בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההכרה בפלסטין באו"ם

אובמה לא התאמץ והרשות הצליחה במה שכשלה בעבר

"קינג ביבי" ירד מגדולתו, הנשיא אובמה שב לאיתנו, הליכוד שבר ימינה, למורת רוחו של העולם; והנה, הפלסטינים מקבלים הכרה באו"ם

68תגובות

ארצות הברית הפעילה בשנה שעברה את כל התותחים הכבדים שברשותה כדי למנוע ממועצת הביטחון של האו"ם לאשר את בקשת הפלסטינים להתקבל כחברה מלאה בארגון. הנשיא ברק אובמה, שרת החוץ הילארי קלינטון והשגרירה באו"ם, סוזן רייס, הקדישו שעות רבות לשידולים, פיתויים, לחצים ואיומים על חברות המועצה, עד שהצליחו לסכל את המהלך ולאלץ את הפלסטינים להסתפק בפרס תנחומים - קבלה לארגון התרבות אונסק"ו.

גם השנה הביעו האמריקאים את התנגדותם ליוזמה הפלסטינית, קיימו שיחות פה ופרסמו הודעות שם, אבל ניכר היה שהם עושים זאת בבחינת מצוות אנשים מלומדה, לצאת לידי חובה, בלי לאיים ובלי לדפוק על השולחן. אחד ההסברים לכך הוא, כמובן, שהפלסטינים לא ביקשו הפעם חברות מלאה באו"ם, ולכן לא נזקקו לאישור מוקדם של מועצת הביטחון, שבה יש לאמריקאים זכות וטו, אלא פנו ישירות לעצרת הכללית, שם מובטח להם רוב אוטומטי. המקסימום שהממשל יכול היה להשיג הוא מיעוט מוסרי של מדינות מערביות שיתנגד למהלך הפלסטיני וגם ימנע מאמריקה מלהופיע בבדידות לא-כל-כך מזהרת, יחד עם ישראל, קנדה ועוד כמה איים באוקיינוס השקט. אבל גם בכך האמריקאים כשלו, בעיקר כי לא כל כך התאמצו.

בניגוד לשנה שעברה, שבה הממשל הקדיש חודשים רבים למערכה לבלימת הפלסטינים, הפעם הם עשו זאת רק בדקה ה-90, כמעט כלאחר מעשה, בראש ובראשונה בגלל מערכת הבחירות לנשיאות. עכשיו אובמה כבר טרוד מדי במאמצים למנוע את הצוק הפיסקאלי שממנו אמריקה עלולה ליפול בסוף החודש הבא, קלינטון כבר נמצאת ממילא עם רגל אחת מחוץ למחלקת המדינה והמועמדת העיקרית להחליפה, השגרירה רייס, מקדישה את עיקר זמנה לניסיון להיחלץ מהתסבוכת שאליה נקלעה בעקבות כישלונה בדברור עמדת הממשל אחרי רצח השגריר האמריקאי בלוב ב-11 בספטמבר.

אבל לא רק מצבם של השחקנים המרכזיים השתנה, גם המגרש עצמו עבר מהפך. בשנה שעברה, אובמה נלחם כארי בעד ישראל ונגד הפלסטינים, בין היתר, משום שחשש מביקורתם של הרפובליקאים ומתגובה חריפה של נציגיהם בקונגרס נגד הרשות הפלסטינית ונגד האו"ם עצמו. בשנה שעברה, אובמה לא יכול היה לדעת שמסע השטנה ההיסטרי של הימין הרפובליקאי ישכנע רק יהודים אמריקאים מעטים להצביע נגדו בבחירות. בשנה שעברה, ערב הגשת הבקשה הפלסטינית לאו"ם, ראש הממשלה בנימין נתניהו כבש את הקונגרס וזכה בו לתשואות סוערות שאובמה יכול היה רק לחלום עליהן. "המלך ביבי", כפי שהשבועון טיים הכתיר אותו, נראה אז כמי שיכול לא רק להמריד את הקונגרס נגד אובמה, אלא למשוח במו ידיו את הנשיא האמריקאי הבא; מישהו כמו מיט רומני, למשל, חברו מנוער.

אבל עכשיו, אחרי התבוסה, בני בריתו של נתניהו במפלגה הרפובליקאית עסוקים בעיקר בליקוק פצעים, הפקת לקחים וניסיון להשתקם לקראת העתיד לבוא. אובמה, מצדו, רגוע יותר, נחוש יותר, בטוח יותר בעצמו, גם על פי הופעותיו בטלוויזיה וגם לדבריהם של אלה הרואים אותו כשהמצלמות אינן בסביבה. במצב הזה, נתניהו חוזר לממדים טבעיים יותר, של מנהיג זר, בעל השפעה ניכרת ומהלכים רבים, אבל לא כזה שיכול להכתיב לנשיא מדיניות, למנוע ממנו מלנקוט צעדים שעליהם החליט או לעורר בו מורא, בשל החשש שייראה כמי שלא התאמץ מספיק, למשל במניעת מהלך פלסטיני באו"ם.

במובן הזה, הרשימה הנצית-קיצונית שהליכוד בחר לעצמו השבוע נולדה אחרי זמנה, לפחות מבחינתה. בקדנציה הקודמת של הנשיא האמריקאי, במיוחד כשמערכת הבחירות למעשה כבר החלה ואובמה היה פחות או יותר משותק, רשימה שכזו יכלה לדחוק בממשלה לנקוט צעדים חריפים יותר ומשני-מציאות יותר, גם בהתיישבות בשטחים וגם בחקיקה אנטי-דמוקרטית בכנסת, מבלי לחשוש לתגובה חריפה מדי מצד הממשל האמריקאי.

דווקא עכשיו, כשהליכוד סוף סוף בוחר רשימה שרובה ככולה בראש שלנו - כפי שהתבטא פעם סגן יושב ראש תנועת הליכוד-ביתנו המאוחדת, אביגדור ליברמן - דווקא עכשיו, גברו מאוד הסיכויים שאותה תנועה גם תמצא עצמה הולכת עם "ראש בקיר": נגד נשיא אמריקאי חסין ומחוזק ונגד קהילייה בינלאומית, שסבלנותה כלפי האידאולוגיה המדריכה את נבחרי הליכוד החדשים הולכת ופוקעת ושתמיכתה בהסדר שהוא בבחינת ייהרג ובל יעבור מבחינתם, מתחזקת לפתע מחדש.

בהנחה שנתניהו ונבחריו החדשים אכן עתידים לזכות בבחירות, כמצופה, ייתכן שהשבוע החולף ייזכר בשל הניגוד הקוטבי בין ניצחונם של אוהבי ההתנחלויות ומתנגדי המשא ומתן בישראל לבין הישגם ההיסטורי של הפלסטינים באו"ם, שהשלכותיו הפוכות לחלוטין. "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים", קבע קהלת, וכעת נותר רק לראות אם מדובר בעת לטעת, כפי שעתידה לדרוש מפלגת השלטון הטוענת לבעלות מלאה על יהודה ושומרון, או בעת לעקור נטוע, כפי שיתבעו הפלסטינים, בעקבות ההכרה הבינלאומית בקושאן שלהם על אותה אדמת מריבה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו