בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טור אישי

המבצע ההרואי של הבוקר: להביא חומוס מהמכולת

עשרים דקות מדלת הכניסה לבית עד למכולת ובחזרה, דרך עיניו של תושב באר שבע

31תגובות

הכל נגמר, לא יכולנו יותר, המקרר התרוקן הילדה רעבה ונמאס לה מבננות עם טחינה. הנה המבצע ההרואי של הבוקר: להביא חומוס מהמכולת. אני יורד לחניה, דקה ראשונה, המכונית שלנו בודדה בשמש הבוקר, שאר המגרש ריק להכאיב. הולך עם שקיות הזבל אל הפח, מביט פנימה, מעט מאוד שקיות שחורות וכמה בקבוקי זכוכית. כנראה שגם אספני הבקבוקים נדדו לעיר אחרת.

שלוש דקות, ממשיך בדרכי אל עבר המכולת, נצמד לבניינים, הראש מחשב כל הזמן את המרחק בשניות לכניסה הקרובה. בין שני הבלוקים עומדת משאית גדולה, הרמפה מאחור מורדת. שני בדואים מעמיסים רהיטים, מהמשאית אל תוך הבניין, אהלן, אתם עוברים לגור כאן? הם מחייכים, רק מובילים. אז מי האמיץ שדווקא עכשיו עובר לגור כאן? איזה סטודנט. איפה הוא? הלך למילואים, נתן לנו את המפתח לדירה.

אני ממשיך אל עבר המכולת, חמש דקות, תיבות הדואר גדושות ומתפקעות מדואר זבל לסטודנטים שגרים בכניסות האלו, אף אחד לא מרוקן אותן. שש וחצי דקות, המכולת, מחירי החומוס לא מושפעים מהנפילות, רק עליות. פליקס מתפלל מאחורי הדלפק, מסיים ושואל נו איפה הייתם, לא ראיתי את אבא שלך כבר שבוע. שבע וחצי דקות, כן, הם עדיין לא חזרו, יותר טוב, הוא אומר, יודע שכולנו כבר היינו וחזרנו. שתים עשרה דקות, נערה צועדת מולי מזיעה ונמרצת, לנייד היא צועקת כן הייתי באמצע הליכה, בתוך הכניסה, היה בום מטורף.

רויטרס

ארבע עשרה דקות וחצי, המוכר מהפיצוציה צועק לי "מה העניינים אתך גבר למה לא רואים אותך?", איפה? אני צועק בחזרה, שם הוא מצביע במלוא היד, רבע שעה, "ראית מה זה?" אני חוצה את הצומת אל מקום נפילת הטיל.

אני מביט אל הבניין המחורר, נזכר שבבלוק הזה גרה הנערה הראשונה שניסיתי להתחיל איתה. שמונה עשרה דקות, אני משתאה מכמות הרסיסים שנקברו בבטון לאורך הקיר, איכשהו לחלון שלה הם לא הגיעו.

מביט אחורה, מודד את המרחק מהחור שנפער אל הבית, פחות ממאתיים מטר, אני מקלל ומתחיל לחזור חזרה. תשע עשרה דקות , "תחזור לקנות אצלנו" צועק לי המוכר, אני עולה במדרגות חושב לכתוב משהו על נפגעי חרדה, כמה קווים רוטטים לדמותו, עשרים דקות, מצד שני , אין לי מושג איך זה מרגיש, הזעקה, אין.

הכותב הוא מוזיקאי תושב באר שבע



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו