הפסקת האש

מחיר ההישג המדיני של מצרים

התפקיד שמילאה מצרים בהשגת הפסקת האש חיזק את מעמדה הבינלאומי, אך הבהיר לנשיא מורסי שיכולתו לפתור משברים באזור תלויה בקשר עם ארה"ב

צבי בראל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
צבי בראל

הצלחת המתווכים המצרים, בראשם הנשיא מוחמד מורסי וראש המודיעין ראפת שחאתה להשיג את הפסקת האש מעניקה למצרים מעמד ערבי ובינלאומי חדש, לו שאף הנשיא מורסי מאז בחירתו. "החזרת מצרים אל הנהגת העולם הערבי" היתה אחת מיסודות מצעו שהוגשמה, לפחות בינתיים, באמצעות משבר שאותו לא הזמין ואותו רצה למנוע עוד לפני מבצע עמוד ענן. אולם ההישג הזה הבהיר למורסי שיכולתו לפתור משברים באזור תלויה בקשר הדוק עם ארה"ב, וכי אם מצרים שואפת להמשיך ולתת חסות לפתרון הבעיה הפלסטינית אין לה מנוס מניהול מערכת קשרים יציבה עם ישראל ולא רק במישור הצבאי.

לצד ההישג המדיני, מטיל ההסכם אחריות כבדה על מצרים שהפכה להיות הכתובת המוסכמת לניהול הפסקת האש ולטיפול בתלונות על הפרתה. לא ברור מן ההסכם מה יהיה המכניזם של הטיפול בהפרות, ומה תהיה הסנקציה במקרה של הפרה, אבל מצרים כלאה עצמה לתוך מערכת מחייבת של הידברות עם ישראל, שלא ייחלה לה. זהו מחיר פוליטי כבד מבחינתו של נשיא מצרי שמייצג תנועה אידיאולוגית שרואה עדיין בישראל אויב.

במישור המעשי עשויים יחסיה ההדוקים של מצרים עם חמאס, שזכה למעמד של ממשלה אחראית, לכפות עליו לקיים את ההסכם. כמי ששולטת על התנועה במעבר רפיח ומהווה עורף כלכלי חיוני לעזה, מצוי לכאורה בידי מצרים מנוף לחצים שעשוי להרגיע את חמאס. אולם מצרים תתקשה לאורך זמן להמשיך ולסגור את מעבר רפיח לסחורות ולהתייצב מול לחצו של הציבור המצרי והערבי שעשוי לדרוש עכשיו ביתר שאת לפתוח את המעבר כדי לאפשר את שיקומה של עזה.

אבל גם אם כיפוף ידיהם של חמאס ושל הג'יהאד האיסלאמי יצלח, אין בכך כדי להבטיח שארגונים קטנים וחמושים בעזה ובסיני יאמצו את עקרונות ההסכם. ארגונים אלה לא הוזמנו לחתום על ההסכם והם אינם מוזכרים בהסכם. חשוב מכך, חמאס והג'יהאד האסלאמי אינם נדרשים על פי ההסכם לבלום את פעילותם של ארגונים אלה. אלה כבר הוכיחו שהם מסוגלים להטיל וטו אלים גם על הסכמות שאליהן הגיע חמאס עם ישראל. כאן טמונה החוליה הרופפת שמסכנת את ההסכם ועלולה לרוקנו מתוכן. אם יחליטו אותם ארגונים להמשיך ולפעול נגד ישראל, באופן שיגרור את ישראל לתגובה אלימה, עלולה ההסלמה לגרור גם את הארגונים הגדולים לתגובה. כדי לשמור על מערכת היחסים עם מצרים ולערב אותה כמתווכת, תיאלץ ישראל לעשות הבחנה מדויקת בין פעולותיהם של החמאס והגי'האד לבין פעולותיהם של הארגונים האחרים ולא להטיל באופן גורף את האחריות על חמאס.



כאן טמון הפרדוקס של ההסכם. לפיו, חמאס, כממשלה, הופך לאחראי רק על פעולותיו ואינו מתחייב לפעול נגד ארגונים עצמאיים על אף שהם פועלים בשטח שליטתו. מצרים גם היא תידרש לאחריות רק על פעולות חמאס ולבלום את הארגונים בסיני, אבל אין לה שליטה על הארגונים האחרים שחלקם ממומנים ומוכוונים על ידי איראן.

היום שאחרי, סיקור נרחב || למרות הסבל בעזה, מעמד חמאס מתחזק (עמירה הס) || ישראל מייעדת לחמאס את תפקיד צבא שמירת הגבול (אלוף בן) || ישראל הבינה: עזה היא ארץ האפשרויות המוגבלות (עמוס הראל ואבי יששכרוף) || נתניהו נהג באומץ, חרף המחיר הפוליטי (יוסי ורטר) || חייבים לדבר על רוני דניאל (מורן שריר) || מחיר ההישג המדיני של מצרים (צבי בראל) || תמונת הפסקת האש: אוטובוס שרוף (אמיר אורן) || אובמה הוציא מתוק מעזה (חמי שלו) || באר שבע חצויה בין תסכול לייאוש (יאיר אטינגר)

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ