בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נקודות האור בחקירתו המדאיגה של אישתון

לצד העלאת סוגיית ההתאבדויות בצה"ל, חקירת הבלוגר המסתורי עוד עשויה לתרום לקידום חופש העיתונות בישראל. הקרדיט כולו שלו

35תגובות

כמעט שלושה שבועות אחרי שהבלוגר האנונימי "אישתון" זומן לחקירה במצ"ח ובמשטרת ישראל, אפשר להעריך שהפרשה קרובה לסיומה. כפי שהיה צריך להיות ברור מהרגע הראשון, "אישתון" אינו חשוד בביצוע כל עבירה. כתב אישום לא צפוי להיות מוגש נגדו וגם לא נגד אף גורם אחר שהיה מעורב בתחקיר שפרסם על ההתאבדויות בצה"ל.

זימונו לחקירה פעמיים, הפעולות הדרקוניות שבוצעו על ידי מערכת אכיפת החוק כדי לאתרו והאיומים שהפנו כלפיו החוקרים היו מדאיגים. גם אם התנהלות מצ"ח והמשטרה בפרשה נבעה מחשש ביטחוני אמיתי, מישהו שם איבד את הבלמים ונקט צעדים שפגעו בערכי יסוד דמוקרטים כמו חופש הביטוי וחופש העיתונות.

עם זאת, ניתן למצוא שתי נקודות אור בפרשה. הראשונה, סוגיית ההתאבדויות בצה"ל עלתה שוב לדיון ציבורי. זימונו של הבלוגר לחקירה שימש כמגבר לטענות שהעלה בתחקיריו. מבחינה זו "אישתון" ניצח והקרדיט כולו שלו. אפשר להתווכח עם טענותיו וממצאיו, אך העיסוק של התקשורת הממוסדת בפרשה, גם אם באיחור, אילץ את הרשויות להגיב.

ניר קידר

לא בכדי החליט אתמול צה"ל לנצל שיחת עיתונאים עם קצין הרפואה הראשי כדי לפרסם, כבדרך אגב, נתונים על היקף התופעה. בצה"ל טוענים שמספר ההתאבדויות ירד - 22 חיילים בשנה בממוצע בין 2007 ל-2011, לעומת 29 חיילים בשנה בין 2002 ל-2006.

המגמה מבורכת, אך המספר עדיין גבוה. בנוסף, לא ברור לחלוטין כמה מהחיילים שהתאבדו, לא מוכרזים ככאלה על ידי הצבא בשל לחץ שמפעילות משפחותיהם. התחשבות ברגשותיהן של משפחות שכולות היא ערך חשוב, אך השקיפות חשובה לא פחות.

אגב, גם באמצע העשור הקודם, כאשר צה"ל החל לטפל בסוגיה ברצינות רבה יותר, נעשה הדבר כתגובה לתחקירים עיתונאיים של עמיר רפפורט ב"מעריב" ושל עמיתי עמוס הראל מעל דפי "הארץ". צה"ל שינה אז את הנהלים ואסר על חיילים לקחת את נשקם לחופשת סוף השבוע.

נקודת האור שנייה היא שהפרשה עשויה לתרום בסופו של דבר לקידום חופש העיתונות ולחיזוק מעמדם של בלוגרים. הפרשה הבהירה שבישראל של 2012, עיתונאי כבר אינו רק מי שמחזיק בתעודה שהנפיקה לשכת העיתונות הממשלתית.

מערכת הביטחון לא הבינה עדיין את השינויים בעולם התקשורתי. היא אינה מפנימה את המציאות שבה גופים כמו "וויקיליקס" ו"אנונימוס" לצד בלוגרים עצמאיים הם שחקנים לא פחות חשובים מכלי התקשורת המסורתיים, ולפעמים אף יותר.

הפרשה הראתה שהמונופול של הממסד הביטחוני על המידע הולך ומצטמצם. רוב החומר שבו השתמש "אישתון" היה גלוי באינטרנט. מאידך, נחשף שהמערכת הישראלית עדיין אינה מקדשת ערכים דמוקרטים כמו שקיפות וחובת הדיווח לציבור. גם היום מסרב משרד הביטחון לפרסם את רשימת 126 החללים מ-2012.

גם הבלוגר "אישתון" צריך להפיק לקחים. ייתכן שאם לא היה מפרסם את צילומי המסמכים המקוריים שנמסרו לו לא היה מסתבך. על אף שהחקירה נגדו לא היתה מוצדקת, התנהלות נבונה יותר מצדו היתה יכולה להביא את הפרשה לסיומה עוד ביומה הראשון. בנוסף לכך, יש לקוות ש"אישתון" יסיר מעל עצמו את מעטה האנונימיות. אם יעשה כן, אמינותם של תחקיריו רק תגדל.

כיצד תשפיע - אם בכלל - הפרשה על יחסי העיתונות-מערכת הביטחון?


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו