פניית הפלסטינים לאו"ם

כולם יישרו קו עם נתניהו, מרצ זיהתה הזדמנות

יחימוביץ', לפיד ולבני בעיקר בורחים מהנושא הפלסטיני, ולא מהווים אלטרנטיבה לרה"מ. במרצ לעומת זאת רואים בפנייה לאו"ם ניצוץ להדלקת המו"מ מחדש

ברק רביד - צרובה
ברק רביד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים96
ברק רביד - צרובה
ברק רביד

36 שעות לפני כ"ט בנובמבר הפלסטיני באולם העצרת הכללית של האו"ם, נראה שרוב המערכת הפוליטית מתעלמת מהאירוע. נתניהו וליברמן מגמדים אותו ומציגים אותו כטקס חסר משמעות כדי לטשטש את מחדליהם.

בעוד שהקו של נתניהו וליברמן קל להבנה, הגישה בה נוקטים יריביהם מהמחנה שמנגד תמוהה. שלי יחימוביץ' - שטוענת כי יהיה זה "עוול" לקטלג את מפלגתה כ"שמאל" - עסוקה בעיקר בבריחה מהנושא הפלסטיני. במקרה הטוב משלמת יחימוביץ' מס שפתיים כשהיא פולטת אמירות על תמיכתה ב"מתווה הנשיא קלינטון". יאיר לפיד, שמחזיק בעמדות מדיניות מלאות סתירות פנימיות, נראה יותר כמי שמדקלם טקסטים שמישהו כתב עבורו, ולא כמנהיג עם תכנית מדינית סדורה. ציפי לבני חזרה אתמול לזירה הפוליטית מתוך כוונה אמיתית לקדם את התהליך המדיני עם הפלסטינים. אך תוכניתה המדינית לחידוש המו"מ מהנקודה בה הופסק ב-2008 כבר אינה מתאימה למציאות ב-2012.

מפלגת העבודה, "יש עתיד" ומפלגת "התנועה" החדשה אינן מנסות בינתיים לאתגר את נתניהו בנוגע למהלך הפלסטיני, לא תוקפות אותו ולא מציגות אלטרנטיבה למצב החדש שייווצר אחרי ההצבעה. יחימוביץ', לפיד ולבני מביעים התנגדות למהלך של אבו-מאזן ובכך מיישרים קו עם עמדתו של נתניהו.

חברי מרצ. מקדמים את חידוש המו"מצילום: תומר אפלבאום

מפלגה שמציגה נתיב אחר היא "מרצ". שגריר ישראל בדרום-אפריקה לשעבר, אילן ברוך, גיבש תוכנית מדינית סביב המהלך הפלסטיני ויו"ר המפלגה זהבה גלאון אימצה אותה בשתי ידיים. במקום להילחם במהלך הפלסטיני, החליטה מרצ לחבק אותו. במקום איום, לראות בו הזדמנות.

התוכנית קובעת כי ישראל וארה"ב צריכות להכיר במדינה הפלסטינית מיד אחרי ההצבעה. בשלב הבא יש להיכנס למו"מ עם הפלסטינים על בסיס של מדינה מול מדינה, לבטל בהסכמה הדדית את הסכם אוסלו ולחתום על הסכם ביניים חלופי בין שתי המדינות. לאחר מכן יתקיים מו"מ על הסדר קבע במשך שנה שיישומו יימשך ארבע שנים נוספות.

גלאון מאמינה שהתפקיד של מרצ כיום הוא להוביל את השמאל בלי להתבייש בכך. בדיוק בשל כך היא הביעה התנגדות נחרצת למבצע בעזה ותמכה בנתניהו כשהסכים להפסקת אש. באותו זמן לפיד ויחימוביץ' האשימו את נתניהו אחרי הפסקת האש ב"הססנות וחולשה" ובכך שיעדי המבצע לא הושגו.

האם המדיניות בנושא עזה וההצבעה באו"ם יספיקו לגלאון כדי למשוך מצביעים מלפיד ויחימוביץ' ולהכפיל את כוחה של המפלגה לכל הפחות? לא בטוח. כדי לעשות זאת צריכים "השמאלנים" של מרצ לא רק לחבק את אבו-מאזן, אלא גם להחדיר בתומכיהם תחושת חירום ומלחמה. השילוב בין גדעון סער, משה פייגלין, ציפי חוטובלי, דני דנון ואביגדור ליברמן ברשימת הליכוד-ביתנו לכנסת צריך להיות התחמושת שלהם.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ