בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפסקת האש: נתניהו הבין שעזה היא ארץ האפשרויות המוגבלות

חיפוש תמונת ניצחון לא מוליד דבר; הרתעה בוחנים רק לאורך זמן. השאלה המרכזית: האם חמאס איבד שליטה, או שיוכל לאכוף את הרגיעה

85תגובות

ההסכם. בתשע בערב, מיד לאחר שנכנסה הפסקת האש לתוקף, החלה מלאכת הספין הנמרצת. שרים, גנרלים ודובריהם הסבירו בביטחון מדוע ההסדר, ובמיוחד המבצע שלפניו, היו הישג גדול לישראל. אפשר להניח שבכירי החמאס עשו בדיוק אותו הדבר בצד השני. במסיבת העיתונאים של הבכירים הישראלים נשמעו אמש נאומי תודה שלא היו מביישים את טקס האוסקר. מה נעשה בפעם הבאה, כשאולי באמת נוריד את החמאס על הברכיים כפי שייחלו כמה חברי כנסת נלהבים בימים האחרונים?

התמונה האמיתית תתבהר במלואה רק בהמשך - והיא תלויה בעיקר בתקופת השקט שתושג כעת בדרום. אם ייפסק ירי הרקטות מעזה לזמן ממושך, ולא יהיו התקפות על כוחות צה"ל לאורך הגדר, תוכל ממשלת נתניהו לטעון להצלחה. אם יתרסקו ההבנות במהירות, יידרש מהלך צבאי נוסף נגד החמאס, הפעם בעוצמה רבה יותר. קשה להשיג ניצחונות מכריעים, מיידיים, במאבק הא-סימטרי מטבעו עם ארגוני טרור וגרילה. כרגע, התוצאה נראית יותר כתיקו, עד שיוכח אחרת. מנגד, נדמה שאין מה להתרגש מקולות הנהי שנשמעו באולפנים אמש, על נוסח ההסכם עם החמאס.

יש מידה של היגיון בטענת שר הביטחון, אהוד ברק, שהנייר הבלתי חתום אינו חשוב במיוחד. אם הפלסטינים יתקפו מהשטח הביטחוני שממערב לגדר (ה"פרימטר"), ישראל בלאו הכי תפר מצדה את ההסכם ותשוב להיכנס לשטח. להכרזה על פתיחת המעברים ישנה אולי חשיבות סמלית, אך במישור המעשי מדובר בעיקר בצעדים שבין החמאס למצרים סביב מעבר רפיח. מה זה משנה, אומר ברק, אם יעברו כעת יותר רהיטים מעזה לגדה או פחות תותים? נראה שישראל אינה מייחסת חשיבות רבה לסעיפים משום שהיא לא רואה בהסכמות הסדר רשמי מחייב, שיחזיק לאורך זמן. "נון פייפר", אמר פעם אחד מבעלי האולפנים בהוליווד, הוא "מסמך שלא שווה את הנייר שאינו כתוב עליו".

המציאות האזורית, אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו במסיבת העיתונאים, מורכבת כעת במיוחד. "בעת הזו, נכון לנסות להשיג הפסקת אש ממושכת". נתניהו נראה אמש כלוא בין הציפיות הלא-ריאליות של חלק מהציבור לניצחון מלא, לבין התנאים הבעייתיים בשטח. גם הוא, כמו שרון ואולמרט לפניו, מגלה את מגבלות הפעלת הכוח נגד החמאס. עזה היא ארץ האפשרויות המוגבלות.

חמאס. את מסיבת העיתונאים המשותפת של שרי החוץ מארה"ב ומצרים בקהיר, ליווה מטח סיום כבד של רקטות מהרצועה לישראל, כמעט עד לשעה 21:00. בעזה כבר החלו אמש בביום עצרות ניצחון. החגיגות לא יצליחו להסתיר את המהלומות הקשות שספג החמאס במישור הצבאי, מחיסול אחמד ג'עברי והשמדת רקטות הפאג'ר ועד הפגיעה במפקדים ובמחנות נוספים.

במישור המדיני - אם, בניגוד לעמדת ברק, מחליטים להתייחס בכובד ראש לנוסח ההסכם שהופץ לעיתונאים בקהיר - יש בו סעיפים לא מעודדים מבחינת ישראל. "כמה סעיפים חשודים. הם נראים טובים מדי עבור החמאס מכדי להיות אמיתיים", אמר אמש פרשן פלסטיני ל"הארץ". הוא התייחס בעיקר לסעיף 3 של חלק א', המתייחס להקלות במעברי הגבול. החמאס יטען כמובן שזו הסרת המצור (שעליה כבר הכריז לפני חודש, בעת ביקור אמיר קטאר ברצועה), אך ההסכם אינו אומר באילו מעברים יינתנו הקלות - וישראל תוכל לטעון שאינו מתייחס למעברים לשטחה. בחמאס יתגאו גם בהתחייבות הישראלית להימנע מפגיעה בתושבים פלסטינים באזור הגבול ולעצור את כל הפעולות ההתקפיות בשטח הרצועה. נדמה שחשוב במיוחד המעמד שההסכם מעניק למצרים של האחים המוסלמים, ההופכת לערבה ליישומו ובפועל גם לבוררת בין הצדדים.

השאלה המרכזית שעולה נוגעת ליכולתו של החמאס לאכוף את הפסקת האש על הפלגים השונים. הדעות על כך חלוקות. ישנם בכירים פלסטינים הטוענים שהחמאס איבד שליטה על המצב ברצועה ואינו מסוגל לפקח על מאות החמושים, חברי התנועות הסלפיות הקיצוניות. בעיה נוספת נוגעת לנאמני ג'עברי בזרוע הצבאית של החמאס, שיתקשו לקבל את מרות יורשו, מרוואן עיסא. לעומת זאת, יש פרשנים פלסטינים הטוענים כי החמאס יקבל גיבוי מלא מהציבור ברצועה לשבור את הידיים והרגליים של מי שיפר את הפסקת האש ויסכן את עזה במלחמה חדשה. אין להוציא מכלל אפשרות שחמאס ימשיך לפעול בפרופיל נמוך, ויבצע פיגועים (באמצעות שליחים) דרך סיני.

תמונת הניצחון. ביומיים שלפני ההסכם נסחפו המדינאים, בעקבות התקשורת, לדיון מופרז בשאלה של דימוי הניצחון. אבל בדרום השתוללה מלחמה אמיתית, לא מלחמת דימויים. אי אפשר לזלזל בתמונות ובסמלים בעידן שבו התקשורת מביאה את שדה הקרב בשידור ישיר לסלון של כל בית. ובכל זאת, יש כאן מידה של הגזמה. החיפוש ההיסטרי של צה"ל אחר תמונת ניצחון במלחמת לבנון השנייה לא הוליד דבר, מלבד קרבות מיותרים סביב תקיעת דגלים במקומות שאיש לא ידע את שמם קודם לכן. המלחמה ההיא יצרה לבסוף הרתעה, חרף התפקוד הלקוי של ממשלת אולמרט וצה"ל, משום שישראל הפעילה בה הרבה כוח. חיזבאללה ספג אבידות רבות ונזקים כבדים ומאז הוא נזהר מסיבוב לחימה נוסף.

עבור החמאס, השיקול אם להפר את הפסקת האש יהיה קשור במחיר ההפסד. אם אכן חטף מכה, כפי שטוענים באמ"ן, לארגון יהיו סיבות להימנע מהתלקחות מחודשת. זה לא קשור בתמונת האוטובוס שהתפוצץ בתל אביב, או בדירות ההרוסות בראשון לציון. זה יקרה, אם בכלל, בשל כמות התחמושת המדויקת וההרסנית שנחתה על מתחמי הארגון בעזה. הרתעה היא עניין חמקמק שייבחן רק לאורך זמן, גם אם לפוליטיקאים ולפרשנים באולפנים בוער לקבל תשובה החלטית כבר היום בבוקר.

עוטף עזה. כשכלב הרועה הגרמני של מ', תושב אחד הקיבוצים הצמודים לגבול עזה, שומע אזעקת "צבע אדום", הוא פותח בריצה מחצר הבית ונכנס בעצמו לממ"ד. שש קטיושות נחתו בקיבוץ מאז תחילת ההסלמה והותירו אחריהן הרס רב, שסימניו נראים בבתים רבים. אלה קטיושות 107 מ"מ, שנוחתות בלי אזעקה מוקדמת ונזקן רב. פצצות מרגמה איש כבר לא סופר כאן. קרוב לשני שלישים מחברי הקיבוץ עזבו בהסלמה, עד יעבור זעם. השבילים נטושים. בשורת הבתים הסמוכה לגדר, הצופה אל פאתי עזה, מ' והכלב שלו הם בין הבודדים שנשארו. בשמיים ריחף אתמול כל העת מל"ט ישראלי וברקע נשמעו הדי הפיצוצים מתקיפות חיל האוויר מעבר לגבול.

חברי הקיבוץ ממשיכים לעבד את החלקות הצמודות לגדר, תוך סיכון אישי לא מבוטל. לפני כמה ימים ארגנו שם מבצע להצלת חלקת הגזר. הזרעים, שנשתלו לא מזמן, רגישים מאוד. נדרש תיקון לילי של מערכת ההשקיה, תחת אבטחה צבאית, כדי למנוע עוד נזק. במקרה של יבולי העגבניות בקיבוצים שכנים, הנזקים גדולים לאין שיעור. ממשלת נתניהו יצאה למבצע בעזה בנימוק של הגנה על יישובי העוטף, שבחודשיים שקדמו לפעולה ספגו מטחי רקטות על בסיס שבועי. הפינוי הזמני, כמו המיגון המסיבי של הבתים ביישובים, מנעו כאן את רוב הפגיעות בנפש. אבל השחיקה המנטלית של התושבים עצומה: ספק אם מישהו ביישובים סביב עזה מאמין שהפסקת האש תחזיק מעמד לאורך זמן.



כמו היישובים, ספגו השבוע אש גם החיילים. המילואימניקים, בפרט, חוו תחושה של מטווח ברווזים ביומיים האחרונים. ההתנהלות בבסיסים משולה להחלטה להוציא את רוב תושבי שכונה ד' בבאר-שבע לישון באוהלים בזמן הלחימה, בנימוק של חיזוק ההרתעה. בצבא עונים כמובן שזה סיכון בלתי נמנע ללוחמים, בעת שגם האזרחים תחת אש, אך זו תשובה מופרכת. ההוכחה לכך תהיה פשוטה, משום שבעימות הבא הצבא יוציא את רוב היחידות מטווח הקטיושות אל בסיסים מרוחקים יותר, עד שיוחלט להשתמש בהן בלחימה. בהשוואה לתפקוד המרשים של חיל האוויר והמודיעין, נדמה שבקרב כוחות היבשה ויחידות הלוגיסטיקה (שלא הופעלו לבסוף בתנאי קרב) יידרש תחקיר מפורט על אירועי השבוע.

תל אביב. הפיגוע באוטובוס בתל-אביב אתמול בצהריים מוסגר מיד בתקשורת כעוד ניסיון חמאסי להשיג תמונת ניצחון. ספק רב אם העיתוי היה קשור באמת למשא ומתן. סביר יותר שהפיגוע הותנע כבר לאחר ההתנקשות בג'עברי, לפני שבוע. כמו העיתוי, גם מיקום הפיגוע, ליד הקריה, נבחר במטרה להשיג אפקט מקסימלי. הביצוע הסופי כבר היה פחות מהדהד. ההסבר לכך פשוט: המאמץ של ישראל (בשנים האחרונות בסיוע הרשות הפלסטינית) לסיכול תשתיות הטרור בגדה, ניקה את השטח כמעט כליל מ"מהנדסים" שידעו להכין מטענים רצחניים, כמו אלה שהלמו בתל אביב בשנות השיא של האינתיפאדה השנייה.

בגדה, ישראל עשתה מ-2002 ואילך את מה שעדיין לא עשתה ברצועה. ובכל זאת, הפיגוע אתמול כמו העימותים הסוערים בין מפגינים פלסטינים לצה"ל, מבטאים את היחלשות האחיזה מצד מנגנוני הביטחון של הרשות. זו תופעה שעלולה להחריף, ככל שתתגבש אצל הפלסטינים בשטחים התחושה שהחמאס יצא מהעימות האחרון עם ישראל כמנצח.

יו"ר הרשות מחמוד עבאס (אבו מאזן), ועמו אנשי הפתח, מצטיירים כעת כמפסידים הגדולים במערכה האחרונה, ונראים כמעט בלתי רלוונטיים. אפשר לשער שאבו מאזן ינסה לשפר במקצת את מצבו בשבוע הבא, באמצעות הפנייה לעצרת הכללית של האו"ם להכיר ברשות כמדינה במעמד של משקיפה.

כיפת ברזל. במצרים, דווח אתמול, נתפס משלוח נשק מלוב לרצועת עזה ובו 110 קטיושות גראד. זו רק סנונית ראשונה. נתניהו התגאה אמש במחויבות האמריקאית לסייע בסיכול ההברחות. זו הבטחה שנשמעה גם בעבר, אחרי ההתנתקות מעזה. ואילו הבטחות מצריות דומות מעולם לא מולאו ברצינות.

במערכת הביטחון כבר גובשה תוכנית לייצור עוד חמש סוללות של כיפת ברזל (בנוסף לחמש הקיימות), במימון משותף עם הממשל האמריקאי. שר הביטחון הקפיד אתמול להודות לעמיתו ליאון פנאטה על הסיוע הכספי לפרויקט. בכל זאת צריך לשאול: כמה כסף ישראל השקיעה בכך עד היום? התשובה היא שכמעט כלום, בעודה מוציאה מיליארדים על מטוס אימונים חדש ונגמ"שי נמ"ר. התקפה, לפחות עד השבוע, תמיד מקבלת בצה"ל עדיפות על פני הגנה.

לאחר שהכיפה הוכיחה סופית את יכולתה בתנאי קרב, נדמה שיהיו פחות ניסיונות לשים מקלות בגלגלי הפרויקט. אבל לוח הזמנים דוחק - וזה אולי הלקח המבצעי החשוב ביותר משמונת ימי מבצע "עמוד ענן". הציבור בדרום הארץ, שכבר ידע מבצעים בלא סוללות יירוט, התרגל להגנה של הכיפה והוא מתייחס אליה כעת כמובנת מאליה. כדי לשמר את חופש הפעולה מול החמאס, כשלכל ברור שבעתיד צפוי סיבוב לחימה נוסף בעזה, חיוני להשלים את תוכנית ההצטיידות במהירות האפשרית. ומה שנכון בדרום, נכון שבעתיים באשר למלחמה אפשרית בלבנון, שם איום הרקטות גדול פי כמה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו