בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בשש לפני סיום המלחמה, כך קיווינו

כה רחוקה, עזה, וכה קרובה מכאן. הושט היד וגע בה, שלח מטוס והפצץ אותה. ובאשקלון, אשדוד וראשל"צ הרקטות לא פוסקות. הפסקת אש או לא, הפחד עוד פה

43תגובות

קצת לפני שש בערב אתמול (שלישי) יללה האזעקה בכביש הכניסה הצפונית לאשדוד; היא היתה קרובה ורועשת במיוחד. השעה היתה שעת השיא של הפקקים, החושך כבר ירד על העיר ומאות ישראלים עזבו במהירות את מכוניותיהם ונשכבו על החול שבצד הכביש, מכסים על ראשיהם בידיהם, על פי ההנחיות. הורים גוננו בגופם על ילדיהם, ושקט גדול על פי התהום.

כדור אש מהיר כסילון פילח את שמי השחור, פוגש ברום השמיים כדור אש שני, שניהם נלכדים יחד לכדי כדור אש אחד, עד הישמע הבומים הרועמים, שניים במספר, מעל לראשינו המגוננים כביכול. כששכבתי מתחת לעץ, ידי על ראשי, חול בפניי, חששתי מהרסיסים. כזו היתה אמש הדרך צפונה מבאר שבע: שלוש פעמים זינקנו ממכוניתנו והשתרענו פרקדן, חשופים על האדמה. פעם באשקלון, פעם באשדוד ופעם בראשון לציון. זה היה בשש לפני סוף המלחמה, כך קיווינו. כך, נדמה, קיוו אמש כולם.

מבצע "עמוד ענן"- דיווחים חיים באתר "הארץ"

אלכס ליבק

כמה שעות קודם לכן, בבוקרו של היום, עלינו על הגבעה הכי גבוהה בפאתי שדרות וצפינו במתרחש בעיר התאומה, עזה; פחד בשתי הערים.

שלושה אברכים מישיבת בית וגן בירושלים כבר ישבו כאן מהבוקר על כורסאות עזובות, חולצותיהם לבנות וכיפותיהם שחורות, וצפו במתרחש. אחד מהם היה מצויד במשקפת. תמיד הם פה, האברכים, צמאי אקשן, שכה חסר להם כנראה באוהלה של תורה. בצדם ניצבו כתריסר מצלמות טלוויזיה על צוותיהן, המשדרות בחי ובשלל שפות את תמונות עזה ושדרות לעולם. המפיק הישראלי של בי-בי-סי עיין במפת טיולים של האזור וסימן נפילות.

כה רחוקה, עזה, וכה קרובה מכאן. הושט היד וגע בה, שלח מטוס והפצץ אותה. "אם אתה רוצה לראות הכי טוב לך לגבעת הסוס. משם רואים הכי טוב", אומר תושב, מצביע על גבעה סמוכה. במלחמה הבאה יגיע לכאן גם "גזלן". בינתיים אוטובוס כבר פורק קבוצת מטיילים; גם הם באו לראות את עזה. מוטי דנינו משדרות אומר ש"אם היה לערבים שכל, עם המוח היהודי והכסף שלהם - היתה עזה עיר תיירות פורחת. אתה יודע איזה חופים יפים השארנו להם?" - השארנו להם.

היי דרומה, לבאר שבע. הבוקר ירדו כאן מטחים רבים, והשמים התכולים עדיין זרועים בשובלי עשן לבן. רחוב אמיד ושליו בשכונת קוטג'ים מהודרת ומעוצבת עם טורי בתי טרה-קוטה מסוגננים, ברחובות שנושאים כמקובל שמות של פרחי ארצנו ופרותיה. שתי מכוניות בכל חניון, כאן גרה הבורגנות של באר שבע. "אתה רוצה לראות פסטורליה אמיתית?", שואלת מקומית ומפנה אותי לקצה הרחוב, שם חוצה נחל יבש אותו היא מכנה נהר. "רוביק הבטיח לייבא מים לנהר מטורקיה", היא אומרת. רוביק (דנילוביץ') הוא כמובן ראש העיר, חביב השכונה.

אלכס ליבק

אבל הפסטרוליה נקטעה כאן אתמול באחת. הטיל, כנראה קטיושה, נחת ברעש גדול על ביתה של משפחת חכמון, שבקצה הרחוב, בואכה נחל האכזב. ההרס כאן הוא הגדול ביותר שראיתי בסבב ההפגזות הזה. פיסת דשא סינתטי מובילה אל הבית המעוצב, בריכת נוי זעירה בצדה, עם פרחי מים ומזרקה. שום דבר לא מעיד מכאן על ההרס בתוככי בית הקומותיים המעוצב הזה. "כאן גרה בכיף משפחת חכמון, רונית ואהרון", כמקובל על הדלת. עברת את מפתנה ותמונות ההרס נגלות לעיניך. קירות חזרו להיות בלוקים, הקומה השנייה, חדרי השינה של הילדים, חרבה. אני עולה אליה על שרידי גרם המדרגות, נזהר שלא להרבות בהרס, פסל של פילון שחור נותר בשלמותו, צעיף צמר של איאקס אמסטרדם מתגולל בין ההריסות. אין כאן כמעט אבן על אבן. דובון "איי לאו יו", על מיטת הנוער, ספרי ילדים מתגוללים מאובקים - "חלומו של ההיפופוטם", "מילימטר והעכבישועל הטורף" והארי פוטר.

עלונים מטעם מרכז דחק לטיפול בנפגעי חרדה בכל מקום, אבל כאן שוררים האיפוק וההשלמה. בת המשפחה, ילדה קטנה בשחור, מתראיינת לטלוויזיה על הריסות מיטתה, בזמן שאביה שומע מאנשי פיקוד העורף שהקומה השנייה תיסגר עכשיו ותיהרס בקרוב. האב המום מגל הזרים שפלש לביתו - מבצרו עד אתמול. בהישמע האזעקה מיהרו ששת בני הבית להיכנס לממ"ד, וכך ניצלו חייהם. בחוץ כבר החיש מישהו כיבוד, כמו לבית אבלים, ופרש אותו על שולחן פלסטיק לאורחים הלא קרואים. הכיבוד הוא של "אגמים, גני אירועים - לרגעים היפים בחיים". יפים או לא, בשכונה הזאת אין התלהמות, רק חוסר אונים ושקט עצוב. השכנה רחלי פינטו מציעה לנו קפה ומספרת שהיא עכשיו "על שני קלונקס".

שדרות שוממה; בנתיבות שלט על בית: "כאן לא מגרשים את השכינה, ח"ו. כאן אין מחשב או כל מכשיר שקולט אינטרנט או סרטים". שמש אדומה עומדת מעל עזה, רגע לפני שקיעתה, נצפית מהגבעה שאליה חזרנו. המגיש בן בראון מבי-בי-סי. מדווח מכאן לצופיו שישראל פיזרה כרוזים שקוראים לתושבי צפון הרצועה לפנות את בתיהם מיד. עד שיירד הלילה אולי תהיה כאן עוד הפצצה, ואולי הפסקת אש.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו