שגריר מצרים בישראל: "ישראל לא מחרחרת מלחמה איתנו"

דבריו של עאטף סאלם, שמונה על ידי מורסי, מדגישים את חשיבות ההסכמים גם בעיני מצרים, שתפקידה כעת כמתווכת עם חמאס מכריע גם עבורה

צבי בראל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
צבי בראל

שגריר מצרים בישראל, עאטף סאלם, שהוחזר לקהיר להתייעצויות, קובע כי ישראל איננה מחרחרת מלחמה עם מצרים, וכי היא רואה בה ובשלום עמה נכס אסטרטגי. בראיון ארוך לעיתון המצרי הליברלי "אל-וטן", מספר סאלם כי בפגישותיו הרשמיות והבלתי-רשמיות אומרים לו הישראלים שהם "מחשיבים מאוד את היחסים עם מצרים, וכי אלה יחסים אסטרטגיים שאינם רוצים לאבדם. הם אומרים לי 'פתחו לנו עוד ערוצים כדי שנוכל לפתח את היחסים'".

כששאל המראיין אחמד אל-אטהרי את סאלם, "אבל האליטות במצרים והציבור המצרי סבורים שישראל שואפת לחרחר מלחמה עם מצרים", השיב לו השגריר, "לדברים הללו אין בסיס". לדבריו, "עמדתי נשענת על תולדות היחסים עם ישראל אשר חיה 34 שנים בשלום עם מצרים כתוצאה מהסכמי קמפ דייוויד, כלומר יותר ממחצית חייה של ישראל היא חיה בשלום עם מצרים. אחד מיסודות הביטחון הלאומי של ישראל הוא השלום עם מצרים והם לא יוותרו עליו. אינני סבור שברגע של כעס או ברגע של אי-הבחנה הם יוותרו עליו".

דבריו של השגריר, שמונה על ידי הנשיא מוחמד מורסי, הם תמונת ראי לתפישה הישראלית שחוששת מפני כוונתה של מצרים לבטל או לשנות את הסכמי קמפ דייוויד. המלחמה בעזה ובעיקר השלב המדיני שבו היא שרויה כעת, מעצימים עוד יותר את חשיבותו של הסכם השלום עם מצרים לא רק בעיני ישראל אלא גם בתפישתם של מורסי והחמאס.

מורסי וחאלד משעל (מימין) בשיחות במצרים, השבועצילום: רויטרס

זו הפעם הראשונה אחרי נפילת מובארק שבה מצרים נדרשת לפעול כמתווכת בין ישראל לחמאס ואף נחשבת למתווכת הוגנת, יותר מאשר טורקיה שראש ממשלתה ארדואן שוב כינה אתמול את ישראל "מדינת טרור". חשוב מכך, דיוני הפסקת האש מטילים על מצרים את אותה אחריות שממנה שאף תמיד מובארק לחמוק. היא נדרשת לספק ערבויות לכך שלפחות חמאס והג'יהאד האיסלאמי יעמדו בתנאי הפסקת האש שיושגו, ובכך ניצבת כשוות מעמד לוושינגטון שאמורה לספק ערבויות להתנהגותה של ישראל.

כך נוצרת משוואה שלפיה כל הפרה של ההסכם – אם יושג – ייחשב לא רק כהפרה דו-צדדית בין ישראל לחמאס, אלא פגיעה במעמדם של נותני החסות. כך מתהדק לו, בזכות המבצע בעזה, הקשר בין מצרים של האחים המוסלמים לבין ארה"ב של אובמה, אשר איננה יכולה עוד להצביע על מצרים כמדינה שרק תלויה בחסדיה, אלא רואה בה מעתה שותפה אסטרטגית שעזרתה חיונית כדי להרגיע את האזור.

בהקשר זה לא מיותר להצביע על היעדרותה של סעודיה מן המהלך המתגבש, ועל כך ששום נציג סעודי לא הגיע לדיונים בקהיר או לביקור ההפגנתי של כמה שרי חוץ ערבים בעזה היום. אגב, ביקורם בעזה של שרי החוץ הערבים וטורקיה הוא אמנם מחוות סולידריות נאה של הליגה הערבית שאיננה מצליחה לפתור סכסוכים באזור, והוא יכול רק לעורר את קנאתם של המורדים בסוריה, שאינם מצליחים להשיג מעורבות בינלאומית כזאת בעניינם.

המעורבות הבינלאומית והערבית וההכרח לעבור דרך קהיר בדרך לכל פתרון, עשוי להשפיע גם על תוצאות הדיון בעצרת הכללית של האו"ם בשאלת קבלת פלסטין כמדינה לא חברה. מצרים תומכת בהכרה כזאת ודוחפת לקדמה, כשם שהיא פועלת ליישום הסכם הפיוס בין חמאס לפתח שנחתם בתקופת מובארק. חגורת התמיכה הבינלאומית במצרים עלולה עכשיו להקשות מאוד על ישראל ליישם את איומיה כנגד הרשות הפלסטינית ויושב הראש מחמוד עבאס למקרה שידבק – והוא ידבק כפי שהתחייב – להשיג הכרה באו"ם. שכן אחת התוצאות של החסות המצרית למהלכים המדיניים בעזה היא שגם הרשות הפלסטינית של עבאס, מרצון או שלא מרצון, תהיה מעתה חלק ממעגל ההשפעה המצרי.

האם ישראל שמקבלת את התיווך המצרי לנעשה בגבול הדרומי, ותזדקק לו עוד יותר כאשר ארגוני הטרור בסיני יחדשו את ההתקפות על ישראל, תרצה להסתכן בפגיעה ברשות הפלסטינית ולפתוח בכך חזית מאבק מדינית מול מצרים?

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ