בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפסקת האש בדרום

אובמה הוציא מתוק מעזה

תמיכת אובמה ונוכחות קלינטון מנעו את הכניסה הקרקעית ומינפו את המשבר לטובת מדיניות החוץ האמריקאית. הערב ייסבו לסעודת חג ההודיה בראש שקט

97תגובות

הסכם הפסקת האש שהוכרז אמש בקהיר הוא הישג משולש לנשיא ארצות הברית ברק אובמה: 1. הוא מחזק את הפן המתון של בעלת הברית הבעייתית מצרים ומהדק את הקשר עמה; 2. הוא מחלץ את ישראל ממצוקה טקטית שנקלעה אליה, תוך שיפור היחסים עמה. 3. הוא מהווה חזרה דרמטית של וושינגטון למרכז העשייה המדינית במזרח התיכון, לאחר היעדרות ארוכה ולקראת תחילת כהונתו השנייה של ממשל אובמה.

אבל את הסיבה העיקרית להחלטת אובמה לשגר אישיות כה בכירה כמו שרת החוץ קלינטון לאזור צריך לראות על דרך השלילה: מניעת כניסה קרקעית של צה"ל לעזה, שעשויה הייתה ליצור תגובת שרשרת שסופה ערעור היציבות באזור ופגיעה ממשית באינטרסים אמריקאיים. טהראן הייתה חוגגת וקהיר מקצינה, ותסריטים של המון ערבי זועם הצובא על נציגויות אמריקאיות בטוניס, בקהיר ובבגדד עדיין מדירים שינה מעיני אנשי הממשל.

נוכחות קלינטון נדרשה כדי לסגור את הקצוות, שלא ייפרם ההסכם כולו, כדי לתת למורסי את הכבוד המגיע לו - וכדי לדחוק בנתניהו להגיע לפשרה וגם לערוב לפרטיו. שיחותיו האישיות של נתניהו עם קלינטון, והטלפוניות עם אובמה, נועדו לספק לראש הממשלה מוצא מהסבך שנוצר אחרי שישראל איימה בפלישה קרקעית שלא היה לה כל עניין לבצעה. האמריקאים אפשרו לישראל לנצור מחדש את האקדח שהונח על השולחן במערכה הראשונה, עם ההחלטה על גיוס חיילי המילואים, בלי שייאלצו לירות בו במערכה השלישית.

אי-אף-פי

אובמה הביע תמיכה פומבית, עקבית וחד-משמעית בעמדות ישראל, נמנע מביקורת על הפגיעה באזרחים פלסטינים, והוכר רשמית כשותף מרכזי בהצלחה הפנומנלית של כיפת ברזל. הוא צבר אשראי בדעת הקהל הישראלית ובקרב יהודי אמריקה ונטרל חלק ניכר מהטינה והחשדנות שנצברו כלפיו בארבע השנים האחרונות. הוא נחלץ לסייע לנתניהו בשעת צרה וזכה לתודתו המודגשת של ראש הממשלה במסיבת העיתונאים שקיים אמש. בכך הוא הזים את התחזיות על כוונתו לנקום בראש הממשלה. אולי מוקדם עדיין לדבר על תחילתה של ידידות מופלאה, אבל אפשר בהחלט לציין פתיחת דף חדש ביחסים בין השניים.

נכונות האמריקאים לאפשר למצרים לתפוס את קדמת הבמה המדינית אפשרה להם להציג את הפוטנציאל החיובי הגלום במהפכה הדמוקרטית של האחים המוסלמים. אובמה וקלינטון ניסו, ואולי גם הצליחו, למצב את מצרים מחדש כשחקנית מרכזית בכל משא ומתן, וכמי שמסוגלת להביא גם את חמאס לתהליך מדיני; ולא להיפך, שחמאס יגרור את מצרים לערעור הסכם השלום עם ישראל.

אובמה הוציא מתוק מעז ומינף את המשבר בעזה לטובת מדיניות החוץ האמריקאית. הוא עיצב מחדש את היחסים עם השחקנים באזור, אף שאין להתעלם מכך שהתוצאה היא שהפרטנר הפלסטיני - אבו מאזן והרשות - נדחק עוד יותר לשוליים. אפשר לצפות עתה למאמצים לחזק את הרשות, אולי בצעדים חשאיים שסוכמו במגעיה של קלינטון בירושלים וברמאללה. אך אם הם ייכשלו, אתמול הונח הבסיס ליצירת אלטרנטיבה, לפחות להסדרים ארוכי טווח, בדמות חמאס בעזה.



קלינטון תוכל לסיים את כהונתה באקורד חיובי, באזור שהתאפיין בארבע השנים האחרונות בצליליו הצורמים ובכאבי הבטן שגרם לה ולממשל האמריקאי. כשתסב היום לסעודה חגיגית של תרנגול הודו בחג ההודיה האמריקאי, קלינטון תודה לאלוהים שלא הותיר אותה במזרח התיכון להמשיך בשיחות עם תושביו הלוחמניים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו