בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המושלים בכיפה

מאחורי הקלעים של כיפת ברזל

ההימור שבהצבת הסוללה בגוש דן, ההתמודדות עם הביקורת, האתגר הגדול שיגיע מגבול לבנון והרצון שמערכת ההגנה תוכל לקדם את תהליך השלום

28תגובות

החלטתו של שר הביטחון, אהוד ברק, להציב את הסוללה החמישית של מערכת כיפת ברזל באזור גוש דן ביום שישי שעבר, היתה אפופה אי-ודאות. הסוללה היתה אמורה להיכנס לשירות מבצעי רק בעוד כמה חודשים. היא שונה מארבע הסוללות הפעילות בכמה היבטים משמעותיים ואפילו צוות לוחמים ומפקדים מלא עדיין אין לה. במערך ההגנה האווירית נאלצו למנות מפקד זמני לסוללה החמישית - קצין שרק לפני חודשיים סיים תקופת פיקוד על סוללה אחרת - ולמלא את השורות בעזרת חיילי מילואים ומדריכים שהכשירו לוחמים בקורס להפעלת כיפת ברזל.

ערב מבצע עמוד ענן נפרשו ארבע סוללות כיפת ברזל, שכיסו את מרבית השטחים העירוניים בדרום שפלת החוף ובצפון הנגב, הנמצאים בטווח הרקטות. מאז נכנסה המערכת לשימוש מבצעי, לפני כשנה וחצי, נצבר ניסיון ביירוט רקטות לטווח של עד 45 קילומטר ובהגנה על ערים בגודל בינוני. צה"ל עדיין לא התנסה ביירוט רקטות לטווח ארוך יותר.

האפשרות שהחמאס ישגר טילים לעבר תל אביב הובאה בחשבון, אבל במערכת הביטחון לא שקלו להציב את הסוללה החמישית. "היא פשוט לא היתה מוכנה וזה לא נראה לנו כאופציה", אומר מקור ביטחוני. "אבל מרגע שהחל המבצע נכנסו במפא"ת וברפא"ל לקצב עבודה מטורף, כדי להעמיד את הסוללה לרשות צה"ל בתוך 72 שעות. זה היה סיכון אדיר. תאר לעצמך שהיינו מנסים ליירט טיל מעל תל אביב והיינו נכשלים. זה היה הישג תודעתי אדיר לחמאס".

מוטי מילרוד

יאיר רמתי, ראש מינהלת חומה במפא"ת (המינהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית במשרד הביטחון), האחראי על פיתוח מערכת ההגנה הרב-שכבתית הכוללת את כיפת ברזל, החץ ומערכת שרביט קסמים ליירוט טילים לטווח בינוני, משתדל למזער את ממדי ההימור של ברק. "היה כאן ממד של סיכון", מספר רמתי, "אבל אמרתי שאפשר וכדאי לעשות את זה. היוזמה של הדרג המדיני היה נכונה. מה האלטרנטיבה? להשאיר את תל אביב חשופה?"

ההימור השתלם. תושבי תל אביב זכו לראות - יחד עם צופי הטלוויזיה בישראל ובעולם, יירוט טילי פאג'ר בפריים-טיים. מפא"ת והחברות האמונות על ייצור המערכת, רפא"ל ואלתא, שפיתחה את מערכת המכ"ם של כיפת ברזל, רשמו לעצמן הצלחה.

אחד המרכיבים המרכזיים של הסוללה הוא מכ"ם ה-MMR) Multi-Mission Radar) החדש. ארבע הסוללות הוותיקות יחסית מסתמכות על דגם קטן של המכ"ם. סוללה חמש מצוידת במכ"ם בגודל מלא ובעוצמה מוגברת, שאמורה לשמש את מערכת שרביט קסמים כשזו תיכנס לשירות בעוד כשנתיים.

שרביט קסמים אמורה לתת מענה לטילים לטווח בינוני וארוך, שיכולים להגיע כמעט לכל שכבות האטמוספירה (החץ פועל נגד טילים שיוצאים מחוץ לאטמוספירה). על פי התוכנית, די יהיה בשתיים-שלוש סוללות שרביט קסמים כדי להגן על כל שטחי ישראל. הצלחת המכ"ם המיועד לשרביט קסמים מספקת הוכחה ראשונה ליכולת של המערכת להגן על מרכז הארץ.

חמאס וישראל מנהלים מרוץ מתמיד לפיתוח נשק ולמתן מענה ליריב. בסבב הלחימה האחרון ניסה חמאס לשנות את אופן השיגור של הרקטות כדי למצוא נקודות תורפה במערכות כיפת ברזל. "הם מנסים להתאים את עצמם למציאות המשתנה", אומר קצין במערך ההגנה האווירית של חיל האוויר. ניסיונות החמאס כללו, בין השאר, ירי של מטחים גדולים יותר ומאמצים למצוא נקודות תורפה של המערכת.

"חמאס כל הזמן משפרים את הרקטות שלהם", אומר בכיר במפא"ת. "הם בוחנים טקטיקות הפעלה ומנסים לזהות את החולשות של כיפת ברזל. לפי שעה הם לא מצליחים".

חיסול מרבית טילי הפאג'ר של החמאס בתחילת מבצע עמוד ענן היה חזרה על מבצע משקל סגולי ב-2006, שכונה גם "ליל הפאג'רים", שבו הפציץ חיל האוויר את מערך הטילים ארוכי הטווח של החיזבאללה. חמאס, כמו החיזבאללה מאז 2006, ינסה למלא מחדש את מאגרי הטילים שלו.

יירוטים של מערכת כיפת ברזל בזמן מבצע עמוד ענן, כפי שצולמו ע"י מפעילי הסוללה. שימו לב: בסרטון נשמעים קולות אזעקה

שלא יירו

הטענה שכיפת ברזל היא נשק לא כדאי מקפיצה את מפתחיה ותומכיה במערכת הביטחון. עלותו של טיל יירוט אחד היא כ-50 אלף דולר, לאין שיעור יותר ממחירה של רקטה שמשגר החמאס. את עלות טיל היירוט, מסבירים תומכי כיפת ברזל, יש לאמוד לפי הנזק שהוא מונע בנפש וברכוש.

מעבר לכך, יש בפיהם טענה עקרונית: הצורך להעמיד לרשות צה"ל את מערכות ההגנה הטובות ביותר, כדי להרתיע את האויב מפני שימוש בנשק שבידו. יעקב נגל, שכסגן ראש מפא"ת עמד בראש הוועדה שבחרה בכיפת ברזל כמערכת ההגנה האקטיבית של צה"ל, אומר: "גם גדר ההפרדה עולה מיליארדים, אבל לא משווים בין מחירה למחיר של חגורת נפץ. במלחמה א-סימטרית הגורם המתוחכם יותר משקיע יותר. ישראל, כמדינה חזקה, צריכה להשקיע בכל אלה כדי שלא יירו עליה".

כמו בכירים אחרים במערכת הביטחון, גם נגל ספג קיתונות של ביקורת בתקופת הפיתוח של כיפת ברזל. עיקר הביקורת באה מצד דמויות בתעשייה הביטחונית, שביקשו לקדם מערכות הגנה אחרות. לאחר שפורסמה החלטתה של ועדת נגל הוקמו עמותות ונפתחו אתרי אינטרנט, שהפנו אצבע מאשימה נגדו ונגד אחרים וטענו כי הם מפקירים את תושבי הדרום.

נגל, כיום סגן ראש המועצה לביטחון לאומי, אינו יוצא מגדרו מההצלחה. "לא צריך להתבשם מכיפת ברזל", הוא אומר. "המטרה היא שלא יירו עלינו. לגרום לצד השני להבין שזה לא הכיוון".

במערכת הביטחון רואים בכיפת ברזל ובמערכות אחרות להגנה מפני טילים אמצעי שעשוי לכפות על הפלסטינים - ואולי על ארצות ערביות אחרות - להתקדם בתהליך השלום. "כשאהוד ברק ביקש בפעם הראשונה תמיכה אמריקאית בכיפת ברזל, הוא אמר לרוברט גייטס (שר ההגנה הקודם של ארצות הברית), שרק עם הגנה אקטיבית ישראל תוכל לקיים תהליך מדיני", אומר פקיד במשרד הביטחון.

אילן אסייג

כיפת ברזל הפכה לנדבך משמעותי ביחסים האסטרטגיים עם ארה"ב. התמיכה האמריקאית בכיפת ברזל - 204 מיליון דולר שאושרו ב-2009 ו-677 מיליון דולר נוספים שאושרו השנה - משמשת לרכישת סוללות נוספות.

בעוד הציבור הישראלי מתלהב מהישגי כיפת ברזל, במפא"ת ובמערך ההגנה האווירית יודעים שבחזית הצפונית תיאלץ המערכת להתמודד עם אתגר סבוך שבעתיים - מערך הטילים של חיזבאללה. בידי חיזבאללה יש לפחות פי חמישה רקטות מאלה של החמאס, הן מגיעות לטווחים ארוכים יותר ורמת הדיוק שלהן משופרת.

לאחר שהסוללה הראשונה של כיפת ברזל נכנסה לשירות מבצעי, באפריל 2011, החלו ראשי רשויות בדרום ללחוץ על ראש הממשלה ושר הביטחון להציב אותה בשטח. פריסת ארבע הסוללות עתה, המלווה בשיפור מערכות הגילוי והמעקב, יצרה מטרייה שמכסה את כל הערים המטווחות בדרום וחסכה את המאבק בין ראשי הרשויות.

הבעיה תצוץ מחדש אם תתמודד ישראל עם טילים מצפון. סביר שהיא אף תוחרף, מפני שחיזבאללה יכוון טילים לא רק נגד מטרות אזרחיות אלא גם אל "נכסים אסטרטגיים קריטיים".

במערכת הביטחון מקווים שבתוך חמש שנים יהיו לישראל מספיק סוללות כיפת ברזל - בין 13 ל-15 - וגם שתי סוללות של שרביט קסמים, שיכסו את כל השטחים המטווחים במדינה. כך לא ייאלצו המנהיגים להתלבט איזה אזור ראוי להגנה יותר מאחרים.

נגד הזרם

עמיר פרץ, שכשר הביטחון נתן את התמיכה הראשונית הנדרשת לפיתוח כיפת ברזל, חווה ימים יפים אחרי תקופה ארוכה של אכזבות והשמצות. על פרץ הורעפו שבחים מוצדקים, אבל במערכת הביטחון מזכירים כי רבים אחרים זכאים לחלוק בתהילה. נשיא רפא"ל, אילן בירן, שמכיר את המערכת גם כחבר המטכ"ל וכמנכ"ל משרד הביטחון לשעבר, אומר כי בראשית דרכה נתקלה כיפת ברזל בהתנגדות עזה "בתוך הצבא, ולא רק שם". בירן עדיין כועס על מתחרים עסקיים, שהפעילו לובי נגד כיפת ברזל, אבל בהתנגדות הצה"לית הוא רואה תגובה טבעית.

בצה"ל לא אוהבים שינויים, ולמפקדיו אין חיבה למערכות נשק שנכפות עליהם. הרמטכ"ל הקודם, גבי אשכנזי, שכמנכ"ל משרד הביטחון צידד בפיתוח כיפת ברזל, קבע ביוני 2007 שצה"ל לא ירכוש את המערכת מהתקציב הרב-שנתי שלו. המשמעות היתה שללא יימצא מקור תקציבי חיצוני, לא תהיה כיפת ברזל. המתנגד העיקרי של אשכנזי היה מחליפו כמנכ"ל משרד הביטחון, פנחס בוכריס.

השבוע אמרו במשרד הביטחון, שהתאריך שבו נקבע גורלה של כיפת ברזל היה 4 ביולי 2007. בישיבה באותו יום הכריע ברק בעד בוכריס ונגד אשכנזי וקבע ש-811 מיליון שקלים יופנו לפיתוח המלא של המערכת ולרכישת שתי הסוללות הראשונות שלה. ברק גם היה דמות המפתח בהשגת המימון האמריקאי, שהבטיח את בנייתן של שש סוללות נוספות.

מלבד פרץ, ברק ובוכריס, גם ראש מפא"ת הנוכחי, אופיר שהם, קודמו שמואל קרן וראש תחום המו"פ במפא"ת, דני גולד, ספגו חלק גדול מהביקורת בגלל מאמציהם לקדם את הפרויקט. מאות מהנדסים במפא"ת, ברפא"ל, באלתא ובחברות נוספות עבדו קשה בארבע השנים האחרונות כדי לאפשר את הכנסתה של כיפת ברזל לשירות. ייתכן שבזכותם, לשם שינוי, לא יהיה צורך להקים ועדת חקירה אחרי מבצע צבאי גדול.






תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו