בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בעזה תוהים למה אבו מאזן לא מבקר

לצד ביקורת על יו"ר הרשות שלא ביקר ברצועה, הציבור הפלסטיני עוד מקווה שהפסקת האש תעזור למנף את הפיוס. האם תנועות השלטון היריבות יקשיבו?

12תגובות

באמצע השבוע שחלף פרסמה סוכנות הידיעות הפלסטינית מען מכתב גלוי של תושב הרצועה למחמוד עבאס (אבו-מאזן), ובו הוא מבקר אותו על שעדיין לא טרח לבוא לרצועה. "אין זה מתקבל על הדעת – ויציגו זאת איך שיציגו אלו שמקיפים אותך - שאינך בא. אינני מזמין אותך להראות סולידריות עם עזה, אלא להיות בעזה ועם עזה; בני עמך שמותקפים ונטבחים מחכים לך", כתב עיסאם יונס, וקלע לרגשות פלסטינים גם בגדה המערבית – בהם חברי הפתח.

עבאס אמנם מיהר לשוב לרמאללה מאחד ממסעותיו מיד ביום הראשון למלחמה, אבל הוא חיכה יומיים עד שנתן נאום חלשלוש, וכשכינס את ההנהגה הפלסטינית (כלומר, ראשי הארגונים שמרכיבים את אש"ף) אף לא חשב להזמין את נציגי החמאס בגדה לישיבה. בכיר הפתח נביל שעת' אמנם נכנס לרצועה כשליח אבו-מאזן כבר ביום שני, בעיצומן של ההתקפות האוויריות. אבל הפלסטינים לא מסתפקים בנציגים ורמזים.

לא בטוח שממשלת חמאס מסכימה בכלל שעבאס ייכנס לרצועה שלא במסגרת הסכם פיוס כולל, אבל מכתבו של יונס משקף עמדה של מי שאינם תומכי חמאס. יש לשער שגם שיחת הטלפון שלשום (חמישי) של יו"ר הרשות לראש ממשלת חמאס, איסמאעיל הנייה, לא תספק אותו.

אי-אף-פי

יונס, שהוא מנהל מרכז מיזאן לזכויות האדם שבעזה, פרסם בתחילת נובמבר מכתב גלוי אחר, ובו ביקר את החמאס על שלא נפרד מתפקידו כתנועה ולא נכנס לתפקידו כממשלה. ברצועה מכנים זאת "התנהגות אנוכית", כשמפלגת השלטון חושבת קודם כל על מתן שירות לנאמניה. יונס, שהקדים ואמר שתמך בזכות החמאס למשול לאחר ניצחונו בבחירות כתב כי "הסגר והסנקציות נועדו להכריח את חמאס לנופף בדגל לבן... ואילו בתנאים אלו, חמאס התעקש על אימוץ תפקיד הקורבן. הוא ניסה לנצל את העובדה שהתנועה וחבריה הודרו מהממשלה ומהמגזר הציבורי בזמן שהרשות הפלסטינית (הפתח) שלטה ברצועה".

"כש(החמאס) עמד בפני כישלון, השיח שלו התרכז במניית כל אויביו. כך, ההצלחה נזקפה לזכות החמאס, הכישלון - בגלל האחרים, והתוצאה - התפתחות מהירה של מדינת-מפלגה, שבה יש השקה ובלבול בין הממשלה לתנועה הפוליטית. כך נוסדת התשתית למשטר טוטליטרי. משטרים כאלו מגדילים ככל שאפשר את כוחה של קבוצה, או חלק קטן מהקבוצה, על חשבון האזרחים".

הפלסטינים, להוותם, קרועים בין שתי מפלגות שלטון יריבות, אנוכיות, שעושות צעד אחד קדימה למען אחדות לאומית ואחר כך שלושה צעדים אחורה, ובין לבין גם חושפות ניכור מרצונות בני עמם. בימי המלחמה בעזה ובדרום, נדמה שנעשו עוד כמה צעדים קדימה, לקראת אחדות לאומית. הפיצול הגיאוגרפי\פוליטי אינו מקשה על תושבי הגדה המערבית כמו שהוא מקשה על חיי התושבים ברצועה. אם לומר זאת בבוטות: בדרך כלל לתושבי הגדה המערבית לא אכפת מתושבי הרצועה, והם אפילו הפגינו עוינות כלפיהם במקרים שונים.

בניגוד לימי עופרת יצוקה: הרשות התירה לתושביה להפגין

אבל המראות הקשים של עשרת הימים האחרונים קירבו לבבות. שלא כבימי "עופרת יצוקה", הפעם מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית לא העזו למנוע מאנשים לצעוד לקראת מחסומי צה"ל בגדה המערבית ולהפגין במחאה על המתקפה על עזה. שני מפגינים נהרגו מירי צה"ל. לפני ארבע שנים, ההסבר הרשמי לעצירת המפגינים בדרכם למחסומים היה שאין צורך בעוד שאהידים, קורבנות, אבל הפירוש שנתנו אנשים היה אחר: שהרשות ממשיכה לעשות את דברם של מנגנוני הביטחון הישראליים, גם כשהם הורגים מאות פלסטינים ברצועה.

וכך, צה"ל עצר יותר מ-200 איש בעשרת הימים האחרונים, אחרי עשרות הפגנות ומחאות ברחבי הגדה ואווירה שהזכירה את ימיה הראשונים של האינתיפאדה השנייה. בכלא עופר, סיפרו אסירים פלסטינים, שירות בתי הסוהר מתכונן להוסיף עוד אוהלים ולצופף עוד יותר את מספר הכלואים בכל אוהל וחדר. כלי תקשורת פלסטיניים אף דיווחו שבשני מקרים מנגנוני הביטחון הפלסטיניים מנעו בשבוע האחרון מסיורים של צה"ל לבצע פשיטות בערים טול כרם וג'נין. בדו"צ אמרו שהדבר אינו מוכר להם, ומקורות צבאיים מסרו ל"הארץ" שצה"ל פעל גם השבוע בתיאום ובשיתוף עם מנגנוני הביטחון הפלסטינים. אבל גם פברוק מידע במקרה זה מלמד על המצוקה המוסרית של מנגנוני הביטחון הפלסטינים, שאנשיהם נמצאים תחת כיבוש ישראלי לא פחות מאחרים ומצד שני הם מטרה לחצי לעג וכעס.

אי-אף-פי

לפני המתקפה, החמאס היה נתון בביקורת כבדה בשל מדיניות החשמל שלו. כדי להקטין את התלות בישראל וברשות ברמאללה, וכדי לגבות מהציבור מסים נוספים, חמאס מתעקש לייבא סולר זול לתחנת החשמל ברצועה רק דרך המנהרות, ממצרים. משום כך שורר מחסור תמידי בסולר, שגורם הפסקות חשמל ממושכות שמשפיעות מיד גם על אספקת המים הסדירה. מאותה סיבה גם נהרגים ונפצעים מדי חודש כמה אנשים, בהם ילדים, בתאונות: אם מנפילת נרות דולקים, או מהתפוצצות של גנרטורים. "במקום לדבר על עצמאות אנשים מדברים על חשמל", התלוננו תושבים ברצועה, שגם ידעו לספר כי לבכירי החמאס, ובראשם הנייה, לעולם אין מחסור בדלק לגנרטורים שלהם (ספינת חיל הים פוצצה את הגנרטור החשמלי של הנייה במחנה הפליטים א-שאטי). כלומר, שתי הממשלות היריבות נוקטות טקטיקות שמתחזקות את היריבות ופוגעות בציבור.

בשנים האחרונות, כשנציגי החמאס דיברו על הסרת הסגר, הם לא התכוונו לפתיחת המחסומים בגבול ישראל למעבר חופשי של בני אדם. הם התכוונו רק לפתיחה מלאה של מעבר הגבול עם מצרים. כך הבהיר ל"הארץ" מחמוד א-זהאר לפני ארבע שנים, וכך אמר ל"הארץ" מחמוד רמחי רק בשבוע שעבר. כשחאלד משעל דיבר שלשום על סעיפי הסכם הפסקת האש הוא דיבר על פתיחת כל המעברים לתנועה חופשית של בני אדם וסחורות. ספק רב שישראל אכן מסכימה לשנות את הקריטריונים המגבילים שלה ליציאת מהרצועה לגדה או כניסה אליה (היתרים ניתנים רק ב"מקרים הומניטריים דחופים": חולים, קרובים מדרגה ראשונה של אנשים שמתו או מתחתנים, וכן שחקני כדורגל, מקורבי הרשות, סוחרים). השבועות הבאים יגידו עד כמה הסכם הפסקת האש נועד ויכול לשפר את מצבו של כלל הציבור ברצועת עזה, או אם הוא תפור בעיקר בשביל אנשי החמאס: אבטחת שלומם הפיזי, התנועה החופשית שלהם למצרים וחיזוק שלטונם.

החמאס אמר בשנה האחרונה שישראל וארה"ב לוחצות על הרשות הפלסטינית שלא תתקדם עם תוכנית הפיוס הלאומי. מנגד, הפתח האשים את החמאס שהוא קודם כל מעוניין לבסס את שלטונו ברצועת עזה, ולהופכה ליישות מדינית בפני עצמה, הפתוחה למצרים ולאחים המוסלמים, אך לא לגדה המערבית.

שלשום, בין המראות הקשים של ההריסות ומשפחות אבלות, התקיימה הפגנת ניצחון שבה הונפו אפילו כמה דגלי פתח צהובים לצד הירוקים. לא רק נציג החמאס דיבר לנאספים, אלא גם נציג הפתח ושליחו של עבאס, שעת'. בהתנסחויות שונות הם דיברו על אחדות לאומית. בימים האחרונים נציגים של חמאס מבהירים בראיונות שאינם מתנגדים לצעד של הצבעה על קבלת מעמד של מדינה לא-חברה באו"ם. בעבר הם לגלגו על האסטרטגיה הדיפלומטית הזו. האם שני הצדדים יוכלו למנף את הקרבה שנוצרה, בתנאים של שכול והרס ותחושת ניצחון, ולממש את הסכם הפיוס? הציבור הפלסטיני מייחל לזה. השאלה היא אם התנועות היריבות יקשיבו לו.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו