בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טור אישי מעזה

ברצועה חגגו את הפסקת האש: לא עוד דם ולא עוד לילות לבנים

אחרי שיום קודם נדחתה ברגע האחרון הפסקת האש, בעזה עקבו בדריכות אחר החדשות. עם ההודעה הרשמית, הגיעו הצהלות: "ניצחנו בקרב"

58תגובות

"הפסקת האש תתחיל הלילה בתשע", דווח במבזק החדשות. בכל הבתים בעיר עזה עקבו בדריכות אחר ההתפתחויות, צמודים למקלטי הטלוויזיה. אחרי שיום קודם לכן, נדחתה ההכרזה על הפסקת אש שנקבעה גם כן לשעה תשע, ממש ברגע האחרון, הכל סירבו להאמין. כשלעת ערב הודיעו סוף סוף על נצירת אש מוסכמת על שני הצדדים בתיווך מצרי, שאגות השמחה בקעו מכל החלונות - לא עוד לילות לבנים, לא עוד דם שנשפך.

ברחוב החלו החגיגות. חזאם, צעיר תושב העיר, נותר להאזין לפרשנויות בערוץ המקומי. "ניצחנו בקרב, ניצחנו!", צהל, אך סייג כי הוא חושש שהשקט לא ישרוד הרבה זמן בשל חילופי השלטון הצפויים בישראל. "אני מודה לאל על זה, אני מאמין שההתנגדות הפלסטינית שלנו השיגה את המטרה שלה; הם יסירו את המצור מעל עזה. הם לא הצליחו לעצור את הטילים הפלסטיניים ונתניהו נכשל בניסיונו לקדם את עצמו לקראת הבחירות", אמר.

עם ההודעה על ההתקדמות במגעים להפסקת אש כבר ביום שלישי, כל עמיתיי במשרד שחררו אנחת רווחה. מודאגת וכואבת אמנם על המתים והפצועים שהותירה המתקפה מאחוריה, החלטתי לצאת לפני שובי הביתה להתאוורר מעט ולסעוד במסעדה שעל החוף; בכל זאת נדמה היה כי בשורות טובות בדרך.

רויטרס

שבע, שמונה, שמונה וחצי, ספרתי בייאוש. הגיעה השעה תשע ונחשו מה קרה? ישראל החלה בסבב חדש של גיחות הפצצה שפגעו בכל רצועת עזה, מצפון עד דרום. "הפסקת האש נדחתה למחר", הופיעה הכתובת על המרקע שבמסעדה. התיאבון הלך, שוב הייתי לכודה בתוך האש.

כמו ביום הראשון של המתקפה, גם בערב הזה לא יכולתי לחזור הביתה בשל ההפצצות הנרחבות על כל חלקי העיר. הלכתי לביתה של אחותי שבסמוך ונשארתי שם כל הלילה. הודעתי למשפחתי, שדאגה מאוד, שלא אשוב עד יום המחרת. "אני מרגישה שיש סיבה למה שקורה, או את או אני ניהרג הלילה", אמרה בבעתה אחותי.

ההפצצה לא נפסקה לרגע, ואני לא יכולתי לישון, אבל לא בגלל הרעש, אלא בגלל הפחד. סטי"לים, מטוסי אף-16 בליווי טנקים ותותחים, פגעו במבנים בכל רחבי הרצועה. היינו קרובים כל כך לים, שציפיתי בכל רגע לטיל שיגיע מאחת הספינות הישראליות. בניגוד לציפיותיי, דווקא מטוס אף-16 פגע בבניין שכמעט צמוד לחדר השינה. הדברים שעמדו על המדפים התנפצו על הרצפה וזה היה עוד יותר מפחיד. בינתיים, לאחיותיי שנשארו בבית היה לילה גרוע משלי, משום שבניין הממשלה הניצב קרוב לביתן נפגע משמונה פצצות בבת אחת.

עם שחר התלבשתי והלכתי למשרדי, ושם גיליתי שהוא קיבל צורה חדשה לגמרי. זגוגיות החלונות היו מנופצות וכיסו את כל הרצפה. מהגג ראיתי עזה אפורה של עיי חורבות. באותה עת, פינו את בתיהם בצפון הרצועה יותר מ-10,000 עזתים, ועברו לבתי הספר של אונר"א במרכזה ודרומה. פצצות ממטוסי אף-16, פגזי ארטילריה ולבסוף עלונים הוטלו על בתיהם. לאחר שישה ימים של מתקפה, נאמר להם לעזוב את הבתים ולעבור למרכז הרצועה.



סבאח אבו סמרה, בת 44, פינתה את ביתה מהיום הראשון למבצע, יחד עם בניה. היא פוגשת אותי ומספרת איך בתחילה ברחה לבית בתה הנשואה, אך אז גילתה שציפיותיה לביטחון היו מוטעות. "אחרי שברחתי לבית של בתי, נאלצתי לברוח שוב לבית של חברים, וזה נעשה מסוכן יותר מיום ליום", היא הסבירה. בתחילה, לא רצתה לעזוב את ביתה שזה עתה נבנה, אך קרבתו לאזור המסוכן אילצה אותה לעשות כן. "יש לי ילד בן 12 ואפילו לשירותים הוא לא היה מוכן ללכת לבד בלי שאני אלווה אותו", היא נימקה את החלטתה.

היא לא היתה האורחת היחידה בבית חבריה. אבו נעים מארח עוד שתי משפחות מאז תחילת המבצע; עם האורחים נמנים בתו וגיסו. כולם מגיעים מאזורים שונים, אך כל האזורים מסוכנים באותה המידה. אום איאד, בתו, המתגוררת בתווך שבין שטחים פתוחים נרחבים, נאלצה לעזוב את ביתה כיוון שהשטחים הללו עשויים לשמש את לוחמי ההתנגדות לצורך שיגור טילים. "אבל אני כל כך דואגת לבית שלי, ועוד יותר אני דואגת למשפחה שלי", היא אמרה והוסיפה: "אני רוצה רק דבר אחד, שהמלחמה תסתיים ושאוכל לחזור הביתה".
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו