עמירה הס
עמירה הס
עמירה הס
עמירה הס

שגריר ישראל בפולין זומן לשיחה עם סגן שר החוץ הפולני, בעקבות ידיעה שפורסמה בעיתון מוערך ונפוץ - גזטה ויבורצ'ה. הזימון בא בפברואר האחרון, עשרה חודשים לפני ההכרזה של ישראל על הבנייה בE-1. הסיבה לא היתה בנייה של ישראל בהתנחלויות אלא הריסה, הריסת בור מים קדום של קהילה פלסטינית, שאת שיקומו מימנה ממשלת פולין באמצעות הארגון הלא ממשלתי "פעולה הומניטרית פולנית". המידע שישראל הורסת בורות מים זעזעה לא מעט פולנים, אם להסיק מהטוקבקים והדיונים שהתקיימו בטלוויזיה, ברדיו וברשתות החברתיות.

ב-4 בפברואר השנה פורסם במוסף הנשים של גזטה ויבורצ'ה ראיון עם המנהלת של "הפעולה ההומניטרית הפולנית" בירושלים, מרתה קאשובסקה. בין השאר היא סיפרה על עבודת ניקוי ושיקום של 20 בורות מים קדומים בארבע קהילות בדרום הר חברון. ואולם, רק תשעה ימים חלפו והמראיין בכתבה, פיוטר פאצביץ', קיבל מקאשובסקה מסרון: "ישראל הרסה את בור המים שלנו".

פאצביץ', בן 60, הוא ממייסדי העיתון, שהוקם ב-1989 כתולדה משיחות "השולחן העגול" בין הממשלה ותנועת האופוזיציה הגדולה "סולידריות". חברי המערכת, בהם פאצביץ', היו כותבים ותיקים בעיתונות המחתרתית בתקופת הדיקטטורה הקומוניסטית, כלומר היו מעורבים ב"מעשים בלתי חוקיים" לפי הגדרות המשטר.

פאצביץ', פסיכולוג ומתמטיקאי בהשכלתו, התמחה בכתיבה בתחום זכויות האדם: כתב על הומופוביה, על התנאים הבלתי נסבלים במחלקות היולדות בבתי חולים פולניים ועל הזכות למות בכבוד. "כפי שאת יודעת, כתיבה בעיתון לא משנה דבר", אמר פאצביץ' ל"הארץ". לכן הוא משלב את הכתיבה בפעילות חברתית, שיוצרת לחץ ישיר על הרשויות. המערכה על שינוי היחס ליולדות, למשל, הצליחה מעבר למשוער.

הפעילה מרתה קאשובסקה והעיתונאי פיוטר פאצביץ' ליד בור מים בזנותה שקיבל צו הריסה צילום: עמירה הס

פאצביץ' לא ראה פחיתות כבוד בכתיבת ידיעה על הרס בור מים בכפר פלסטיני קטן, ראחווה, בדרום מערב הגדה המערבית. באותו יום הרסו שם אנשי המינהל האזרחי גם שישה אוהלי מגורים, שבעה דירים לצאן, ארבעה מבנים ארעיים לאחסון מזון לחיות וארבעה בתי שימוש ניידים, כפי שמתעד משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (אוצ'ה). למחרת פורסם הדבר בעיתון הפולני. "ביום הפרסום התקשרו אלי מהשגרירות הישראלית", סיפר פאצביץ', שלפני שבועיים הגיע שוב ארצה כדי להמשיך ולעקוב אחר גורל בורות המים "הפולניים".

בהצהרה כתובה הבהירה השגרירות שחפירת בורות בלא היתר אינה חוקית ולכן הבור נהרס. ואולם זמן קצר מאוחר יותר דיווח לפאצביץ' משרד החוץ הפולני שהשגריר צבי רב נר, זומן לשיחה עם סגן שר החוץ יז'י פומיאנובסקי והתבקש להסביר מדוע הבור נהרס. או אז קיבל העיתון הצהרה שנייה מהשגרירות, שהמליצה להגיש בקשות לאישור העבודות וגם לקבוע על הבורות המשוקמים שלטים של ארגון "פעולה הומניטרית פולנית".

פאצביץ' הבין זאת כרמז שמעתה הבורות "הפולניים" יהיו מוגנים. אבל כעבור כמה חודשים, פקחי המינהל האזרחי מסרו צווי הריסה לשני בורות מים "פולניים" בכפר זנוטה שבדרום מערב הגדה, וב-28 באוגוסט הרס המינהל האזרחי בור מים "פולני" בכפר הסמוך, טיראן. הדחפורים של המינהל האזרחי עבדו קשה אותו יום, כפי שמלמדת טבלת ההריסות שהוכנה באוצ'ה: הם הרסו בטיראן עוד שני בורות מים, חדר אחסון, מכל מים וחמישה דירים. בזנוטה השכנה הם הרסו שני בורות מים, שני מבני מגורים, שני מטבחים, חמישה דירים ורצפת בטון (באמצעות האגודה לזכויות האזרח מנהל הכפר מאבק משפטי נגד כוונת המדינה לגרש את כל התושבים לעיירה דאהרייה, בתואנה שהם גרים באתר ארכיאולוגי. "הארץ" 29.7.2012).

לפי נתוני אוצ'ה, מינואר ועד סוף נובמבר השנה הרסו אנשי המינהל האזרחי 35 בורות מים, 20 מתוכם באזור חברון ודרום הר חברון. לפי אותם נתונים, ב-2011 הרס המינהל האזרחי 15 בורות. לפי נתונים שאספו האגודה לזכויות האזרח ו"שומרי משפט, רבנים לזכויות האדם", בין אוגוסט 2009 עד סוף 2011, הרס המינהל האזרחי 44 בורות לאגירת מי גשמים בשטח "סי" בגדה המערבית.

לפעמים מצלמות של פעילים מנציחות את הסטטיסטיקה היבשה: רכב שטח צבאי שועט בחולות, דחפור (מחברת קטרפילר בדרך כלל), קצין וחיילים צעירים, זקן שמתחנן שיחוסו על הדיר, האוהל, המספוא, בור המים, פני החיילים כספר חתום, אולי יד מושטת כדי להרחיק את המצלמה, ואז שיני הדחפור ננעצות בתאווה בבור. והמים - בין אם מי גשמים שנאגרו בעמל או מים שנקנו בכסף רב - ניגרים ואובדים. ובני המשפחה יושבים מתחת לאוהל שלא נהרס וארשת פניהם כמו בלוויה.

בורות המים הקדומים החצובים בסלע מעידים על רצף של התיישבות פלסטינית ועל הגיוון: קהילות רועים או קהילות רועים וחקלאים שיצאו מכפר-אם לאזורים חדשים ועתירים יותר במים ובמרחבי רעייה ופלחה - בתחילה בעונות מסוימות ובהמשך לאורך כל השנה. כך נוצרו אשכולות של שלוחות, בדרכם להפוך ליישובי קבע, הקשורים בקשרי משפחה, עבודה ולימודים עם הכפר האם, אך בה בעת מפתחים את הייחודיות שלהם.

כמות מי הגשמים שנאגרת בבורות המים היא זניחה - כ-50 מ"ק לשנה בבור. לא הכמות היא הסיפור, אלא העובדה שהמים מבטיחים את הישארותה של הקהילה על אדמתה. בורות חרבים מספרים על עוניין של הקהילות, שרובן לא יכולות לממן את השיקום של הבורות: הניקוי, ההרחבה, החיזוק במלט, הוספת המכסה.

ברבות מהקהילות האלו אנשים חיים על 24 ליטר מים לנפש ליום, אומרת קאשובסקה. כשאין בורות ואין מי גשמים, הם נאלצים לקנות מים ממכליות, הוצאה שנוגסת בכרבע מההכנסה החודשית שלהם (לעומת הסטנדרט הבינלאומי של 0.3% מההכנסה שמופנים לצריכת מים). לכן, בשנת 2006, כשארגונה התכונן להתחיל לעבוד באזור ובדק את התחומים הדחופים להתערבות - נבחר תחום המים והסניטציה. "אנחנו נסמכים על החוק ההומניטרי הבינלאומי, שקובע שעל הכוח הכובש לספק מים לאוכלוסייה המוגנת", אומרת קאשובסקה.

מינואר השנה מנהלת עמותת "שומרי משפט" תכתובת עם המינהל האזרחי בקשר להרס הבורות. היא דורשת, בלי הצלחה, להפסיק את ההריסה השיטתית שלהם. בדרישתה היא נשענת על חוות דעת של המשפטן הפרופסור איל בנבנישתי. הוא קובע, על סמך הפרוטוקול הראשון משנת 1977 הנלווה לאמנת ז'נווה, שאסור להרוס מבנים וחפצים הנחוצים להישרדותה של אוכלוסייה אזרחית מוגנת. הפרוטוקול מתייחס למצרכי מזון, שטחים חקלאיים שנועדו לאספקת מזון, הריסת יבול, פגיעה בבעלי חיים, במתקני מים לשתייה, באספקת המים ובמתקני השקיה. והוא כותב: הריסת "מתקני אגירת מי גשמים, גם אם נבנו ללא היתר בנייה, גם אם מצויים בתוך שטח המוגדר כשטח צבאי סגור, אינה עולה בקנה אחד עם הוראות המשפט הבינלאומי".

המבוגרים זוכרים את הבורות לאגירת מי הגשמים עוד מילדותם. בורות שחרבו ונהרסו מספרים גם על תקופות שבהן אנשים נאלצו לעזוב: אולי עונות בצורת, חיכוכים, פשיטות צבאיות, מלחמות, צווי גירוש צבאיים, הכרזה על שטחי אש, חסימת דרכים, איסורי בנייה, אי התאמה בין הצרכים שנוספו והשתנו (למשל - לשלוח בנות לבית ספר ולימודים באוניברסיטה) - לבין איסורי הבנייה. הבורות החרבים מספרים גם על הבולדוזרים.

בשפתם הברורה מאוד מספרים הבולדוזרים שהרשויות הישראליות מנסות בכל דרך אפשרית לשבור את הרצף ההיסטורי והגיאוגרפי ולפורר את אשכולות הקהילות הפלסטיניות. היד שהכינה תוכניות מתאר להתנחלויות סירבה לכלול בהן את היישובים הפלסטיניים הקיימים מלפני 1967 או 1948 (לכן גם לא תועיל בקשה להיתר חפירה או שיקום של בור). היד שחיברה את ההתנחלויות והמאחזים לקידוחי בארות ולצינורות המים הורסת בורות לאגירת מי גשמים ולבתי השימוש הניידים בעוון "אי חוקיות".

דובר מתאם הפעולות בשטחים מסר בתגובה: "המינהל האזרחי פועל בהתאם לחובתו לקיים את החוק התכנוני באיו"ש. במסגרת זו חפירת בורות מים, אשר מהווים שינוי תשתיתי, מחייבת קבלת היתר בנייה כדין ממוסדות התכנון המוסמכים. על מנת לקבל היתר בניה יש להגיש בקשה ללשכת התכנון במינהל האזרחי. כנגד בורות מים הנבנים ללא היתר ננקטים הליכי פיקוח ואכיפה בהתאם למתחייב".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ