בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האנשים שבעטו בקן הצרעות

מנהיגים ישראלים לא מסוגלים לעמוד בפיתוי לבעוט בקן, הפעם הם עשו זאת בלית ברירה, אך מה המחיר שיידרשו לשלם עד שיתחננו להשיב את הצרעות למקומן

196תגובות

האנשים שבעטו גם הפעם בקן הצרעות עשו זאת בלית ברירה: באותה לית-ברירה שעמדה ביסוד הבעיטה הקודמת, ובזו שקדמה לה, ובעשרות הבעיטות שקדמו גם לה. פשוט: היו צרעות, היו עקיצות, היה קן. מה עוד צריך? עצם צירופם של שלושה אלה הוא מסוג הפיתויים העזים שהאדם הסביר - כל שכן מנהיג ישראלי - אינו מסוגל לעמוד בהם לאורך זמן.

לזמן מה הוא כן יכול להתאפק: אפילו לדבר על כך ש"איפוק הוא כוח"; או להתפאר (כמו נתניהו רק לפני שבועיים) בכך שהוא גילה איפוק ולא בעט בקן הצרעות במשך שתי קדנציות, וזאת בניגוד למנהיגים אחרים שלא התאפקו וכן בעטו, ובכך יזמו "מלחמות מיותרות". אין זה משנה שהוא עצמו תמך בהן, ואפילו ליבה ועודד אותן - אבל גאוותו על כך שהוא לא בעט בעצמו. לא במו רגליו.

אלא מאי? שיש גבול גם לאיפוק המאופק ביותר: זה חזק ממך. בסופו של כל איפוק ממתינה בעיטת האדירים. פשוט: אין לנו ברירה. נגזר עלינו.

ולא שהיית נמהר; ולא שעלה לך הדם לראש. אמנם ייתכן שרצית לחשוב על כך עוד רגע, להיות אנליטי, להרהר בתוצאות, לחשב את פריחת הדובדבן, להיזכר בתוצאות בעיטות קודמות - אבל, אופס! הבעיטה כבר יצאה לדרך. התפלקה כמעט מעצמה, כמעין רפלקס לא נשלט. ולא סתם - אלא לקול תשואות.

שהרי הציבור בעד. לגמרי בעד. כך, לפחות באותו הרגע הראשוני שבו נשכח העבר, מודחק הצפוי - והכל מתכנס לאותה הנאה אקסטאטית, שעיקר תמציתה אינו בטיב הבעיטה - אלא בעיתויה; לשד מתיקותה הוא בעצם העובדה שהיא הצליחה להפתיע את הצרעות למשך חמש שניות.

כמו באותו ז'אנר סרטונים ביו-טיוב, שבהם אנשים מצלמים את הרגע שבו העירו בבהלה שותף לחדר - זוהי בעצם הרבותא הגדולה: רגע ההפחדה, רגע ההלם. נגלגל ונאריך ככל האפשר בתיאור עוצמת ההפתעה הנהדרת הזו, בפירוט תחבולות העורמה שקדמו לה: איך העמדנו פנים שאיננו מתכוננים לבעוט, ששכחנו מזה - ובכל זאת בעטנו. נספר שוב ושוב, ונראה בהילוך איטי, כמה גדולים היו "ההלם", "הבלבול" ו"התדהמה" הראשוניים שלהם. אין זה משנה ששמחת ניצחון קצרת מועד ומקדמית זו נמשכת שניות ספורות, שלאחריה ההלם, הבלבול והתדהמה נוחתים דווקא עלינו. אבל אנו אומרים: אמנם המחיר יקר; אמנם נשלם על כך ביוקר במשך ימים, אולי שבועות ואפילו שנים; אבל רק בעבור אותן חמש שניות - היה כדאי.

ומכאן כבר הכל מתגלגל כמו בחלום בלהות משומש, שנחלם כבר עשרות פעמים: הקן נבקע, מתהפך, האוויר נמלא כולו בענן של צרעות, גופנו ננקב ככברה במאות עקיצות חדשות. וכבר מחפשים מסתור, ודורשים התערבות, ומתחילים המגעים. המגעים להחזיר את הצרעות לקן, ואת הקן לפחות למצבו הקודם, אבל עם זכות סירוב ראשוני לפעם הבאה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו