בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המסמך המצמרר של דיסקין | פרשנות

אטומים, זחוחים, ללא חרדת קודש: כך מובילים נתניהו וברק למלחמה באיראן

תיאורו של ראש השב"כ לשעבר משרטט תמונה מפחידה של האנשים הלהוטים לגרור את ישראל למלחמה ועולה ממנו מסקנה אחת: אסור לסמוך עליהם

151תגובות

חוץ. לפנות ערב. המדרשה של המוסד, גלילות.

דמדומים יורדים על בריכת השחייה על-שם ויקטור אוסטרובסקי. במים הרדודים משתכשכים בנימין נתניהו ואהוד ברק. שף לבן-כובע, סוכן בדימוס ולשעבר הטבח האישי של מלך סעודיה, משגיח על התבשילים והמלצרים. שפנפנות מגישות לנכבדים הרטובים לחמניות חמות, מרוחות בכבד אווז.

"אגב כבד," תוהה נתניהו, "מה שלום מאיר?"

"500," חותר ברק אל העיקר, "500 גרם קוויאר. שהמוסד ישיג מהשירות הרוסי. ואגב, יהיו לנו רק 500 הרוגים."

"נתחיל בפורדו?"

"יהיה גם פונדו?"

"עזוב רגע את האוכל. יעד סגול שש. פורדו, ליד קום. כאילו אתה לא יודע."

וכשברקע מתנגן שיר הנושא, "אתה תותח," נפתח סרט-הפעולה של השנה, "כך הפצצתי באיראן והוכחתי לשרה שאני גבר". ביים: נתניהו. הפיק: ברק. בתפקיד הראשי: נתניהו. בתפקיד הכמעט-ראשי: ברק.

מוטי מילרוד

מגוחך? מוגזם? לא הרבה יותר מהמציאות שמתאר הבוקר ראש השב"כ הקודם יובל דיסקין ב"ידיעות אחרונות", בראיון עם דרור מורה. אילו בחר מורה, קולנוען תיעודי מיומן, לתרגם את דיסקין לשפה חזותית, בוודאי לא היה מחמיץ את העוצמה הנוקבת הגלומה בתיאוריו.

דו"ח דיסקין על המעטפת המופקרת של מאמצי נתניהו וברק לכפות על המערכת הממלכתית של ישראל תקיפה באיראן הוא מסמך מצמרר, חומר רדיואקטיבי למחשבה, ובשיאו התמונה הבאה, שאינה כל כך בדיונית.

פנים. צהרים. אולם אירוח, המדרשה של המוסד, גלילות.

נתניהו, ברק והנאשם-בכוח אביגדור ליברמן מתגרים בחוק למניעת עישון, החל גם על מתקנים של כוחות הביטחון (למעט שילוט ופיקוח), מציתים סיגרים ומפזרים בחדר עשן רעיל ושעיל, מהסוג החביב על בשאר אסד. שר קצר-נשימה גונח, על סף התמוטטות. בקצה השולחן – המזכיר הצבאי, אלוף יוחנן לוקר. נוכחותו דורכת את מוחו של ברק. לוקר...ווקר...יוחנן...ג'וני. ברק מתדלק במשקה, מרים כוסית לחיי עצמו וחוזר לשכנע את הנאספים להכין מבצע נצור באיראן. את הניצרה יפתחו, בזמנם החופשי, הוא ונתניהו.

מסמך דיסקין אינו משעשע. הוא מזעזע. האנשים הלהוטים לגרור את ישראל למלחמה אינם ניגשים למלאכה בחרדת-קודש, כשלנגד עיניהם ממוסגרים בן-גוריון, איינשטיין ופטריה גרעינית. הם אטומים, זחוחים, יודעים מראש את התשובה עוד לפני שנוסחה השאלה, מתפנקים - על חשבון הציבור, מתקציב שנועד לארח בסתר שליטים אפריקאים וראשי שירותים זרים – במקום להתייסר. אסור לסמוך עליהם. הבוחר הישראלי מסתכן בנפשו הלאומית, ואולי גם האישית, אם ישתטה לתת להם – לנתניהו במישרין, לברק בעקיפין – עוד ארבע דקות נוספות, שלא לומר ארבע שנים.

דיסקין אינו ראשון הלשעברים הביטחוניים האומר זאת, וגם אין זו ההתבטאות הראשונה שלו ברוח זו, אבל בנחרצות הזאת, בפירוט הזה, במצבור העדויות הזה ובדגש מיוחד בעיתוי הזה, הדברים מהדהדים כנפץ ראש-קרב של טיל קרקע-קרקע.

לצד העניין האיראני, הגורלי מכולם, בולטת הסוגייה הפלסטינית. השב"כ נמצא זה שנים בקוטב המתון של ההתייחסות לרשות הפלסטינית בכלל ולאבו מאזן בפרט. התמהיל של תקיפות ביטחונית ופתיחות מדינית איפיין גם את קודמיו של דיסקין, מאז ראשות הממשלה של יצחק רבין ותהליך אוסלו. מכאן שזו גישה אירגונית ולא גחמה אישית. רק אתמול ביטא אותה ראש השב"כ יורם כהן, מינוי בלעדי של נתניהו, בהופעה בכנס ראשי הנציגויות של משרד החוץ. כהן שיבח את אבו מאזן, כבן-שיח אמיתי לשלום, אם גם דבק בעמדותיו, והגניב עקיצה פנימית בדברו על קנאת אבו מאזן, כמספר 1 ברשות, במספר 2 שלו, ראש הממשלה סלאם פיאד. בקהל נחלקו הדעות, אם הרמז של כהן כוון לשמעון פרס מול נתניהו או לליברמן נגד דני איילון. נתניהו, לעומתו, עקץ את יועצו לביטחון לאומי, יעקב עמידרור, שנלווה אליו. "הבאתי את להקת החימום שלי," אמר לשגרירים.

התגובה הצפויה של חוגי נתניהו העמיסה על דיסקין טינה אישית: הוא רצה להיות ראש המוסד אחרי דגן. זאת דוגמה אופיינית לזדון פוליטי מיתמם. נתניהו, כאשר התלבט אם למנות את תמיר פרדו לראש המוסד או להיכנע ללחצו של ברק ולוותר עליו, שאל את דיסקין (כמו גם את שלמה ינאי) אם הוא מעוניין בתפקיד. כשדיסקין סיים להתלבט והשיב בחיוב, התברר שזה היה רק סקר. אולי בכלל ארתור פינקלשטיין החליט מי יהיה ראש המוסד, ושמומלצו של דיסקין לראשות השב"כ, יצחק אילן, לא יתמנה אחריו.

התנגדותו של דיסקין לפוליטיקאים נתניהו, ברק וליברמן אינה משקפת (עדיין) תמיכה בפוליטיקאים אחרים. הצינון שלו יסתיים ב-2014 או בבחירות הבאות, לפי המועד המוקדם יותר. לא בטוח שהוא מתאים לפוליטיקה, המחייבת פשרות, מיקוח ובריתות. עד לשינוי מצב הצבירה שלו, עוד יעברו על הפוליטיקה הישראלית תהפוכות.

המועמד הרצוי ביותר לנתניהו, לתיק הביטחון, אינו ברק וגם לא ליברמן, המתרחק מהממשלה ומהכנסת. כדי להפציץ באיראן, נוח ביותר לנתניהו להחזיק בעצמו בתיק הביטחון ולשלוט בכך בצה"ל – כולל במינוי הרמטכ"ל הבא, או בהארכת כהונתו של בני גנץ – כמו גם במוסד ובשב"כ. לצורך האחריות היומיומית יעדיף נתניהו למנות את מישנהו-להלכה של ליברמן במפלגתם, יאיר שמיר, לשר במשרד הביטחון – לא שר הביטחון, אלא שר במשרד, כולל התיק המיותר להגנת העורף.

אלא שחלום זה הולך ונגוז עם היחלשות הליכוד בסקרים ועם גבור תלותו בנפתלי בנט, עד כדי כך שהממשלה הבאה – "ינופתל ביבי" - תהיה ממשלת בנטניהו, ממשלת הליכוד ביתנו היהודי, וכדי להקים אותה יוכל בנט לתבוע לעצמו את תיק הביטחון.

זאת, כרגע, אפשרות מעשית, לא עוד מזימה מתוחכמת שרקח ברק בחדר הסיגרים והמשקאות, כדי שיתגעגעו אליו ולמען יישכחו במהרה הפרקים העוסקים בתיפקודו הבעייתי בדו"ח מבקר המדינה על פרשת הרפז – דו"ח שמסמך דיסקין מאפיל עליו.

החלטת דיסקין, לחלוק את רשמיו העובדתיים עם הציבור, פירושה שראש השב"כ הקודם אסף, אם להעתיק לעניין זה את לשון המבקר, "מידע מכפיש" על ראש הממשלה ועל שר הביטחון. זה חשוב כפליים: השב"כ לא יוכל עוד להתנגד לחקירת מאבטחי האישים שלו על עבירות-לכאורה של המאובטחים, בנימוק המתחסד של הפרת אמונם של האישים, והציבור קיבל נתונים יקרי-ערך על מנהיגיו, לקראת הבחירות. מי שיחזיר את נתניהו לראשות הממשלה, ויאפשר לו להמשיך ולהישען כך או אחרת על ברק, לא יוכל לטעון שלא הוזהר מראש (ובידי ראש). 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו