בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אובדן הזכויות

4תגובות

ראיתי אותם נושאים את דגלי פלסטין ושרים שירים פטריוטים ברחובות מרכז עזה. אפילו דגלי הפתח נישאו שם. היתה זו תמונה שתמיד ראיתי בדמיוני בשעה שחלמתי על שחרור פלסטין, או לפחות על סוף הפיצול בין עזה לגדה. אבל מה שהפתיע היה שהפלסטינים לא חגגו את השחרור ולא את סוף הפיצול. הם חגגו את אובדן זכויותיהם.

ביום זה של חגיגות בכל רחבי פלסטין, אני לא מסוגלת לראות אלא את החשיכה היורדת על אדמתי. התאכזבתי כשהחמאס והפתח החליטו סוף סוף לעשות יד אחת ובמחי יד זו פגעו בבתיהם של יותר מחמישה מיליון פלסטינים, שגורשו בכוח מבתיהם לפני 64 שנים.

אין זה מפתיע שמרבית בני האדם שבעד הצעד זה תומכים בפתח. נראה שמרביתם מסכימים באופן אוטומטי עם כל דבר שאבו-מאזן אומר. תמיד מפליא אותי להיווכח שיש פלסטיני שהוא גם פליט וגם מקבל את גבולות 67. איך אדם יכול להסכים לכך שאין לו זכות לחיות בביתו.

שוחחתי עם עמית באמצעות סקייפ. הוא סיפר לי שהוא מתפלל שכל המדינות יצביעו נגד ההצעה. הופתעתי לגלות שאינני היחידה שמתפללת לכך. הוא אמר לי שהוא לא מסוגל לחשוב על פלסטין שאיננה משתרעת מהים עד הנהר, ושקבלת 22% מפלסטין ההיסטורית היא הפסד בעיניו.

ואולם, ידיד אחר שלי דווקא התרגש עד דמעות. הוא ספר את השניות לקראת פתיחת עצרת האו"ם ותחילת נאומו של אבו-מאזן. "זה הצעד הראשון לקראת הטוב שעוד יבוא", הסביר. הוא סבור שהצעד הזה משלים את "הניצחון הגדול", שהשיגו הפלסטינים בעזה לאחרונה במבצע "עמוד ענן". "סוף סוף נוכל לפנות לבית הדין לפשעי מלחמה", הוא אמר, "תהיה לנו הזכות להשתמש בהסכמי ז'נבה, את מתארת לך כמה המצב הזה טוב". דבריו לא ריגשו אותי, שכן כאבם של הפליטים השפיע עלי הרבה יותר.

למרבה הצער, תפילותיי ותפילותיהם של כמה מחבריי לא נענו, והפלסטינים קיבלו מעמד של מדינה לא חברה באו"ם בקולות רוב המדינות החברות.

תנו לפלסטינים שרוצים ליהנות מ-22% מאדמתם ליהנות מההחלטה. לא משנה מה, בתוך תוכי תמיד יהיו לי 100% מהארץ בה חיים בשלום נוצרים, יהודים ומוסלמים, כפי שחיו תמיד. אני אחגוג עם חמשת מיליוני הפליטים כשיום אחד הם יחזרו אל בתיהם.

הכותבת היא עיתונאית פלסטינית המתגוררת בעזה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו