופח והמופרז כשלעצמו).

אך מההישג הזה נגזרת תוצאה אחרת, שעלולה להיות בעייתית: עוצמת הפגיעה בחמאס ובפעיליו החמושים קטנה בהרבה. לפחות עד לגל התקיפות החריף אמש, נדמה שעדיין לא נעשה די כדי לפגוע במערך ההגנתי של חמאס ברצועה. אם רבים מפעיליו עוד בעמדותיהם, ההתנגדות שבה ייתקלו כוחות צה"ל בכניסתם תהיה קשה יותר - ומספר הנפגעים בין החיילים עלול לעלות בהתאם. כרגע לפחות, החמאס משדר ביטחון יחסי, על אף שהישגיו בפועל (המצטמצמים לכדי הפחדת תושבים בגוש דן) קלושים למדי.

תכלית המבצע. לעת עתה, נראה שסוגיה זו עומדת בסימן שאלה גדול, גם בעיני הכוחות בשטח. המהלך הראשון של צה"ל - ההתנקשות בג'עברי והשמדת רוב רקטות הפאג'ר - הפתיע את חמאס ופגע ביכולתו. אולם, קשה להבין מה ישרת כעת מבצע קרקעי מוגבל ואיך תשוקם עוד יותר ההרתעה הישראלית, אפילו אם מספר הרוגי חמאס יעלה בעוד כמה עשרות או מאות (כשבמקביל, יהיו אבדות גם בצדנו).

פער בתוכניות המבצעיות. עד לאחרונה, נערך פיקוד הדרום למבצע בהיקף מסוים. בא הגיוס ההמוני של אנשי המילואים, שאישרה הממשלה בערב שבת, והכתיב לכאורה סדר כוחות שונה לחלוטין. צריך להניח שהחלטה כזו מחייבת תוכנית אחרת. עולה ספק אם כל היחידות המיועדות ליטול חלק במבצע, ובייחוד חלק מיחידות המילואים, יישרו קו עם הכוחות המיומנים יותר ומוכנות למצופה מהן. גם כאן, מדובר בנסיבות שונות מאשר בעופרת יצוקה, שרוב שלביו התנהלו בהתאם לתוכנית שנקבעה זמן רב מראש.

 

בעיות לוגיסטיות. מבצע גדול, שאליו מתגלגלים בהתרעה קצרה במיוחד, כרוך מטבעו במרכיב מסוים של בלגאן בימי ההיערכות הראשונים. ובכל זאת, במפגשים רבים עם חיילים וקצינים בשטח עלו טענות קשות ומפתיעות על טיב ההיערכות הלוגיסטית למבצע. באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה הושקע מאמץ עצום בשיפורים אחרי הכישלון במלחמת לבנון השנייה. הטענות של הימים האחרונים מעלות זכרונות לא נעימים מהמלחמה ההיא. בשטח כבר אומרים כי "אפילו אם לא ניכנס לרצועה בסוף, יהיה לנו מספיק מה לתחקר במשך שנתיים". בין היתר מספרים למשל חיילים על אי-סדר, מחסור במזון חם ובציוד ולעתים אף היעדר מזון בכלל.

אין ספק שאם יוחלט לבסוף על כניסה קרקעית לרצועה, הפלגים הפלסטיניים ישלמו מחיר כבד יותר מאשר ישראל. החמאס והארגונים הקטנים יותר אינם יריבים שווי ערך לצה"ל. אבל השאלה שצריכה להישאל היא אם בנסיבות הנוכחיות, המשך העימות הכרחי (בתקווה שאפשר לגבש מוצא מדיני מהיר) והאם מהלומות נוספות בחמאס ישפרו את מאזן ההרתעה בגבול הרצועה. ייתכן מאוד שהתשובה היא שדווקא מוטב לסיים כעת ולמנף את הרווחים שכבר צברנו במקום להכפיל את ההימור. אין להתעלם גם משאלת אורך הנשימה של העורף: עד כה, מערכת כיפת ברזל עובדת למופת והציבור מציית בסך הכל להנחיות ההתגוננות של פיקוד העורף. זו משוואה עדינה, שקשה יהיה לשמרה לאורך זמן במטחי הקטיושות על הדרום.

כפי שכבר נכתב כאן, בדרג המדיני ובמטכ"ל אין התלהבות ממשית ממבצע קרקעי. זו נחשבת לאפשרות טובה פחות, שישראל תבחר בה רק בעל כורחה. ההסתכלות בירושלים ובבאר שבע (שבה יושב מטה פיקוד הדרום) מפוכחת. בנסיעה בכבישי הדרום, בין הפצמ"רים, אפשר להבחין בכרזות המועמדים לפריימריס של המפלגות השונות, המתנפנפות ברוח. אחדים מהפרצופים שעל הכרזות נראים כעת מדי יום באולפנים, מדרבנים את ראש הממשלה לתת לצה"ל לנצח. נדמה שדווקא הצבא זהיר ומפוכח יותר ביחס למה שניתן באמת להשיג מן המערכה.

הדברים האלה נכתבים בדאגה ובזהירות, תוך התחשבות בשיקולי ביטחון כוחותינו. זו אינה שאלה של ימין ושמאל, של פטריוטים ופטריוטים פחות. אם, אולי כמו בפרשת האיום האיראני, בסך הכל לפנינו עוד תוכנית מתוחכמת של "פריחת הדובדבן", שמטרתה להניע את היריב לפעול כפי שישראל רוצה ממנו - אולי עוד מחכה סוף טוב לסיפור הזה. אך נדמה שכדאי להקשיב כעת גם לאזהרות של מפקדים מנוסים כמו תת-אלוף (מיל') צ'יקו תמיר, שהתריע בימים האחרונים מפני כניסה למהלך קרקעי שאינו מחושב דיו. תמיר, כמו אחרים, אומר שסוף מעשה במחשבה תחילה - וחושש שלמרות כל השיפורים בשנים האחרונות בצבא, החלטות פזיזות יעמידו את צה"ל בפני מהדורה חוזרת, במתכונת דרומית, של מלחמת לבנון השנייה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו