בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בעידן התיקו, בלי אליפות

מה יעשה ברק לאחר ההפרה של הבנות "עמוד ענן": שום דבר, לפי עדותו. הפתרון בהכרח מדיני, אבל בצמרת המדינית לא מתכוננים לשלום הבא

92תגובות

בישראל של המאה ה-21 אין חשיבות רבה לזהותם של ראש הממשלה ושל שר הביטחון: כולם פועלים, בתוקף האילוצים, באופן דומה.

הנה, למשל, מה שעתיד אהוד ברק לעשות לאחר ההפרה החמורה הבאה של הבנות עמוד ענן: שום דבר, אם הנסיבות יכבידו עליו או יספקו לו אמתלה נאותה. סוד זה גילה ברק עצמו לפני שש שנים, בעדותו בפני ועדת וינוגרד, שם ניסה לתרץ את אזלת ידו לאחר חטיפת שלושת החיילים בהר דב, חודשים ספורים לאחר יציאת צה"ל מדרום לבנון.

"זה פשוט עניין של שכל ישר", פסק ברק. "נכון שאמרתי שנגיב בחומרה אם תהיה פעולה אחרי שיצאנו, אבל האמירה הזו אינה פוטרת ראש ממשלה ושר ביטחון מלהעריך את המצב באופן קונקרטי ולשאול אם הפעולה טובה לישראל או לא". הרתעה-שמרתעה, "המחשבה שבהחלטה שלנו, ביודעין, נפתח חזית שלישית", הרתיעה את ברק. "צה"ל לא המליץ לפתוח בפעולה רחבת היקף, לשבחו, ואני מפקפק אם הייתי מאשר אילו המליץ. פשוט נראה לי דבר לא הגיוני".

רויטרס

כלומר, במונחים מעודכנים, אם יהיו עוד חזית או שתיים - הגולן, לאחר נפילת בשאר אסד, או גבול ירדן, בקרוס המשטר ההאשמי, או לבנון, ובוודאי איראן - יוכלו חמאס והג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני לתקוף מעזה ולצפות להבלגה ישראלית.

הנסיגה מלבנון, הסביר ברק, יצרה "חיץ בלתי נראה של אי-לגיטימיות לירות על ישראל". והיה והחיץ יישבר, "הרי אתה לא יכול באמת למצוא כל משגר של חיזבאללה וכל איש של חיזבאללה בתוך הכפרים, בלי נזקים בלתי נסבלים לאזרחים". לפי תפישתו, "אי אפשר להביא אותנו למלחמה בלי שאנחנו מתכוונים, מלחמה כוללת כזאת, שיורים בה קטיושות על חיפה או על זכרון יעקב, ואם אנחנו מתכוונים, אנחנו נכין את המלחמה ככה שהיא תיגמר במינימום נזק לצפון. תוך ימים בודדים מביאים לזה ששוועת העם הלבנוני וממשלתו מביאים ליציאה".

ברק דיבר שוב ושוב על ניצחון. "צריך לעשות משהו שאתה הולך לנצח בו. שם המשחק - לנצח. שם המשחק בסוף הוא לא להשתתף, אלא לנצח. אם הצבא חמוש עד שיניו, הצבא הכי טוב בעולם, פה מוכרחה להיות, כשמפעילים אותו, הצגת תכלית. אתה לא קובע מטרות שלא ניתן לבצע, כי אין בזה היגיון, צריך לנצח. המצב בסוף יהיה יותר טוב מהמצב בהתחלה וזה יהיה בביצוע מהיר. מינימום פגיעה בעורף היה עיקרון קדוש כמעט אצל בן-גוריון. אם אתה לא יודע איך להפסיק, אז צריך לתכנן אחרת".

בין תפקידים, כבר לא ראש ממשלה ושר ביטחון ועדיין לא שר ביטחון בפעם השנייה, ידע ברק להרביץ תורה. השבוע נשמע אחרת. ניצחון? הס מלהזכיר.

ובנימין נתניהו, יריבו של ברק בסוף שנות ה-90 ומי שהתנגד ליציאה מלבנון גם בדיעבד, דיבר כמו ברק גבוהה-גבוהה. "כראש הממשלה התמקדתי בשיקום ההרתעה". הוא חשב "שהטפטוף בלתי נסבל" והחליט "לגבות מחיר מיוחד על ירי לתוך יישובינו". המחיר - מכה לא מידתית, מהלומה פסיכולוגית. לכן, לדבריו, לא בזכות ברק ונסיגתו נשמר השקט עד 2006; אבל הנה חלפו מאז שש שנים נוספות ונשמר שקט בצפון דווקא לאחר מבצע שהתנהל בניגוד לתורת נתניהו.

"הסיכוי להפסיק ירי קטיושות בכוח אווירי לא רק קלוש, אלא אינו קיים", הסביר נתניהו. אוי ל"מדינת ישראל המקבלת פגיעה בקרית שמונה בשבע וחצי בבוקר ואינה מגיבה. אסור לנו לספוג בלי להגיב". תגובה, משמע "לשנות את הכללים על ידי מכה מאוד חזקה, עם אפשרות של הסלמה, כי אם אתה רוצה לשנות באמת את פרופיל ההרתעה, אתה לא יכול להסתפק במכה הראשונה. אתה צריך להבין שזה יכול להידרדר ולהגיע גם למהלכים קרקעיים".

ביומו השני של מבצע "שכר הולם", הלא הוא "שינוי כיוון", המתקרא בטעות גם מלחמת לבנון השנייה, שאל נתניהו בוועדת החוץ והביטחון את אהוד אולמרט ואת עמיר פרץ, מתי יידעו שהיעד הושג. כשלא נענה, השיב בעצמו: "כשהאויב יפסיק לירות טילים בסיטונות על יישובינו. המהלך הפותח (נגד משגרי הטילים) נועד לרסן את חיזבאללה, אבל היה והמהלך הזה לא ישיג את מטרתו, מה יהיה הצעד הבא? לא היתה תשובה. והופתעתי מאוד מזה שלא היה גיוס מילואים. כל טוראי וטר"ש יודע שהמפתח הוא להביא כוח עודף מול נקודת התורפה של האויב. זיהית את נקודת התורפה של האויב, לרתק אותו וללכת עם כוח עצום, מצפון לדרום. הנחתי שזה יתבצע. זה היה מובן מאליו. הניצחון - אם אתה רוצה לחסל את איום הטילים, אתה חייב מהלך קרקעי, אין לך ברירה. ככל שהתקדם הזמן היה ברור שמשהו לא תקין קורה כאן. שאלתי את אולמרט על גיוס המילואים, בשביל מה צריך לגייס מילואים, אם לא הולכים לעשות את המהלכים האלה?"

מלים רמות וריקות. ברק נכשל במבחן ברק, ונתניהו - במבחן נתניהו. יישובי ישראל סופגים טפטוף מקיז דם ועצבים זה שנים, והשבוע ביתר שאת. הכנת המהלך הקרקעי מול עזה לא שכנעה. אחת היא אם מי שהרתיעו את נתניהו וברק משיגור הכוחות לפשיטה יבשתית היו ברק אובמה ומוחמד מורסי והחשש מתגובה בתוככי ישראל ולא ראשי חמאס והג'יהאד. העובדה הפשוטה היא שישראל גייסה מילואים והשמיעה קולות פלישה אך נרתעה מכך. בדין, אך לא לפי מבחני ברק ונתניהו.

בשנות הרהב שלאחר מלחמת ששת הימים התרברבו חסידי הסיפוח ש"שטח משוחרר לא יוחזר". המציאות שחוללה את הנסיגות הפכה את הסיסמה - עכשיו ברור ששטח שהוחזר לא ישוחרר. ישראל ויתרה על הרצון לכבוש ערים או תוואי-קרקע שולטים. הכל מבינים שהחזקת שטח כבוש תזיק לה, בטרור נגד חיל המצב ובפעילות מדינית לגירושה בבושת פנים. לכן גם אינה יכולה לאיים על אויביה כי תעניש אותם בכיבוש כזה; זה יהיה איום-עצמי, נטול אמינות.

בצאתם לדרך, ידיהם שלובות ורגליהם מצטופפות על הדוושה, קדימה אל התהום, נתניהו וברק הם תלמה ולואיז של ישראל; אך ללא טיפת דלק ובצמיגים נקובים, המכונית מסרבת להתעופף אל מעבר למצוק.




נתניהו שוב נכנע

הביצועים הצבאיים בעמוד ענן, שהוגדרו מראש בזהירות ובצניעות וכמותם גם ההישגים (אתמול אמר אחד האלופים המרכזיים, בגילוי לב, שאינו יכול לערוב לכך שהאש לא תתחדש בתוך שבועות), אינם יכולים לחפות על הכישלון המדיני, הסותר את יומרת נתניהו. האיש שנבנה מדימוי כוזב של לוחם בטרור, ללא פשרות, נכנע שוב - לאחר ששילח לחופשי רוצחים תמורת גלעד שליט - לטרור. אולי הכרח בל יגונה, אבל אם כך, על מה נשענת טענתו להנהגה.

נתניהו נשאר אותו סמנכ"ל שיווק של יצרן רהיטים מסוף שנות ה-70, שתפקידו מתמצה בשידול לקוחותיו לקנות ספה. הם מוקסמים ורוכשים, כי הרהיט נאה וכמותו גם הזבן, בכנותו הביישנית, חתן ראוי לפאר בו את הספה; אבל הוא לא יהיה שם כשהספה תתפרק.

שבע שנים היה נתניהו דיפלומט - ציר בוושינגטון ושגריר באו"ם. הוא למד שם קידום עצמי, לפוליטיקה הישראלית, אך לא תמרון בינלאומי וניצול מנופים מדיניים למימוש חזון לאומי.

זו היתה זירה אוהדת מדי (ממשל רייגן, קונגרס, איפא"ק) או תיאטרלית בלבד (ולדהיים, טלוויזיה, נאומים לקהל-הבית). אחרי שבע שנים בראשות הממשלה, הוא אינו יכול להציג נכס מדיני עמיד ובר-קיימא אחד ויחיד.

בביקורתם על ניהול המערכה בלבנון ב-2006 לא הביעו נתניהו וברק חרטה על שלא טרחו לשדרג, איש-איש בתקופתו (נתניהו גם כשר האוצר בממשלת שרון), את מערך יירוט הרקטות, אף שהצעות לכך הוגשו ופורסמו תכופות. לברק יש זכויות רבות, במיוחד כרמטכ"ל לאחר המפגן האמריקאי של יעילות החימוש המונחה המדויק (חמ"ם) בעיראק ב-1991, על העברת צה"ל לתקופת הטכנולוגיה החדישה. אבל כמו קודמיו ויורשיו במטכ"ל, בעיקר מתוך מצוקת תקציב וכוח אדם אך גם כהשקפת עולם, הוא העדיף את המאמץ העיקרי, ההתקפי, עד כדי הזנחת מאמצים משניים והגנתיים. הוא לא הרחיק ראות עד כדי לתחבל בעוד מועד מענה נגדי לרקטות של חיזבאללה וחמאס.

תיאורם של מעדיפי מערכות אחרות על פני כיפת ברזל כמתנגדים לה קצת פשטני מדי. נוח להיות בעד הכל ולסרב לומר על מה לוותר; הקושי טמון בתיעדוף. כיפת ברזל, תוצאה מיטבית של הצטיידות חירום, הצליחה יותר מדי.

בחיל האוויר מתרעמים על הצגת הטייסים - ששלושה מהם, האלופים עידו נחושתן ואמיר אשל ועכשיו נמרוד שפר, כיהנו כראשי אגף התכנון במטכ"ל - כשמרנים שהתנגדו למערכת היירוט. לא נכון, הם אומרים, והרי בסיסי הטיסה של החיל הם הנהנים הראשונים מהגנתה, החיונית לרציפות התפקודית ובכך מאפשרת את שימור ההתקפה - אבל במתארים אחרים, מול סוריה וכמובן נגד איראן, עדיין ייוודע משקל מכריע למטוסים. חיל האוויר לא יוותר על אף-35 נוסף, שולי, לטובת עוד סוללה של כיפת ברזל. לפני הכיפה, אמר אתמול טייס בכיר, צריך לעמוד על הקרקע ברגליים יציבות.

היתרון היחסי של ישראל התמצה בשנות ה-60 בחיבור בין העוצמה האווירית לעוצמה המשוריינת, אך צבאות ערב מצאו לכך, בסיוע סובייטי, תשובה התפורה לפי מידותיהם, בנשק נגד מטוסים ונגד טנקים. היתרון הישראלי הוחזר בשנות ה-70, אמנם רק באוויר, בחיבור הייחודי שבין המודיעין והמבצעים. בלבנון 1982 ואילך התברר שוב ושוב שצבא היבשה נותר מאחור.

כיום מתבטא שימור היתרון היחסי של צה"ל במיצוי טכנולוגיית האיסוף, השליטה והבקרה וחוכמת החימוש בהיתוך המעולה שבין המודיעין (אמ"ן ושב"כ) לבין מערכי האש, בעיקר באוויר. לפני עשור, במבצע חומת מגן, תהה מפקד חטיבת הצנחנים דאז, אל"מ אביב כוכבי, כמה פלסטינים חמושים עלולים להמתין לכוחותיו בגזרת שכם. "בין 200 ל-2,000", נאמר לו בזמנו. עכשיו, כראש אמ"ן, הצליח האלוף כוכבי לספק לחיל האוויר ולכוחות שסביב עזה מודיעין מבצעי מדויק להפליא.

ההרכב הבכיר של פיקוד כוחות היבשה בדרום חיקה את מכבי תל אביב בכדורסל בשנות ה-70, עם טל (האלוף רוסו במקום ברודי), מיקי (תא"ל אדלשטיין ולא ברקוביץ) ומוטי (תא"ל ברוך במקום ארואסטי), אבל הפעם לא לקחה הקבוצה הישראלית את האליפות.

כבר שנים, מאז מלחמות ההתשה ויום הכיפורים, וביתר שאת לאחר שצה"ל חדל להילחם בצבאות והחל להתכתש עם ארגונים, אין אליפויות, אף שגם לא יורדים ליגה. מסיימים כל מפגש בתיקו. התוצאה המצטברת שלילית: עייפות ותחושה של אובדן תכלית, ביציעים אם לא על המגרש. מבחינת הצד השני, חיזבאללה וחמאס (ועוד לפני כן אש"ף, באינתיפאדה), הסבב הוא המסר והחזקת המעמד היא ההצלחה. הפתרון לכך הוא בהכרח מדיני, אמנם נתמך בעוצמה צבאית ובנכונות להפעלתה לאכיפת הסכמים בין הצדדים, שהושגו על הנייר או - הרי אומרים שהדפוס מת - בעל-פה.

מחזוריותה של האלימות בגבולות, האדישה לזהות הקברניטים בצד הישראלי, מתסכלת מפני שלכל היותר קורה שבזרועות הביצוע, בלחץ ועדות חקירה וחשיבה מקצועית, מתכוננים למלחמה הקודמת. למעלה, בצמרת המדינית, אין מי שמתכונן ברצינות לשלום הבא.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו