בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עבאס צריך להודות לשר החוץ ליברמן על ההכרה בפלסטין

בזמן שכולם דיברו על חמאס, משרד החוץ הישראלי הציג את פניית עבאס לאו"ם כלא פחות מ"טרור מדיני", ושלא במפתיע, השיג את ההפך הגמור

39תגובות

יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אבו מאזן), בוודאי לא יודה בכך לעולם, אך הוא חייב תודה גדולה לממשלת ישראל ובעיקר לשר החוץ, אביגדור ליברמן. רק לפני כמה ימים, נדמה היה שעבאס עלול להתאייד מהתודעה הפלסטינית והבינלאומית לנוכח הישגי חמאס במבצע עמוד ענן. התקשורת הבינלאומית, הערבית ואפילו הפלסטינית דיברה חמאס, חמאס ושוב חמאס. אבו מאזן ותוכניתו לפנות לעצרת הכללית של האו"ם כמעט ולא הוזכרו. אך המלחמה בעזה הסתיימה והמדיניות הלעומתית של ממשלת ישראל ביחס לבקשת אש"ף לקבל את פלסטין למעמד של מדינה משקיפה באו"ם, הפכה את הפנייה לעצרת הכללית לאחד הנושאים הבוערים, לפחות בכלי התקשורת השונים, ובכלל זה בישראל.

בתקשורת הפלסטינית והערבית, עבאס זכה מחדש במעמד של גיבור ומנהיג עשוי ללא חת: "המעז המנצח". בין היתר, תודות למאמץ ההסברתי הישראלי שהציג את הצעד של יו"ר הרשות כלא פחות מ"טרור מדיני". והנה, הודות לקמפיין השלילי של ממשלת ישראל, זכה עבאס לסיקור נרחב בתקשורת הבינלאומית ולקונצנזוס פלסטיני נדיר. אפילו בכירי החמאס שהתנגדו תחילה לפנייה לאו"ם, התייצבו הפעם לצדו כדי להביע את תמיכתם בנחישותו של הראיס ובתעוזתו ללכת לא רק נגד רצונה של ישראל, אלא גם נגד הממשל האמריקאי.

בעצרת שנערכה היום בשעות הצהרים ברמאללה, נאם אחד מראשי הפתח ג'יבריל רג'וב (שמסתמן לאחרונה כמנהיג המוביל של התנועה באירועים אלה) ועמו לא אחר מאשר סגן ראש ממשלת חמאס לשעבר, נאסר א-דין א-שאער. לפתע, גם המונח "אחדות פלסטינית" כבר לא נראה דמיוני כל כך. במובן הזה, שר החוץ, ליברמן, שהוביל את הקמפיין ההיסטרי נגד עבאס, בא לקלל ויצא מברך.

אולם לא צריך לזלזל בליברמן. האיומים הבוטים שהשמיעו הוא ואנשיו למוטט את הרשות (במקרה של פנייה לאו"ם) משחקים גם לידיו מבחינה פוליטית פנימית. אמנם, ההתקפלות של ממשלת ישראל והחלטתה שלא להגיב פוגמים מעט ברוח הקרב שניסה שר החוץ להציג. אולם תמיד הוא יוכל לטעון שבניגוד לראש הממשלה נתניהו שהעדיף להבליג, הוא המליץ ללכת בכל הכוח נגד הרשות הפלסטינית ולהביא להפלת שלטונו של עבאס.

ובכל זאת, אם לרגע מותירים בצד את השיקולים הפוליטיים הציניים, קשה להאמין שמישהו במשרד החוץ אכן חושב ברצינות למוטט את הרשות. זוהי אותה רשות שמנגנוני הביטחון שלה הפכו את הנסיעה לביתו של ליברמן בהתנחלות נוקדים לבטוחה יחסית, והביאה לשקט יוצא דופן בהשוואה למצב בגדה בשני העשורים הקודמים. לכך שותפים גם כוחות הביטחון הישראלים, אך קשה כיום למצוא קצין בכיר בצה"ל או איש שב"כ בכיר שיטען כי השקט הוא תולדה של פעולות הצד הישראלי בלבד, ללא תרומה של הפלסטינים.

השאלה שנותרה פתוחה גם מבחינת עבאס, ובעיקר בעיני בני עמו, היא שאלת המחר. לא ברור לאן יילך כעת עבאס. בעבר אמר שלאחר ההצבעה בעצרת הכללית יסכים לחידוש המשא ומתן עם ישראל, מאחר שתהיה בידיו ההכרה הבינלאומית בגבולותיה העתידיים של המדינה הפלסטינית. אולם הנציג שלו באו"ם, ריאד מנסור כבר הדגיש שהמשא ומתן יחודש רק אם ישראל תפסיק את הבנייה בהתנחלויות. הבעיה של עבאס היא שהציבור הפלסטיני (בניגוד לתקשורת) אינו מראה סימנים של התלהבות מהפנייה לאו"ם. היום בשעות הצהרים היו במרכז רמאללה כמה אלפים בודדים בלבד. זאת, למרות השבתת בתי הספר ושליחתם המאורגנת של ועדי העובדים לאירוע. ניתן לשער שבבוקר שאחרי, האדישות הציבורית הפלסטינית תהיה גדולה עוד יותר. עבאס, שמעריך שנתניהו ייבחר בינואר, צפוי להמשיך במדיניות ההטרדה המדינית של ישראל. השאלה אם בקשתו לחברות בארגון זניח כזה או אחר של האו"ם תעורר בכלל עניין בקרב הפלסטינים. 

מצד שני, יש לעבאס על מי לסמוך. אפשר לנחש שגם בצעד הדיפלומטי הבא של הרשות, זניח או לא, תקום ישראל על רגליה האחוריות ותאיים למוטט את הרשות. וכבר למדנו: אין כמו קצת עוינות ישראלית טובה כדי לייצר תמיכה והזדהות מצד הציבור הפלסטיני.  



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו