על הפיקחון

נתניהו נהג באומץ לב, למרות המחיר הפוליטי

ההחלטה על הפסקת האש התקבלה למרות הלך הרוח וההתלהמות ברחוב. יוקרתו של נתניהו אמנם נפגעה, אך למצביעיו אין לאן ללכת

יוסי ורטר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יוסי ורטר

שלושת המנהיגים שהתייצבו הערב (רביעי) מול המצלמות, בראשם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שידרו מתינות, איפוק, פיקחון, אפילו מידה מסוימת של צניעות. נתניהו לא העז להוציא מפיו את המילה "ניצחון", כי הוא יודע שלא ניצחנו. רחוק מזה. כרגע זה נראה כמו תיקו. בשבועות הבאים נגלה כולנו אם כן היה כאן בכל זאת סוג של ניצחון, על פי הדרך שבה ינהגו ארגוני הטרור בעזה, שספגו מכה קשה אבל לא נכנעו ולא קרסו. הישגם העיקרי: הטאבו של ירי טילים על תל אביב וירושלים נשבר, מבלי שעזה עלתה בלהבות שעה אחר כך.

העניינים האלה דורשים זמן: מלחמת לבנון השנייה נראתה ככישלון נוראי, צבאי ומדיני, אבל מאז אוגוסט 2006 חיזבאללה נוצר את האש ומנהיגו נושם אוויר מזגנים מסונן במחילות האדמה. "עופרת יצוקה" נראתה כהצלחה, אך כל 40 סעיפי ההסכם שסיים את המבצע בתחילת 2009 התמוססו כלא היו, כעבור זמן קצר.

בהחלטתם להסכים להפסקת האש בתנאים הללו נתניהו, אהוד ברק ואביגדור ליברמן הלכו נגד הרוח ונגד ההתלהמות ברחוב הימני ובאולפני טלוויזיה מסוימים. חבל שלא הפגינו אומץ לב זהה ולא הסכימו להשיב לשאלות התקשורת. הלסת נשמטה לשמע דבריו של ליברמן: לפני כעשור הוא הציע להפציץ את סכר אסואן וקילל את הנשיא מובארק. אמש הוא שיבח והילל את נשיא מצרים מוחמד מורסי על חלקו החיובי במגעים להפסקת האש. אם לא היינו מכירים את ליברמן, היינו חושדים בו שבהפוך על הפוך הוא חתר להביך את מורסי ולפגוע בו בקרב אחיו המוסלמים.

ברק, ליברמן ונתניהוצילום: אוליבייה פיטוסי

במאזן הפוליטי, 60 יום לפני הבחירות יש כאן מרוויח פוטנציאלי, מפסיד וודאי, ואחד שכנראה לא ירוויח ולא יפסיד. המרוויח הוא אהוד ברק: סביר להניח שהוא יעבור בראש מפלגתו עצמאות את אחוז החסימה. קשה לראות כיצד נתניהו את ליברמן, שהחמיאו לו אמש על תפקודו, מסלקים אותו ממשרד הביטחון בפברואר 2012, חודשים ספורים לפני העימות הבלתי נמנע עם איראן שבו כל מה שקרה בשמונת הימים האחרונים ייראה כטיול בפארק.

המפסיד הוא ליברמן: אם הוא לא היה היום ברשימה עם הליכוד, ישראל ביתנו הייתה שואבת אליה את מאוכזבי נתניהו. כל התמימים והטיפשים שציפו שראש הממשלה נתניהו ינהג כראש האופוזיציה נתניהו ("ממשלה בראשותי תמוטט ותמגר את שלטון חמאס", ינואר 2009) היו מוצאים בית פוליטי בחיקו החם של ליברמן.

השלישי הוא נתניהו: רבים ממצביעיו כועסים עליו היום. הם רצו לראות טנקים דוהרים בסמטאות עזה, דורסים, יורים ומשמידים כל אשר על דרכם. כשגופות החיילים היו מתחילות לחזור ארצה, ללא הישג ממשי, דעתם הייתה מתהפכת. נתניהו, בעידודו ובעצתו של ברק שמאז ומעולם הסתייג ממלחמות ארוכות ומדממות, השכיל לראות את התמונה הכוללת ומנע הסתבכות מיותרת גם במחיר של אובדן יוקרה ומעמד אצל ציבור מצביעיו. הוא יוכל לספוג זאת. בהעדר יריב רציני, בעל משקל, שיקרא תיגר עליו קשה לדמיין תסריט שבו נתניהו אינו נבחר שוב בראש גוש הימין, לראש הממשלה ב-22 בינואר 2013.

היום שאחרי, סיקור נרחב || למרות הסבל בעזה, מעמד חמאס מתחזק (עמירה הס) || ישראל מייעדת לחמאס את תפקיד צבא שמירת הגבול (אלוף בן) || ישראל הבינה: עזה היא ארץ האפשרויות המוגבלות (עמוס הראל ואבי יששכרוף) || נתניהו נהג באומץ, חרף המחיר הפוליטי (יוסי ורטר) || חייבים לדבר על רוני דניאל (מורן שריר) || מחיר ההישג המדיני של מצרים (צבי בראל) || תמונת הפסקת האש: אוטובוס שרוף (אמיר אורן) || אובמה הוציא מתוק מעזה (חמי שלו) || באר שבע חצויה בין תסכול לייאוש (יאיר אטינגר)

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ