בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

עד לסבב הבא

אחרי שבוע של לחימה, ישראל והחמאס לא מראים סימני חולשה אך העייפות ניכרת. למרות הצד הטראגי של הלחימה, לכל ברור כי היא עוד תתחדש

41תגובות

המגעים נמשכו עד לשעת לילה מאוחרת - ונראה שהפסקת האש עוד לא ממש כאן. תחת לחץ בינלאומי גובר, הסכימו ישראל והחמאס עקרונית להפסיק את הלחימה, אך המשיכו להתווכח על פרטי ההסדר הלא רשמי. בינתיים, החריפו חילופי המהלומות, עדיין בלא תנועת כוחות על הקרקע. במה שנראה כמאמץ של הרגע האחרון המטירו הפלסטינים רקטות על יישובי הדרום והרגו חייל ואזרח. רקטות בודדות נחתו גם בראשון-לציון ובאזור ירושלים, בזמן שחיל האוויר המשיך בתקיפות ברצועה, שבהן נהרגו אתמול לפחות תשעה עשר פלסטינים.

ההנהגה הישראלית, כבר ברור כעת מעל לכל ספק, מעוניינת בהפסקת אש ומעדיפה להימנע ככל האפשר מפעולה קרקעית. הבעיה היא שהחמאס, חרף המכות שספג בשבעת ימי מבצע "עמוד ענן" עד כה, עדיין משדר ביטחון. עם תמיכה נרחבת של מדינות ערב - ולמרות הידיעה הברורה של הנהגת הארגון שכניסת צה"ל לרצועה תעלה לה במחיר כבד - החמאס המשיך לשדר אתמול נכונות עיקשת למדי להילחם. השגת ההסכם תלויה כעת בשילוב בין הלחץ הבינלאומי להגיע להפסקת אש, לבין הלחץ הצבאי שמפעילה ישראל.

בהתייעצויות שקיימה אתמול שלישיית מקבלי ההחלטות בצד הישראלי - ראש הממשלה, שר הביטחון ושר החוץ - היתה פחות או יותר תמימות דעים באשר למוצא הרצוי מהלחימה. ההנהגה הישראלית מבקשת, בשלב ראשון, הסכמה כוללנית שעיקרה "שקט תמורת שקט". היא מייחסת הרבה פחות חשיבות לפרטי ההסדר עצמו.

אילן אסייג

טענתה היא שהסדר מפורט בלאו הכי לא יחזיק מים. עדיף "נון-פייפר", בלתי-חתום, שייצב במידת מה את המציאות בגבול עזה לתקופת ביניים - ויישען בעיקר על ההרתעה, הנוצרת כתוצאה מהעוצמה הצבאית הישראלית (בהנחה שהפגנתה ברצועה בשבוע האחרון מספיקה לכך). בתחילת 2009, אחרי מבצע "עופרת יצוקה", דווקא נוסח הסכם מפורט יותר, באמצעות מתווכים. בהסכם, נזכרו אתמול במערכת הביטחון, היו לא פחות מ-43 סעיפים. אף אחד מהם לא קוים.

אבל אמש נראה היה שגישת ישראל אינה מקובלת על החמאס, שדווקא מציג כמה וכמה דרישות. חשוב לו למנוע פעילות צבאית של ישראל ברצועה הצרה (כ-300 מטרים, ה"פרימטר") שממערב לגדר, להבטיח שצה"ל יימנע מחיסולים ושתוגמש המדיניות במעברים (במיוחד במעבר רפיח, סוגיה שתלויה במצרים). את מאמץ השכנוע המופעל על החמאס מובילה מצרים, אך גם האו"ם וארצות הברית בעסק, כפי שיעידו ביקוריהם אתמול באזור של מזכ"ל האו"ם באן קי-מון ושל שרת החוץ האמריקאית, הילרי קלינטון.

גורמים מצריים בכירים אישרו אמש בשיחה עם "הארץ" שרוב סעיפי ההסדר כבר סוכמו, אך טענו שבשעות הערב התברר שהצד הישראלי עדיין לא השיב בחיוב להצעה המצרית, לאחר שהוכנסו בה תיקונים שביקש חמאס. במשך רוב שעות היום התקיימו בקהיר מגעים בין ראש המודיעין המצרי הגנרל ראפת שחאתה ועוזרו מוחמד איברהים לבין ראשי החמאס והג'יהאד האסלאמי, חאלד משעל ורמדאן שלח, ניסיון לסכם פרטים אחרונים. על פי המצרים, ישראל המתינה להגעת קלינטון לארץ אמש בטרם תעביר את הסכמתה להסדר.

אם ייכשלו לבסוף המגעים להפסקת האש, התוצאה הכמעט בלתי נמנעת תהיה החרפת התקיפות הישראליות ברצועה, בניסיון לכפות אותה על החמאס (אף שבשלישיה מביטים בלגלוג על ההבטחה "להוריד את החמאס על הברכיים", שהשמיעו אחדים מהשרים). זה יתבטא בפעילות אווירית אינטנסיבית אף יותר וכנראה גם בכניסה קרקעית. כהכנה לכך מתאמנים כעת עשרות אלפי חיילים, בסדיר ובמילואים, בשטחי אימונים בדרום. כמה מהם ייכנסו לבסוף לרצועה, אם בכלל, טרם הוחלט. אבל הן בצבא והן בדרג המדיני ספקניים לגבי התוצאות. ייתכן מאוד שכמה ימים לאחר תחילת הפעולה הקרקעית יושג לבסוף הסכם, שאינו שונה בהרבה מהנוסח שנדון עכשיו.

גם אם תצא הודעה על הפסקת אש, נותר עדיין מרחק בלימה של כמה ימים, התלוי ברצונו וביכולתו של החמאס להטיל את מרותו על הפלגים הקטנים יותר וגם באופי התגובה של ישראל. גם אחר כך, יחזור מבחן הרקטה הראשונה שלאחר הפסקת האש (האם מגיבים לה?). לרוב, ישראל מעדיפה להתעלם ממנה - ומגלה בהמשך שנכשלה במבחן.

מתעקשים על תמונת ניצחון

מתקפות הרקטות הרצחניות על דרום הארץ (ובמידה פחותה על המרכז) החריפו אתמול משעות הצהרים ואילך. צה"ל תקף בתגובה מנהרות, בורות שיגור ואתרים של חמאס. נדמה שהתקיפות היותר אפקטיביות של חיל האוויר התמקדו ב"סגירת מעגל", פגיעה בחוליות שיצאו לשגר רקטות. הצד הפלסטיני זקף לזכותו את פגיעת הרקטה בבניין הדירות בראשון-לציון (שוב, התנהגות אזרחית נכונה מנעה פגיעות בנפש) ובעיקר הרעשה בלתי פוסקת של יישובי הדרום. באר-שבע, למשל, ספגה בבוקר מטח של 16 רקטות תוך שניות. "כיפת ברזל" יירטה את מרביתן, אך די במה שמצליח להסתנן דרכה כדי לחולל נזק רב. בהפגזות אחרות בנגב נהרגו חייל ואזרח ונפצעו כעשרים בני אדם.

מי שזוכים לתשומת לב תקשורתית מינימאלית הם מי שסובלים יותר מכולם: תושבי הקיבוצים והמושבים ב"עוטף עזה", המרוחקים עד כשבעה קילומטרים מהרצועה. אם לא די בכך שבמרחק הזה "כיפת ברזל" איננה יעילה, הקטיושות בקוטר 107 מילימטרים שנורות עליהם מצליחות להפתיע את המכ"מים ולרוב נוחתות בלי אזעקה.

היישובים הללו פונו ממרבית תושביהם בזמן הלחימה. ועדיין, את הכותרות גורף גוש דן. גם את הקשב המדיני. שר הביטחון, אהוד ברק, קיבל אתמול פתק המבשר על הפגיעה בראשון-לציון בזמן דיון. עברו כמה דקות של חרדה (וגם דאגה לגורל הפסקת האש) עד שהתברר שהאירוע הסתיים רק בפצועים קל.

לצד מאמץ הירי, מתנהל כעת גם מאמץ שיווקי, כשכל הנהגה מבקשת לשכנע את הציבור שלה שההסכם יסמן את ניצחונה. לשתיהן צפויה משימה קשה. את השורה התחתונה ניתן יהיה לקבוע אולי כשהאבק ישקע. בינתיים, גם לישראל וגם לחמאס יש הרבה פצעים ללקק. בחמאס ירו יותר מ-1,300 רקטות, פגעו מעט (בעיקר תודות ל"כיפת ברזל") ולא חטפו יותר מדי חזק. בצד החיובי מבחינתם, יכולים לציין שם את מפגן התמיכה בביקור שרי החוץ הערביים ברצועה, את שבירת הטאבו המסוימת בירי על תל-אביב וירושלים ואת ההרס ביישובי הדרום. נדמה שלמרות ההתנקשות בחייו של אחמד ג'עברי, שרשרת הפיקוד והשליטה בארגון שורדת בינתיים את המערכה הזו ומצליחה להוציא לפועל לפחות חלק מתוכנית האש נגד ישראל.

ראש ממשלת החמאס, איסמעיל הנייה, זכה במהלך המבצע לראשונה למעמד הדומה לזה של מנהיג מדינה ערבית. התקשורת הפלסטינית אימצה את הנרטיב של החמאס, אינה מטילה ולו לרגע קט סימן שאלה בדיווחי הזרוע הצבאית של הארגון ומציגה את בכיריה כגיבורי על שמכים את ישראל שוק על ירך, בלי קשר למציאות הצבאית בשטח.

הדיווחים הללו, שנשמעים מגוחכים לאוזן הישראלית, מסייעים לחמאס לבנות את תדמיתו כמנצח בקרב הציבור הפלסטיני והערבי. ישראל מצדה, מוצגת בתקשורת הערבית כמי שפוחדת מהחמאס. "החיילים הישראלים חוששים מן המוות", טען אתמול אחד הפרשנים באל-ג'זירה, "ואילו אנשי החמאס מבקשים למות". החמאס שב בכל הזדמנות על המסר ההסברתי: "הישראלים מפחדים". בכירי הארגון טוענים שנתניהו חושש מהסתבכות בפעולה קרקעית ערב בחירות.

בצד הישראלי, הוצבו מראש דרישות לא גבוהות מדי: חיזוק ההרתעה נגד עזה, דיכוי ירי הרקטות ופגיעה בארגוני הטרור ובתהליך ההתעצמות שלהם. הרקטות לטווח בינוני והמטוסים ללא טייס של החמאס אכן הושמדו ברובם. ייתכן גם שירי הרקטות יופסק לזמן מה. באשר להרתעה, עוד נצטרך לראות.

ברישום הנזקים לישראל, צריך להוסיף גם את מה שמתחולל בימים האחרונים בגדה המערבית. אמש נפצעה קשה ישראלית מאבן שהושלכה בגוש עציון. ביומיים הקודמים נהרגו שני פלסטינים בעת עימותים סוערים עם חיילי צה"ל. נראה שהפעם, בניגוד לתקופת "עופרת יצוקה", הרשות הפלסטינית מתקשה לרסן את רגשות הנקמה כלפי ישראל. בטווח הארוך, היחלשות מעמדה של הרשות בהשוואה לחמאס, המסתמנת כעת, רעה לישראל.

אליך פרשננו רני רהב

לכל ברור כי יבוא עוד סבב לחימה בעזה בהמשך, בנקודה כלשהי לאחר הפסקת האש המתוכננת. מקורות מדיניים שתדרכו אתמול עיתונאים אמרו כי הם מקווים להפוגה של שנתיים. לפחות כרגע, זו נשמעת כהערכה אופטימית להחריד בנסיבות הנוכחיות. בצבא יותר ריאליים ומדברים בזהירות על חודשים אחדים. "עופרת יצוקה" - מבצע ארוך, כואב ואגרסיבי בהרבה - הותיר אחריו שקט של שנתיים וחודשיים, שלאחריו באה הסלמה ראשונה ובעקבותיה, בהדרגה, גם ההידרדרות האחרונה שהובילה למבצע הנוכחי.

אחרי שבוע של לחימה, אין סימני כניעה, אבל עייפות בשני הצדדים יש בהחלט. בצד הטראגי של הלחימה יכול להבחין כל מי שמסייר בימים האלה בכבישי עוטף עזה הנטושים למחצה, או מחפש מחסה תחת האזעקות בבאר-שבע ובאשדוד. זו מציאות חייהם של יותר ממיליון אזרחים ישראלים כרגע. רבים אחרים צופים בה רק דרך הטלוויזיה - ומזהים לעתים גם את המאפיינים הקומיים שלה. כשהפוליטיקאים כבר מתבלבלים בדקלום הטקסטים שלהם, כשכתב ערוץ 10 מטפס במעלה המנוף אל הבניין הפגוע בראשון וקסדה צהובה של בוב הבנאי לראשו, כשהיחצ"ן רני רהב מפרשן את המלחמה בכובד ראש באולפנים - כנראה באמת הגיעה העת לסיים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו